טוון לשמן. עבה"ט וע"ש בסי' ת"ס שדעת הט"ז שאע"פ שהקטן אינו בן י"ג רק שהוא בן דעת להבין מה שזה אומר לו שיעשה כאשר צוה השם ובחק יעקב שם תופס עיקר כמהרי"ל שיהיו בן י"ג שנה ויום אחד והיינו דקטן וגדול עע"ג לא מהני וזה דעת הרשב"א שהביא הב"י שם והט"ז שמקיל לפי שברשב"א איתא דבדעת תליא מילתא. וזה תמוה דמשמע התם דקטן מיקרי עד שיבא לשני גדלות דומיא דשחיטה וגט ע"ש ומ"ש תליא בפלוגתא כו' עיין מ"א שכ' תליא בפלוגתא שכ' הב"י סי' ת"ס ור"ל דהרשב"א שם אוסר בחש"ו ע"ש בתשובה דס"ל דבהוכחה תליא מילתא וכיון דליכא הוכחה חש"ו פסול וה"ה בטווה ליכא הוכחה. ולפי שיטת התוס' בחרש וקטן שיש להם דעת קצת כשר בעומד ע"ג ובשוטה פסול ולדעת רבינו יונה דס"ל כיון דאפשר ע"י שליח מהני כוונת העומד ע"ג גם בשוטה כשר ע"ש. ובמחצית השקל כתב דלרשב"א בחרש וקטן כשר רק בשוטה פסול ולר"י גם שוטה כשר וליתא דהרשב"א לא כ"כ דק לשיטת התוס' ואיהו גופא ס"ל דגם בחרש וקטן פסול כמ"ש ה"ה בשמו וגם לדבריו לא ה"ל להמ"א לכתוב רק שוטה לבד אך באמת המ"א כוון לפלוגתת הרשב"א דפוסל בחש"ו וכמ"ש:
שזורין עבה"ט וכ' במח"ב בשם מור וקציעה שאם אינו מוציא אחרים והוא שעת הדחק יכול לסמוך להכשיר וגם הנ"ץ וא"ר מכשירין בדיעבד וכתב הבאר עשק סי' נ"א מי שעושה חוטי הציצית מעשה עבות דהיינו בתחלה שזור ב' חוטין ואח"כ עשוי מעשה עבות מארבעה שהם שמונה חוטין דקים בכל חוט שהם ס"ד בכל כנף אין מוחין בידו:
מארבע. עבה"ט ועיין מג"א בשם בדק הבית שהתוס' פרק התכלת נסתפקו בדבר. ועיין בת"ש סי' ל"ה ס"ק ל"ד שיש לילך לחומרא ועיין בבית אפרים על טריפת הריאה שיש שני ספיקות בדבר אם לשער במקום הקצר של האגודל או במקום הקשר של גודל. וע"ש בקונטרס התשובות באורך בתשובת מהר"ם שבמיי' הלכות משפטים ושם נתבאר דבמלתא דרבנן אפשר להקל בספק זה ונ"מ בטלית שאינו של צמר ופשתים אלא של שאר מינים שדעת כמה פוסקים שאין חייבין אלא מדרבנן יכול לסמוך אע"פ שאין שם י"ב אגודלים כשנימדוד במקום הרחב רק במקום הקצר או במקום הקשר אם הוא שעת הדחק ואין לו אחרים וכשזדמן לו ארוכים מאלו יתיר את אלו ויקשור הארוכים תחתם. גם נ"מ בספק זה לענין המבואר לקמן סעיף ט' שלא ירחיק הנקב מג' אגודלי' שלכאורה יש לילך לחומרא ולשער במקום הקצר. וע' ביד אפרים מה שכ' שם:
כשרים. עבה"ט וע' בהקדמה לשו"ת בית יעקב מה שכ' על דברי הט"ז בזה ומה שכתב הבה"ט דקנאם ביאוש ושינוי השם הוא מדברי הט"ז אבל המ"א כ' דאפי' בלא יאוש קני דה"ל שינוי מעשה ע"ש. וע' בס"ק שאחר זה:
סי' תרמ"ט. עבה"ט ועיין במ"א סימן תרמ"ט שהקשה ע"ז מש"ס דאוונכרי דמוכח דמברך וכתב דאפשר ביאוש ושינוי השם עדיף טפי ולפי זה לפמ"ש הבה"ט ס"ק שלפני זה דקני ביאוש ושינוי השם א"כ יש לברך ג"כ ולדברי המ"א דרמ"א מיירי בלא יאוש אתי שפיר:
הטלית. עבה"ט וכתב בספר הכוונות וכו' ובברכי יוסף כתב שמהר"ש וויטאל בהגהותיו לספר הכוונו' כן העיד שמהרח"ו לא נהג לעשות אף בטלית קטן. ולכן גם הוא מהר"מ הנזכר לא רצה לנהוג כן ע"ש והאידנא נהוג עלמא למעבד הכי ובטלית גדול אין לשנות המנהג:
מג' אצבעות בהגה כתב דהיינו גודלין ובמח"כ הביא מדברי ספר הכוונות שהג' אצבעות הם אמה קמיצה וזרת ע"ש ובס' מצת שמורים ובשלמי צבור האריך וכתב שגם האר"י ז"ל יודה רק שמודדין במקום הקצר. והנך ג' אצבעות דאמה קמיצה וזרת חד שיעורא הוא ע"ש ועיין במשנת חסידים שנקראים כולם אצבעות ע"ש אצבע הסמוך לאגודל לפי שהם גבורות כו' ע"ש:
כנף. עבה"ט ומ"ש בשם גינת וורדים ע"ש שכתב דיש לומר כיון שבעת עשיות הציצית היה חל עליהם איסור כלאים אפשר ששם הפסול גם על הציצית וע"י השליפה ניתקנו והו"ל תולמ"ה לכן יש להחמיר לכתחלה ובדיעבד יש לסמוך אמכשירין ע"ש:
(סעי' יד בש"ע) יקח ד' חוטין כו'. כתב במח"ב בשם מלבושי י"ט בשם הר"ש שאם אירע שהיו ג' מצד זה וה' מצד זה כשר ע"ש:
ובשניה עבה"ט וכ' בשו"ת בית יהודה סי' ק"ה שמותר להתיר ציצית מבגד שהכריכות כמספר השם ואין להקפיד משום מחיקת השם שאין זה אלא בצורת אותיות אבל דרך גימטריא אין לחוש וכתב בבר"י שהמדקדקים נהגו לעשות ל"ט כריכות כמ"ש האר"י ז"ל והעתיק מספר הכוונה המועתק מכת"י מוהרח"ו ובהר"ן כמו שאנו עושים היום ז' ח' י"א י"ג אלא שהי' עושה חוליות. אבל מנהג העולם שלא לעשות כן חוליות כמ"ש הגמ"י ע"ש וכ"כ ביש"ש של יבמות וכתב שנאמר טל אורות ואורות בגימטריא ציצית ושם טל הוא טוב לתפלת הדרך להניח אגודל על המזוזה ולומר בלחישה ובקדושה ובכסוי פנים בשמך טל אטלה שלשה פעמים ע"ש ביש"ש ב"ק סי' ג':
שהרי כלפי. עבה"ט ועיין ביד אפרים באורך איך יש לנהוג בהויית הציצית שיהיה קרוי נוטף על הקרן והנה בא לידי ספר ברכי יוסף והביא שם בשם מהרוק"ש שכ' פירוש שיהיו אורך נמשך על אורך הטלית דהשתא בהתעטפו כשחולק הרוחב בזרועותיו מושלך שני הציצית לפניו וב' לאחריו נוטף על הקרן וראיתי אנשי מעשה תולין אותם שיהיו ארכן נמשך לרוחב הטלית כו' ואין נ"ל דהשתא נוטף על הקרן שלא בשעת עיטוף ובשעת עיטוף לא ואנן בתר שעת עיטוף אזלינן כו' וראיתי אני למר זקנינו הרב מהר"א אזולאי (והוא בעהמ"ח חסד לאברהם) כ' ואני נוהג בב' ציצית שלאחרי כסבר' מהריק"ש וב' ציצית שלפני כאנשי מעשה כי בזה האופן יהיו כל הד' ציצית נוטפו' על הקרן ביושר מה שאין כן לסברת אנשי מעשה ציצית שלאחריו הם תחת הקרן ולמהריק"ש שלפניו תחת הקרן עכ"ל ודבריו נאמנו מאוד והחוש יעיד ע"ז וכדברי מז"ה מפורש בהגמיי' כו' הכל לפי מה שהם מתעטפין בו אכן העולם אין נזהרין בזה ונראה שסומכין על מ"ש בהגמ''יי שחזר בו מהר"ש ואמר דהכל נקרא נוטף על הקרן ולא אמעיט אלא באלכסון כו' ע"ש ועיין ביד אפרים מ"ש בפי' אורך הבגד ורוחב הבגד לט"ז ומג"א ועיין בתשב"ץ ח"ב סימן ר"ח לענין הרחקה משפת הבגד כמלא קשר אגודל שי"א דוקא באורך אבל ברוחב אין צריך. כתב והאורך נקרא הצד היותר ארוך ורוחב נקרא הצד היותר קצר ע"ש וכיון שהדרך הוא שמתעטפין בצד היותר ארוך נקרא מה שמתעטף בו אורך ומראשו לרגליו הוא הרוחב וכמ"ש בסי' ח' להניח על ראשו רחבו לקומתו והוא כדברי המג"א בזה ועיין בגן המלך סעיף ט"ו שכתב שאם היתה משולשת ותלוי' צריך להעביר אל הצד השני שתהיו נוטפות על הקרן. ויש שמדקדקין שלא לעשות כן בשבת דהו"ל כמתקן ואין לחוש לזה שאין זה תיקון בגופו של בגד רק כמי שמשלשל בגדיו לפניו או לאחריו ע"ש: