כארי. עיין באר היטב ועיין ט"ז שכתב שעיקר הגבורה הוא נגד היצר הרע ואמר כארי כו'. ויראה שהוא ע"ד שאמרו ביומא דף ס"ט נפק אתא כגוריא דנורא מבית קה"ק ולזה אמר שיתגבר כארי נגדו:
השחר עיין בה"ט ובברכי יוסף כ' דבזוהר שלפנינו ליתא. אך בזוהר כת"י דף י' איתא שכ' ועל דא אתחייב מיתה לשמים וכ' שצריך ליטול ידיו אע"פ שאינו רוצה לקום ואם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו נהגו קצת מבעלי נפש שהולכים פחות פחות מד"א ע"ש ולא נהירא לענ"ד ועדיף שילך במרוצה שלא להשהות ר"ר השורה על ידיו. ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ח' כ' שאין נזהרים מלילך ד"א בלי נט"י וי"ל שסמכו את עצמם על זה דהרשב"א ס"ל בברכות דכולא ביתא כד"א דמיא ע"ש ופשוט שאין לסמוך ע"ז כ"א בשעת הדחק ועיין בא"ר ס"ק ד' ועיין לקמן סימן ד' מ"ש בזה:
שויתי ה'. עבה"ט וראיתי בכתבי בד"ז הרב החסיד האלקי מוהר"ר זלמן לוקוואר ז"ל על מה שהיו רגילין לעשות מנורו' של קלף מציורים להניח בסידורים וכותבים בהם שויתי ה' כו' בן ד' אותיות ושאר שמות והמנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיח בטלה בתוך התפלה מאימת השם אשר לנגד עיניו וכתב ע"ז בשם דודו אא"ז הגאון בעל תבואות שור שאמר במליצתו הנחה אם לא שויתי ודוממתי ר"ל שיוכל לגדור שידום אף בלא השויתי והתרעם מאוד ע"ז לפי שעל הרוב אינם משמרים כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וע"ד שאמרו בר"ה דף י"ח ע"ב שעל דבטלית אדכרתא מן שטרייא עשאוהו יו"ט ולכן גם בזה ראוי לאזור חיל לבטל המנהג והאריך בדברי נועם ונראה דבמנורות הגדולים המצויירים על קלף שקובעים בבה"כ לפני העמוד או שאר מקומות שקובעים אותה תחת טבלא של זכוכית לית לן בה ולא קפיד רק על אותן שמניחין בסדורים מטעמא דלעיל וגם שעל הרוב בא לידי מחיקת השם כאשר עינינו רואות שהם הולכים לאיבוד ולהמחק ובפרט שכותבין עליהם שמות אשר לא כדת והמזהיר והנזהר ישכילו כזוהר:
המלעיגים עי' בה"ט ומ"ש גם בהצנע לכת עי' בסוכה דמ"ט וביד אפרים מ"ש בזה אהי הגאון מו' אפרים זלמן נ"י:
בזריזות. ועי' ביד אפרים סי' ד' שתיבות בחמלה יהיה באתנחתא ע"ש:
ולבסוף. עיין בה"ט ועי' ביד אפרים מ"ש בזה בשם הת"ש ובספר שלמי צבור. ועי' בשב יעקב סי' א' שכ' דלענין קומה מחצות לילה יש לחשוב י"ב שעות מחצות היום שהוא בשעה שהחמה עומדת בראש כל אדם וי"ב שעות אח"כ דהיינו חצי מעל"ע הוא זמן חצות לילה שאז מנשבת רוח צפונית (וזה גם כדעת שלמי ציבור) וכן יש לחשוב מה שנזהרים על שעת התקופה ובעל נפש יוכל להחמיר על עצמו להקפיד אף על השעות מתחלת היום או מתחלת הלילה ממש אבל לענין זמן ק"ש ותפלה תלוי ביום ובלילה ממש ומי שרוצה להתפלל בשעות שמשתנות המשמורות כמ"ש הטור יחשב הלילה מתחל' צה"כ עד ע"ה לשלשה משמורות הן בקיץ והן בחורף ע"ש. ובאשל אברהם הביא קצת מזה ועיין בשו"ת דבר שמואל סימן רי"ג וסי' רכ"א. ועיין מ"ש ביד אפרים ר"ס נ"ח ובאבן השוהם סי' כ"ג כתב בני אדם שנדרו לקום בחצות לילה להתפלל ולבקש רחמים כוונתם על חצות לילה ע"פ הדין ויש לחשוב חצות אחר ששה שעות מתחלת כניסת הלילה הן בלילות ארוכות או קצרות וכבר נתבאר שאין כן דעת הש"י והש"צ וכן נראה עיקר וכתב בשבות יעקב ח"ג סי' מ"ד שאין לעשות תפלת חצות בפרהסיא רק בצנעה דכתיב הצנע לכת ולכן מה שקצת יחידי סגולה עושי' כן בבה"כ בעשרה יש בזה משום יוהרא אם אין כל הציבור עושים כן ע"ש. אך האידנא נהוג עלמא למעבד הכי ואין בזה משום יוהרא בכל ענין וכ"כ בברכי יוסף על דברי הש"י וז"ל באזנינו שמענו ועינינו ראוי בכמה עיירות פשט המנהג להיפך מ"ש. וכתב עוד שם חבורה חצות שקבוע להם חדר סמוך לבה"כ וראשי הקהלה רוצים שיאמרו בבה"כ כדי שיהיה ג"כ עשרה ראשונים כך ראוי לעשות אך אם יש מביניהם איזה בחורים שלפעמים מדברים שיחה בטלה ולא יעצרו עצמם מלשיח גם בבה"כ מוטב שיחזיקו בקביעותם בחדר וכתב באגרת הרמ"ז (הוא ר"ת הרב רבינו משה זכותא) שאין לעשות התיקון בתחלת הלילה אף בקיץ וגם לא בראש משמורה שניה אלא מחצות ואילך ויש להקדים השינה תחלת הלילה כדי שיוכל עכ"פ לקום חצי שעה קודם אור היום ובשעת הדחק אף שעלה ע"ה יש קצת מציאות לתיקון כו' ע"ש, ושם בסי' ט"ו כתב שבמקומות שמרבים בסליחות בער"ה ובעי"כ באשמורת וגם עושין נפילת אפים הנוהג לעשות תיקון חצות בכל השנה יש לו לעשות גם בער"ה ע"ש. עיין שם בסימן ט"ז מי שרגיל לומר תיקון חצות וקם באשמורת וכבר הצבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר שניהם יאמר תיקון חצות כסדר האר"י ז"ל שהיא עיקר גדול יותר מהסליחות וכתב בברכי יוסף בשם מז"ה מהר"א אזולאי (הוא בעל חסד לאברהם) אחר שהשלים תיקון חצות יאמר אני מאמין באמונה שלימה בנחמת ציון אלקינו ברחמיו ינחמנו ויחדש עלינו מלכותו מהרה ע"ש:
בכוונה. עבה"ט ועיין בשבות יעקב ח"ב סימן מ"ד ובברכי יוסף כתב שראוי לקבוע עת ללמור בספרי מוסר כי כל הגדול כו' וקבלתי כי תבלין היצה"ר הוא תוכחת מוסר ממאמרי חז"ל:
ושלמים. עבה"ט הביא קושית המג"א דהא חטאת קודמת לעולה. ובספר דעת קדושים כ' לתרץ דחטאת מלבד הכפרה בדם איכא נמי אכילות בשר שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואמרו חז"ל בזמן שבה"מ קיים מזבח מכפר עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו ופרש"י שאוכלים על שלחנו עניים מהוגנים ואין היה"ר שאומר כחטאת עולה רק במקום זריקת הדם אבל לא במקום אכילת בשר ואין היה"ר עולה במקום כל הקרבן של החטאת מה שאין כן היה"ר של העולה שהוא כולה כליל הוא העולה במקום כל הקרבן היה"ר של עולה קודם ע"ש ועיין בשב יעקב סי' ב' מ"ש בזה:
בציבור. עבה"ט כ' בקונטרס טוב עין סי' יו"ד שמהרא"י ז"ל משמע שאין לאומרם אפי' ביחיד אך אפשר דהקפידה קודם התפלה אבל לאחר התפלה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי ע"ש:
נדבה. עבה"ט וכתב בשב יעקב סי' ב' שהנוהגים לו' פרשיות של הקרבנות בכל יום יכול לומר גם פ' של חטאת ואשם אפילו ביום שאחר יוה"כ אבל היה"ר של חטאת לא יאמר כלל ושל אשם יאמר בכל השנה בדרך ספק אם נתחייבתי כו' ומ"מ ביום שאחר יה"כ לא יאמר כלל. ועיין בת"ש סי' ה' ס"ק ח' וט' מ"ש בענין זה ושם בבכ"ש דף ק"ח ודעתו שאם לבו נוקפו שמא עבר על חטא ונודע לו ושכח יאמר ג"כ אחר חטאת בדרך תנאי ושם מבואר כל פרטי דיני אמירת הקרבנות באורך. ובאמונת שמואל סי' נ"ג כתב הך קושיא שהקשה המ"א דאשם נזיר אינו בא אלא כשנטמא בשם חכם א' והוא ז"ל כתב ע"ז דלק"מ דלענין תפלה של יה"ר יכול לכוין לאשם נזיר כיון שע"י נדר זה באם יטמא יביא אשם מיקרי נידר ונידב. ובכנסת יחזקאל ס"ס כ"ג כתב לתרץ משום טמאי מתים ע"ש. ובמאיר נתיבים סי' א' כתב שהוא תמוה וגם מ"ש בא"ש צ"ע, ולענין הדין מסיק שיה"ר לא יאמר כלל אף בדרך תנאי ושל אשם יאמר דרך תנאי ע"ש וכבר כתבתי הכרעת הבכ"ש בזה וכן עיקר. ועיין תשובת יעב"ץ י"א סי' קס"ג. וכקונטרס טוב עין סי' י"ב וביד דוד בשבת (דף ע') וע' ביד אפרים מ"ש לפ' דברי הגאון מהר"י מפוזנא ז"ל שהביא המג"א שם:
ושחט אותו. עבה"ט וכתב הבית יעקב סי' ק"ח דמ"ש בב"י ובש"ע פסוק ושחט אותו כו' יאמר עם הקרבנות זה נמשך למ"ש לפני זה שלא יאמר פרשת הקרבנות אלא ביום ולא יאמר בסדר המעמדות קודם אור היום פרשיות הקרבנות אבל מכל מקום יאמר פסוק ושחט ששחיטה וזריקה כשירה בלילה ומכל מקום ביום שאומר פרשת הקרבנות אין לו לדלגו בשביל שאמר אותו קודם אור היום אבל אין הכוונה לאומרו בפ"ע בשביל זכירת עקידת יצחק כמו שנוהגין קצת לומר קודם איזהו שעיקר הזכירה הוא כשאומרו עם הפרשה ע"ש, וצ"ע על דבריו דבאמת האי קרא דושחט לאו בענינא דפ' התמיד כתיבא ומ"ש שהשחיטה וזריקה כשירה בלילה במח"כ שגגה הוא וש"ס ערוך בזבחים בכמה דוכתי דפסול, וביומא פעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו כו' והוציאוהו לבית השריפה, ומצאתי בשו"ת ח"צ שהשיג עליו בסי' כ"ז ע"ש: