בש"ע סעיף א' אבל ב' כו' וכתב בבר"י בשם מהריק"ש מצינו שר"פ הפסיק מפני אבא ברי להחשיבו כמ"ש בברכות דף מ"ה וכתב בבר"י עוד נ"ל אם השנים הללו בניו או תלמידיו של הג' חייבים להפסיק לכבוד רבם או אביהם וקצת ראיה כו':
זימון ומ"ש בשם הטור עיין בט"ז ובא"ר ובר"י ויד אפרים וע"ש בא"ר דארבעה מפסיקים לעשרה כיון דששה הוי רובא ע"ש ומ"ש בה"ט בשם המג"א אם היו ה' בחבורה כו' ע' באבן העוזר שחולק בזה וס"ל דלא פרח זימון מנייהו כיון שזה שהפסיק היה בדעתו לאכול עוד ע"ש שמדברי תר"י משמע שאפי' אם הג' בירכו לגמרי והלכו להם וב' נשארו ואכלו יחד ובא שלישי ואכל כזית פת עמהם מצטרפין לזימון וכתב בבר"י היכא שאכלו עשרה וה' גמרו ובעי ברוכי וה' לא ואחד מהם נתרצה להפסיק אי מיקדי רובא לו' שצריכין הד' להפסיק די"ל כיון דלאו מדינ' רק שזה נתרצה מדעתו לא מקרי רובא ודעתו דבשביל שזה נתרצה אין הד' חייבים להפסיק כיון דבאמת חמשה לא גמרו סעודתייהו עיין שם: