יחד. עבה"ט וע' ב"ח דשכח לאו דוקא אלא ה"ה מזיד ע"ש. ועיין בא"ר שנסתפק בשנים שאכלו והג' שתה רביעית ואח"כ שכח אחד ובירך אם רשאי הג' שאכל לזמן על אותן ב' או כיון דרק אחד חייב בזימון לא וכן מסתבר עכ"ל ועיין לקמן קצ"ו דאם זה ששתה רביעית בירך ברכה אחרונה שוב לא יוכל לזמן עמהם ע"ש וכתב בא"ר דבעשרה אם שכחו שלשה ובירכו אעפ"כ מברכין עליה' נברך אלקינו כדלקמן באכל ירק ע"ש ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ו' דבעשרה אם אחר בירך לבד אינהו מזמנים בשם ונפקי בזימון דידיה ואיהו לא נפק וע"ש דמשמע קצת מדבריו דדוקא בכה"ג אבל אם א' מהם נצטרף לזימון ומכ"ש אם ג' מהם בירכו בזימון שוב אין מצטרפין לעשרה לברך בשם ודלא כא"ר שהרי מסיק שם על הב"י סי' קצ"ג כפירוש התוספתא שהביא הטור ושם איתא שכתב אבל אם א' מהם קדם וזימן בג' או בירך בהמ"ז לעצמו אין העשרים נחלקים דאותן שעמו אין יכולים לזמן בשם כיון שהוא קדם וזימן פרח זימון מינייהו עכ"ל הב"י וע"ז כתב הפמ"א ולא זכיתי להבין דבריו במ"ש אי בירך בהמ"ז לעצמו כו' דלא גרע מאכל עמהם עלה של ירק כו' ע"ש משמע דוקא בהך גוונא שכתב הב"י שבירך לבד פליג אבל לא באידך גוונא שאחר בירך בזימון וכן בסוף דבריו כ"כ כמש"ל וצ"ע כיון דלדעת הב"י בכל גוונא אין מצטרף: