בה"כ עבה"ט. ועיין בריב"ש שמי שמונע קביעות מקום שהתפלל בעשרה בר נדוי הוא שמונע הרבים מלעשות מצוה והובא בקצרה בח"מ ונראה דאפי' יש בה"כ הדין כן אם לא שהקהל גוזרים כן מצד תועלת המגיע לצבור. ועיין באשל אברהם ס"ק א' מ"ש חופה ט"ס וצ"ל כיפה ע"ש:
העיר עבה"ט. ועיין בבכ"ש בשבת דאם ח"ו העיר נחרבת מאותה עון אין הקב"ה עתיד להחזירה ע"כ לכן הרבה צריך ליזהר בכל מה דאפשר:
מפסיק עבה"ט. ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת סימן נ"ז באחד שקנה בית וחצר מנכרי וחלונות בה"כ פתוחים לאותו חצר ורוצה לבנות סמוך לבה"כ צריך להרחיק עכ"פ יותר מד' ולא יותר מח' וההבדל שבין ד' לחי"ת יכריעו חכמי העיר לפי ראות עיניהם כמה הצורך לבה"כ ובענין החזק' שהחזיקו הקהל נשא ונתן בזה לפי הענין והעלה דהרוצה לבנות הוא נקרא מוצי' כמ"ש הסמ"ע ולכן הדין עם הקהל. ועיין בבר"י כ"כ בשם מהר"י זיין. וכתב שם שזה בהוברר שכבר הוקדש לבה"כ אבל בבית שבחצר שהחזיקו להתפלל ובתוך הזמן קנה ראובן כל אותו חצר ואחר הרבה שנים רוצים לבנות בית הכנסת נגד החלונות וטוען שהוא קנינו והם טוענים שהחזיקו בו והיה קודש הדין עם ראובן עד שיביאו היחידים ראיה שהוקדש לביה"כ ע"ש ונראה טעמו משום חזקה שאין עמה טענה ולי צ"ע בזה. ועיין בשו"ת נ"ב ובחות יאיר סימן נ"ט:
שמתפללים. עבה"ט. ועיין בנ"ב מ"ת סי' י"ח שאין מוזכר בשום מקום תמונת בה"כ. ומן הדין רשאים לעשות שמונה צלעות אף בענין אחר אם הטעם לפי שעל תמונה זו המקום מרווח להם יותר אבל אם בשביל שרוצים להדמות לבתים או להיכלי שרים קורא אני עליהם וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ולכן אין לשנות דבר ממנהגי ישנים ע"ש: