בש"ע ויברך ענט"י. וכתב הריטב"א בחולין דף ק"ו אם בירך ענט"י ונמלך שלא לאכול לא הוי ברכה לבטלה ע"ש והביאו בק"א למח"ב:
שטיבולו עיין באר היטב וכתב בר"י אותם ששוקעים פירות במים לנקותם ונוטלים ואוכלים גם כן חשיב טבולו במשקה וראיה מחרוסת ע"ש בשם מהר"ז גיטה וכ"כ אחד קדוש בתשובה כת"י הירק שרחצוהו להעביר הליכלוך חשיב טבולו במשקה וכן מוכח מתשו' הרדב"ז סי' פ"ג ע"ש:
דבש עבה"ט. ועיין בפנים מאירות ח"ג סי' כ"ג שכתב ראיה משבת דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי וכדברי מג"א ע"ש ועיין בתשובת כנה"ג סי' ס"ז:
שמן עיין בה"ט ועיין בתשובת כנה"ג סי' ס"ח שכ"כ והביא ראיה ממתני' פרק בתרא דתרומות ע"ש:
ברכה עיין בה"ט ועיין בר"י שאם אחר שבירך בהמ"ז תיכף הביאו לפניו דבר שטבולו במשקה א"צ ליטול ידיו וקיימתי' מסברא ושוב מצאתי בשם הרדב"ז כו'. וע"ש שאפי' לא היה יודע שיביאו לפניו ולא נתכוון בשעת נטילה א"צ נט"י פעם אחרת כיון שלא הסיח דעתו מידיו ע"ש. וקצת צ"ע דא"כ לאכול פת נמי ומה בכך שנסתלק מסעודת פת וצ"ל דלענין דבר שטבולו במשקה יש להקל טפי: