Mitzvah 275
1

סימן רעה (מ)
בן סורר ומורה. צוה הבורא שלא לילך אדם בחוקות הגוים לרדוף אחרי שרירות לבבו להיות זולל וסובא דכתיב בפרשת קדושים תהיו (ויקרא כ' כ"ג) ולא תלכו בחוקות הגוי וחוקות הגוים זוללים וסובאים ומכאן למדנו אזהרה לבן סורר ומורה למה הוצרכנו ללמוד מלקות דידיה ממקום אחר לפי שאזהרה זו לאו שבכללות ואין לוקין עליו. אי נמי יש לומר אזהרה לבן סורר ומורה נפקא מגזירה שוה שלמדנו מלקות ויסרו מויסרו ויסרו מבן בן מבן והיה אם בין הכות הרשע וההוא ענינא מוקמינן בעדים זוממים במכות פ"א (ב' ב') ואזהרה לעדים זוממים למדנו במכות פ"א (ד"ד ב') מולא יוסיפו וגו'. ויש זולל וסובא שחייבה התורה סקילה דכתיב בפ' כי תצא כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקולינו זולל וסובא וכתיב ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת ותנן (סהדרין ס"ח ב') מאימתי נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. ושעור שתי שערות כדתנן בנדה פ' בא סימן (נדה נ"ב ב') ב' שערות האמורות כאן ובנגעים ובכל מקום כמה שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל ר' אליעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן ר"ע אומר כדי שיהיו נטלות בזוג. ותנן הקטן פטור שלא בא לכלל (מצות) אע"ג דכתיב כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ובן קטן משמע אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא כי יהיה לאיש בן בן הסמוך לגבורתו של איש ומי שהביא שתי שערות הוי סמוך לגבורתו של איש ואע"ג דלענין עונשי התורה נקרא מי שהביא שתי שערות איש והכא משמע דלא הוי איש אלא סמוך לגבורתו של איש הוזקקנו לפרש מי שיש לו גבורתו של איש מדכתיב בן לאיש סמוך לגבורתו של איש ולא קרי גבורתו של איש עד שיהיה כבר מוקף זקן. תני ר' חייא עד שתקיף עטרה כי אתא רב דימי אמר הקפת גיד ולא ביצים אמר רב חסדא קטן שהוליד בן אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר כי יהיה לאיש בן ולא בן לבן אמר ר' כרוספדאי אמר ר' שבתאי (ס"ט.) כל ימיו של בן סורר ומורה אינם אלא שלשה הדשים בלבד וטעם דכתיב בן ולא הראוי לקרותו אב ומי שהביא ב' שערות (ראוי) להוליד בלא נס ושינוי ואחר שלשה חדשים ניכר העובר וראוי לקרותו אב. תנן (ט' א') מאימתי הוא חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי ר' יוסי אומר מנה בשר ולוג של יין אכל דבר שהוא מצוה פטור וטעמא דכולהי דכתיב זולל וסובא וכל מילתא דאימשך אבתריה הוי זולל וסובא ובהאי שיעורא קים להו לרבנן דמימשך אבתריה. תנן אכל כל מאכל ולא אבל בשר שתה כל משקה ולא שתת יין אינו נעשה בן סורר ומורה דכתיב זולל וסובא ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. תנן (ע"א א') אינו חייב עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים וטעם דכתיב זולל וסובא ודרך זוללים וסובאים לגנוב משל אביהם. ואוכלים ברשות אחרים בעינן דלא מקרי זולל וסובא אלא באותו ענין דממשיך אבתריה וברשות אביו מרתת ואע"ג דשכיחא ליה אינו נמשך לעשות כן. משל אחרים ויאכל ברשות אחרים ואע"ג דלא בעית לא שכיח ליה הלכך בעינן גנב משל אביו דשכיח ליה ואכל ברשות אחרים דלא בעית נמשך לעשות כן ותנן (ע' א') אכל דבר עבירה פטור וטעם דכתיב איננו שומע בקולינו סרבן בקולינו ולא בקולו של מקום. ואפי' בסעודת הרשות אמר ר' אבוהו אינו חייב עד שיאכל בחבורת סריקין הלכך סעודת מצוה אפי' כולה סריקין פטור דכיון דבמצוה עסיק לא ממשך אמר ר' אבין בר מולדא אמר רב אינו חייב עד שיאכל בשר חי וישתה יין חי ומפרש רבינא יין מזוג ולא מזוג דבהכי ממשך בשר בשיל ולא בשיל כבשרא דאכלי גנבי דבהכי מקרי זולל וסובא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אכל בשר מליח ושתה יין מגיתו אינו נעשה בן סורר ומורה וטעם דבתר אכילה ושתיה כזאת לא ממשיך ולא מקרי זולל וסובא אלא במידי דמימשיך אבתריה. תנן (ע"א א') היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהיו שניהם רוצים ר' יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה היה אחד מהם אלם או גידם חיגר סומא חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו אביו ואמו ולא גדמים והוציאו אותו ולא חגרים ואמרו ולא אלמים בנינו זה ולא מומים איננו שומע ולא חרשים מתרין אותו בפגי שלשה ומלקין אותו חזר וקלקל נידון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהיו (שם) שלשה הראשונים שנאמר בנינו זה זהו שלקה בפניכם ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כן הקיף זקן התחתון פטור וטעמא דבשעת גמר דין בעינן שיהיה בן ולא איש פי' אביי מתניתין (ע"א ב') מתרין בו בפני שנים עדים ומלקין אותו בפני שלשה. מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא אמר ר' אבוהי למדנו ויסרו מויסרו (ויסרו) מבן ובן מוהיה אם בן הכות. תניא בספרי ומייתי לה באלו הן הנחנקין (סנהדרין פ"ח ב') א"ר יאשיה סח לי זעירא מאנשי ירושלים בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו.