סימן תיט (קיז)
תקיעה בראש השנה. ויראת מאלהיך ותפחד מדיניו ומיום משפטו ותקעת בשופר של איל ויזכור לך עקדת יצחק שניתן איל תמורו דכתיב בפ' אמור אל הכהנים בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה ותניא בת"כ ומייתי לה בר"ה פ"א (ל"ג ב') זכרון תרועה מנין שבשופר ת"ל והעברת שופר תרועה (אין לי אלא ביובל בר"ה מנין ת"ל בחדש השביעי) שאין ת"ל בחדש השביעי מה ת"ל בחדש השביעי שיהיו כל תרועות של חדש השביעי כזה מה זה בשופר אף זה בשופר מנין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר תרועה יכול העבדה ביד ת"ל ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל תעבירו שופר אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת"ל בחדש השביעי שיהיו כל תרועות של חדש השביעי כזה מה זה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה אף זו פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ומנין של שלש שלש ת"ל והעברת שופר תרועה זכרון תרועה וכתיב יום תרועה יהיה לכם מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל שביעי שביעי לגז"ש הא כיצד שלשה שהם תשע. שעור תקיעה (כתרועה שעור תרועה) בג' שברים. פי' פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה שהזכרנו היא תקיעה תרועה לא ידענו מה היא אך אונקלוס תרגם מפי' ר"א ור' יהושע שמסרו לו בקבלה יבבא וכתיב באימיה דסיסרא נשקפה ותיבב אם סיסרא פי' מקוננת על סיסרא בנה ודרך המקוננים לקונן בעין ג' שברים או כענין תרועה. והשברים נקראו קינה של גניחה. והתרועה גניחה של יללה ומטעם ספק אמרינן התם פרק אחרון של ראש השנה (ל"ד א') אתקין ר' אבוהו בקסרי קשר"ק קש"ק קר"ק כדי שלא יהא הפסק בין תקיעה לתרועה לאיזה פירוש שנפרש תרועה וקשר"ק דאית באימיה דסיסרא תרווייהו עבדא גניחה דהיינו ג' שברים ויללה דהיינו תרועה אבל קרש"ק אינו צריך דמסתמא כי מיתרע מילתא באינש ברישא גנח והדר מילל. ותנא (ל"ג ב') מי שברך ואח"כ נזדמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע ודוקא (ל"ד ב') דלא הוה ליה שופר מעיקרא הא הוה ליה שופר מעיקרא כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו. רב פפא קם לצלויי א"ל לשמעיה כי נחירנא לך תקע לי א"ל רבא לא אמרן אלא בחבר עיר פי' בחבר בתפילה בעשרה אבל יחיד תניא שומעו על הסדר ושלא על הסדר ברכות. והנראה היה לנו לתקוע בחבר עיר על סדר ברכות קשר"ק קש"ק קר"ק. ג' פעמים שבענין זה היא מצות התקיעה לצאת מכל הספיקות ורבינו יעקב זצ"ל הנהיג לתקוע בסדר ברכות. קשר"ק במלכיות. קשר"ק בזכרונות. קשר"ק בשופרות ואין להקפיד בהפסקה דבדיעבד יצא כדתניא שמע ט' תקיעות בתשע שעות ביום יצא והא דאתקין ר' אבוהו והקפיד בהפסקה. לכתחלה ובדין היה שהיינו תוקעין קשר"ק קש"ק קר"ק ג' פעמים אבל קשה לו לשנות המנהג בשינוי גדול אחרי דדיעבד יצא והמשנהו לא הפסיד אך הרויח לעשות מצוה כהלכתה. ואמרינן בפ"א בראש השנה (ט"ז א') למה תוקעין ומריעין, כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין ומריעין כשהן עומדים כדי לערבב השטן שהרי תקיעה חכמה ואינה מלאכה (שבת קי"ז ב') ומשום ערבוב שטן שפיר דמי למיתקע. תנן בפ' אחרון (ל"ג ב') תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתים אינו בידו אלא אחת ובהארכת תקיעתו יותר מכשיעור אין בזה חלול יו"ט כל זמן שהוא עוסק ולא פירש מן התקיעה כדתניא בשבת (קל"ג ב') כל זמן שהוא עוסק במילה ולא פירש חוזר בין על הציצין המעכבין בין על הציצין שאינן מעכבין פירש על הציצין המעכבין חוזר על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר הלכך לאחר שפירש יזהר שלא יחזור ויתקע אע"פ שלא תקע בחוזק שכבר יצא ידי חובתו שכל הקולות כשרין בשופר (ר"ה כ"ז ב'). תנן התוקע לתוך הדות או לתוך הבור או לתוך הפיתוס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא. וצריך שיתכוין השומע לצאת ומשמיע להוציא השומע אע"ג דאמר רבא (כ"ח ב') מצות אין צריכות כוונה לא קיי"ל כותיה אלא כר' יוסי קיי"ל דתניא (כ"ט א') שומע שומע לעצמו משמיע משמיע לעצמו לפי דרכו אמר ר' יוסי בד"א בש"צ יאכל ביחיד לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע וכר"י קי"ל דקם ר' זירא כותיה דא"ל ר' זירא לשמעיה איכוין ותקע לי אלמא קסבר משמיע בעי כונה. למדנו כיצד תוקעין. צא ולמד במה תוקעין תוקעין בשופר של איל דילפינן העברה (העברה) מיום הכפורים של יובל כדתניא (כ"ו א') אמר ר' עקיבא כשהלכתי לערביא היו קוראין לדיכרא יובלא. ושל פרה פסול ונחלקו בטעמיה עולא אמר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור אביי אמר משום דקאי גילדי ומיחזי כשנים וג' שופרות והתורה אמרה שופר אחד ותנן (כ"ו א') משום שהוא קרן ועוד דלאו דדיכרא הוא וטעמא אמרינן לעיל (ט"ז א') כדי שיזכור לנו הקב"ה עקידה של יצחק שניתן תמורו איל. תנן (כ"ו ב') ר"י אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים ואמרינן הלכה כר"י ואמר ר' לוי מצות תקיעה של ר"ה ושל יוהכ"פ בכפופים וטעמא דכייף אינש טפי עדיף. תנן (כ"ז א') שופר שנסדק ודבקו פסול דיבק שברי שופרות פסול ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר פי' מעכב את התקיעה לאחר שסתמו ופסק רב יהודאי דקיי"ל בתרי לישנא דר"י להחמיר דהיכא דמעכב תקיעה וסתמו שלא במינו אע"ג דנשתייר רובו פסול ובמינו בעינן שישתייר רובו עיכוב התקיעה פי' משונה משום שלא נסתם אע"פ שתוקעין כדינו תניא (כ"ז ב') ציפהו (זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר ציפהו זהב) מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר הניח שופר בתוך שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול וטעמא אמר רב מתנא והעברת שופר תרועה דרך העברתו בעינן נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו כשיעור תקיעה בשר ואם לאו פסול וכמה שיעור תקיעה פי' רשב"ג כדי שיאחזינו בידו ויראה לכאן ולכאן. ובי מברך מברך על תקיעת שופר ושהחיינו. ואם יצא תוקע לאחר שלא יצא דתני אהבה בריה דר' זירא (כ"ט א') כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין ואם יצא לא יתקע לנשים ולתינוקות דנשים פטורות דהו"ל מ"ע שהז"ג ונמצא תוקע לבטלה אבל הן יתקעו לעצמן דכיון דאין בתקיעה אימורא (דאורייתא) דתנא דבי שמואל (כ"ט ב') כל מלאכת עבודה לא תעשו יצאו תקיעת שופר ורדית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה הלכך משום נחת רוח דנשים ותינוקות שרינן להו עד שילמודו ואמר ר"א אפילו בשבת ודוקא בקטן שלא הגיע לחנוך אבל הגיע לחנוך אין מתעסקין בו ונשים אין מתעסקין בהם ואע"ג דקי"ל כר' יוסי דאמר (ר"ה ל"ג א') נשים סומכות רשות משום נחת רוח דנשים שרינן להו לסמוך באקפו ידייהו לעצמן שרינן משום נחת רוח אבל לאחרינא לא דאין אומרים לאדם חטא משום נחת רוח דנשים ותינוקות הלכך לא שרינן להתעסק בנשים ובתינוקות שהגיע לחנוך:
Mitzvah 419
1