בסעודה. וכתב בא"ר כשם הפרישה דהאידנא שאין חוששין לזה לפי שאין החשש רק מחמת שהיה דרכם לאכול בהסיבה ע"ש וכתב בר"י דלפ"ז בליל פסח שהאכילה בהסיבה יש ליזהר בזה ע"ש. וצ"ע על תירוץ הדרישה בזה דמשמע בש"ס דבהסיבת שמאל אין חשש זה כלל ע"ש וא"כ הרי הסיבה שלהם של שמאל היו וצ"ל דאף אם מסיב בשמאל יש חשש כשמדבר משום שהקול יוצא דרך הקנה ונפתח השפוי כובע ע"י הדבור וע"כ צ"ל כדאמרינן בעלמא והאידנא דדשו בה רבים כו' עיין שבת דף קכ"ז ולפ"ז אין לחלק בין לילי פסחים לשאר השנים לענין זה:
ששפשף. עבה"ט ובמור וקציעה הפליג ע"ז שהוא היפך הש"ס ובמח"ב כתב שבמח"ב בחנם העתיר דברים שדברי הש"ע מיוסדים על אדני פז והביא דברי התוס' ישינים ביומ' ודברי הריטב"א בחידושיו שפירש בשם התוס' ייע"ש בש"ע ע"ש:
ידיו. עבה"ט וע' בר"י כ' שמז"ה כ' בשם צרור החיים ושמעתי ממורי הרב ר' פרץ שאם נוטל בידיו פת א"צ נט"י שדעתו עליו ואינו מסיח דעתו ע"ש:
לשתות. עבה"ט והא"ר השיג על המג"א והביאו באשל אברהם ובבר"י שנראה לו בפשט התוס' כהמג"א ומ"ש בשם פסקי תוס' אפשר דט"ס נפל כו' ע"ש ואמנם מ"ש הא"ר מפסקי תוס' נראה שכוונתו לספר אחד שכך שמו שהיה ביד הא"ר כמבואר למעיין שבכמה מקומות מביא מפסקי התוס' שאין הכוונה על פסקי התוס' שלנו ע"ש:
יעשה. עבה"ט ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א בחידושי אגדות שלא יסרב וע' בא"ר ובבר"י כתב להכריע כמהרש"א ע"ש וכ' בבר"י דבנו הגדול או אחד מהגדולים של בני הבית בעה"ב מיקרי לענין זה. וכן משמע בסוף פרק כ"צ ע"ש וגם כ' שאם האורח נוהג איזה פרישות בדבר שעושה סרך איסור אינו מחויב לשמוע לבעה"ב לעבור אבל בפרישות בעלמא טוב לגבר להסתיר מעשיו וע"ז נא' אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי ע"ש: