בש"ע. ש"ץ שהתפלל כו' ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' כ"א שכתב ש"ץ שהתפלל ביחיד ואתרמי ליה ציבורא ומוכרח לעבור לפני התיבה מתפלל פעם אחרת בלחש ואח"כ יתפלל בקול רם לציבור ע"ש ובבר"י כתב שאין דבריו מוכרחים וראיותיו אין מכריעות ע"ש וכן נראה עיקר שלא יתפלל שוב שנית בלחש כיון שכבר הסדיר תפלתו פ"א בלחש:
הש"ץ עבה"ט. וע' בשכה"ג אם יש י' אע"פ שמקצתם כבר התפללו כיון שעכ"פ איכא ט' שעונין אמן אלקים נצב בעדת אל מקרי כיון דאיכא רובא שבעבורם יכולים לפרוס על שמע ולומר קדיש וקדושה ע"ש. ועיין לעיל סי' ס"ט מ"ש בתשובת מ"ע ומ"ש המג"א דאם יש שם י' שלא התפללו מתחיל מיד הש"ץ בקול רם עיין מ"ש בש"ת שם:
לשתוק עבה"ט ועיין בתשו' הרא"ש אותם האומרים עם הש"ץ באמצע הברכה אף שאין כאן ברכה לבטלה שאין פותחין וחותמים ברוך וגם יש ט' דצייתי מ"מ נראה כקלות ראש. וכתב בש"צ בשם מאמר מרדכי דמ"ש בש"ע שישתוק היינו שלא ידבר דברים בטלים או שאינם י"ח וגם אין איסור קלות ראש אלא במגביהים קולם אבל בלחש נראה דעדיף טפי שמכוין יותר למה שאמר החזן ומדברי הב"ח והא"ר משמע דאפי' בלחש איכא קפידא והוא אינו סובר כן ע"ש ונראה לנהוג כהב"ח והא"ר דיש לחוש דבשיגרא דלישנא יבא ג"כ לומר הברכה ויהיה ברכה לבטלה ויש נוהגין במוסף ר"ה בפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות לומר בלחש הפסוקים עם הש"ץ כרי לעורר עצמם בכוונת הלב ואין למחות בידם ומ"ש בשם הרמ"ע מפאנו כ' בש"צ דאושי קמאי ע"ז ובפרט ביודע בסודן של דברים כו'. והאנשים הנגשים אל השם נהגו כמנהג חסידים הראשונים להיות הסידור פתוח לפניהם בחזרת התפלה ולכוין בכל מלה ע"ש. וכ"כ בשל"ה:
הברכה עבה"ט ותיבות שיאמינו הוא ט"ס וצ"ל שיאמנו וב' בר"י בשם מהר"י מולכו מי שנזדמן לו לענות אמן על ב' דברים עונה שני אמנים זה אח"ז ולא דמי לשמע שמע דהכא הוא על שני דברים וטפי עדיף לומר אמן ואמן ע"ש ועפר"ח סי' ס"א:
אמן עבה"ט. ועיין בר"י בשם מהר"י מולכו ש"ץ שסיים מג"א והתחיל תיכף אתה גבור אינו יכול שוב לענות אמן דהא אפי' אם כבר כלה עניית אמן כו' כ"ש אם כבר התחיל ברכה אחרת וכבר עברה ברכה ראשונה ע"ש: