בחורף. עבה"ט ומ"ש ואותן האדומים הנמצאים כו' והן אותם הנמצאים במדינתינו שקורין קאלינ"ס ובפ"מ מחמיר בזה שיברך על פרי אחר בפה"ע תחלה וגם ישתה מים ויברך שהכל ע"ש והיינו משום דקשיא ליה מזיתים וענבים וצוקר לדעת הטור ע"ש. וע' ביד אפרים בפי' המג"א ובן עיקר שאין לברך רק שהכל ויצא בזה. אם לא שבלא"ה רוצה לאכול הפרי ולשתות מים אבל א"צ לעשות כן במכוון:
סרק עבה"ט ובבר"י כ' בשם האר"י לברך בפה"ע וכן עמא דבר:
הזנגביל עבה"ט וע' בלקוטי פר"ח שיש לדון בזה מדין תומי וכרתי כו' וע' בי"א מזה וע' בעמק ברכה דמרקחת וזנגביל וכיוצא היינו כשמרקחין חתיכות ממנו אבל אם הוא מעוך וכתות עד שאינו ניכר מה הוא אע"פ שיודע שהוא זנגביל מברך שהכל וע' סי' ר"ד סעיף י"א וע' בע"ת דמרקחת חזרת שקורין קריין מברך בפה"א ובא"ר כ' דמברך שהכל וע' בי"א שעיקר כא"ר:
הבשמי' עיקר עבה"ט וע' במשבצות זהב כ' דאותן שמרקחין נוא"ט שומשמין עם אגוזים מעורבים בתוכם אפשר דהולכים אחר הרוב דחוץ ממיני דגן הולכים אחר הרוב ומה שמדבקין בקמח השומשמין כל לדבק בטל הוא ע"ש. ונראה שאם שניהם שוים ויש לספק איזה עיקר מברך בפה"א דאפילו על דבר שברכתו בפה"ע יצא בדיעבד סי' ר"ו:
(בש"ע סעיף ח) צנון מברך עליו בפה"א ואע"פ שסופו להקשות וכ' בע"ת דאם נתקשה אין מברכין עליו דעץ בעלמא הוא ע"ש ונראה דמיירי בענין שנתקשה הרבה עד שרוב בני אדם אין אוכלין מחמת קשיותו והאוכל בטלה דעתו כו' וזה פשוט. וע' במשבצות זהב דמרקחת קליפה עבה של צנון בדבש מברך בפה"א דלא דמי לקליפת מרנצי"ן דקליפה של צנון הוא משובח ע"ש. ונראה דמ"מ אם מרקח צנון שנתקשה הרבה אין לברך רק שהכל: