סימן נז (קעו ותט)
ערל בפסח. הזהיר יוצרנו בפ' בא שלא יאכול ערל בפסח, דכתיב וכל ערל לא יאכל בו. ושמעתי שרבותי חלוקים בדבר. י"מ שערל שמתו אחיו מחמת מילה הוי ערל ואסור בפסח והיינו דתנן (יבמות ע' א') הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה ותרומה מפסח ילפינן בגמרא, א"כ ערל דפסח כערל דתנן התם ובגמרא אמרינן התם ערלות שלא בזמנה דהיינו קודם שמיני לא מעכבא וטעמא דכתיב המול לו כל זכר והאי לאו בר מילה הוא, וערל שמתו אחיו מחמת מילה נמי לאו בר מילה הוא, ורואה אני לשון ראשון, וראיה לדברי, דאמרינן בשבת ירושלמי בפ' ר"א אומר אם לא הביא כלי, שמואל אמר אחזתו חטה נותנים לו שלשים יום, אותם ל' יום מהו לסוכו שמן של תרומה, ושמעיניה (מן) הדא הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה והאי ערל הוא. ר' אחא בשם ר' תנחום בר חייא אומר אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן וכל ז' ימים מותר לסוכו שמן של תרומה. ותניא כל ל' יום אסור לאכילת תרומה ולסוכו שמן של תרומה, למדנו שאין ללמוד ערלות לאחר שמיני אעפ"י שאינה במרד מערלות קודם שמיני. ועוד ראיה דתניא (ע"ב א') טומטום אינו אוכל בתרומה וטעמא דשמא ערל הוא וזה אינו מחמת מרד, דאין לומר דחשבינן ליה לומר מרד שהיה לו להקרע ולמול אם ימצא זכר:
תולדות הערל. לאוסרו בכל דבר שערל גמור אסור בין בעל בשר שאינו נראה מהול, כדתנן בשבת פר"א (קל"ז א') אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין.