סימן נ (שצט)
פגול. פגול נקרא כדתנן בזבחים בפ"ב (כ"ט ב') השוחט את הזבח לאכל דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ לזמנו. פי' זמן אכילתו או הקטרתו פגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב המתיר כמצוותו. ומפ' במשנה כיצד קרב המתיר כמצוותו שחט חוץ לזמנו וכו' פי' שלא נתערב פסול אחר כי אם חוץ לזמנו. ומפרש בגמרא (כ"ח ב') כהרצאת כשר כך הרצאת פסול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מכשיריו אף הרצאת פסול עד שיקרבו מתיריו. אזהרתו למדנו מדכתיב לא יאכל כי קדש הם בפ' ואתה תצוה כל שבקדש פסול כא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתן ופגול הוי [מדכתיב] בכלל כל שבקדש. ותי' לי אם אין אזהרה אחרת דהא על אזהרה זאת אמרינן בפסחים בפ' כל שעה (פסחים כ"ד א') שאין לוקין דהוי לאו שבכללות, ועל הפגול תנן (מכות י"ג א') אלו הן הלוקין האוכל פגול:
חפשתי ולא מצאתי אזהרה אחרת לא בנותר ולא בפגול, ותנן בתרווייהו אלו הן הלוקין ומספקא לן מהיכא עד יבא מורה צדק. ומורי עניו תירץ יליף עון עון מנותר בפרק לגבי כרת, ומהיכא דנפקא לן כרת לפיגול נפקא [בפ"ב דזבחים] לאו למלקות מידי דהוי אאם חמותו לעיל (סי' ט"ו) ודוקא. ואכתי קשיא לן לחוץ למקומו מנין שהרי לחוץ למקומו אין למדנו אזהרה. ועונש בפ' צו את אהרן, דכתיב ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח, מבשר זבח שלמיו מפגלים ומתפגלים אף כל מפגלים ומתפגלים, שלישי זה חוץ לזמנו, לא ירצה, כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו, המקריב, בהקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי, אותו, בזבח הכתוב מדבר ואינו מדבר בכהן, לא יחשב, לא יערב בו מחשבות אחרות, פגול, זה חוץ למקומו, יהיה, מלמד שמצטרפין זה עם זה, והנפש האוכלת ממנה, אחד ולא שנים. ואין זה חוץ לזמנו דגמר עון עון מנותר דדמי ליה פי' זמן בזה ובנותר כתיב כרת בהדיא דכתיב גבי נותר בקדושים ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' וגו':
תנן בפ' ב"ש בזבחים (מ"ב ב') אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פגול הקומץ והלבונה ומנחת הכהנים ומנחת כהן משיח והדם והנסכים. ותנן בהמזבח מקדש (פ"ד א') אלו אם עלו לא ירדו כולן והיוצא והטמא והנשחט חוץ למקומו וחוץ לזמנו דהיינו פגול:
יש לשאול. דאמרי' במנחות פ' התודה (ע"ט א') חטאת שנשחטה חוץ למקומה, רבה אמר תרד. ויש לתרץ דההיא דמנחות בבשר חטאת ששחטה חוץ למקומה אליבא דר"א דאמרינן בזבחים פרק כל הזבחים שנתערבו (זבחים ע"ז א') אברי חטאת לריח נחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים, וקמ"ל רבה דכי שרי ר' אליעזר באברי חטאת ששחטה חוץ למקומה לא שרי ר' אליעזר לשם עצים. ובתחלת מעילה תנן הנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו מועלין בהן. ועל אותה משנה נמי מייתינן פלוגתא דרבה ורב דאיתא במנחות דאם עלה תרד ולא תרד. ואמרינן בגמרא היינו טעמא דלא פקעא קדושתייהו בפסול הואיל ומרצי לפגולן, פי' משום קדשים עליהן להחשב קרב המתיר כמצוותן לחייב עליהן משום פגול, וההיא משמע דרבא מודה מיירי דאינהו מרצי' לפיגולו ולא איברי חטאת. וי"ל נמי התם באברי חטאת והכי פירוש הואיל ומרצינן לפיגולן נקראים קדשים מרוצים להתחייב עליהן משום פגול בהקרבת אמורי חטאת ע"מ לאוכלו חוץ לזמנו וההיא דהמזבח מקדש באימורי חטאת שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה תנן אם עלו לא ירדו: