סימן רסח (קכח)
מקרא מגילה. תנן במגילה (ב' א') מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כיצד כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין אותה בט"ו כפרים ועירות גדולות קורין אותה בי"ד אלא שהכפרים מקדימים ליום הכניסה. ואמר רבי יהודה (ה' א') אימתי במקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל במקום שאין נכנסין בשני ובחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה. וקיי"ל כ"מ שאמר ר' יהודה אימתי [לפרש בא ולא לחלוק] אינו אלא לפרש דברי חכמים ולא לחלוק ואע"ג דפליג רמי בר חמא פרק זה בורר לו בסנהדרין (כ"ה א') ואמר דאימתי לחלוק וגם סוגיא דשמעתתא בפ' כסוי הדם דתנן (חולין פ"ז ב') דם הניתן על הסכין ושעל האגפים חייב לכסות אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין דם אלא הוא אבל יש דם אחר פטור מלכסות ואמרינן בגמ' (פ"ח א') במאי קא מיפלגי ר' יהודה סבר (דמו) מקצת דמו ורבנן סברי כל דמו אפילו הכי קיי"ל אימתי לפרש [דאמרינן] וההיא סוגיא דכסוי הדם לא קיי"ל כוותיה דאשכחנן בבכורות פ"א (ג' א') דאמר ר' יוחנן סבר ר' יהודה בכור כוליה בכור משמע ופליג על ההיא דכסוי הדם דאמר סבר ר' יהודה דמו מקצת דמו הלכך לא קיי"ל דאימתי לחלוק.
והא דתניא בהמקשה. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו ריוח אבל יש לו ריוח אין צריך להודיעו. ומודה ר' יהודה במוכר את האם לחתן ואת וכו' דמשמע מדקתני מודה דאימתי לחלוק כדאמר בכתובות בתחלת פרק שני (ט"ז א') מודה למאן צריכין אנו לומר מדלא מייתי מיניה תיובתא לר' יהושע בן לוי ור' יוחנן שמעינן דאיכא דלא תני אימתי אלא במה .
והני זמנים דתניא י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו מפקינן בגמ' מקראי דכתיב לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמן זמנם זמניהם למדנו שזמנים הרבה תקנו להם חכמים לישראל (ופריך) ואימא זמנים טובא ומתרץ זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי וי"ג לא איצטריך דאמר רב שמואל בר רב יצחק י"ג זמן קהלה לכל היא ואימא שיתסר ושיבסר אמר קרא ולא יעבור. ואמר רב יהודה אמר [רב] שמואל אסתר ברוה"ק נאמרה לקרות ולא להכתב (מגילה ז' א') ומנלן דכתיבנא לה דקיי"ל כר"א המודעי דתניא כתוב זאת זכרון בספר (זאת) מה שכתוב בכאן (ו)במשנה תורה. זכרון מה שכתוב בנביאים. בספר מה שכתוב במגילה הלכך לא קיי"ל כשמואל אלא כר"א המודעי דהא קאי ר' יוחנן כותיה ואמרי לה ר' יונתן בשיטתיה. ואשכחן רבויי זמנין לעשיה לזכירה מנלן אמר קרא והימים האלה [נעשים נזכרים מקיש עשיה לזכירה] (נזכרים ונעשים מקיש זכירה לעשייה). תנן במגילה (י"ז א') הקורא למפרע לא יצא היתה כתובה בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הנייר ועל הדפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית בספר ובדיו. ואמרינן בגמ' (י"ט א') אמר רבא אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתב אסתר המלכה וכתיב התם ואני כותב על הספר בדיו מה להלן בדיו אף כאן בדיו ודיו הנעשה משל קוצים אבל של עפצים אינן דיו כדאמרינן בנדה (כ' א') פלי קורטא דדיותא ובדיק ובשל עפצים ליכא למימר הכי דהא לית ביה קורטא. ואמרינן המוציא ובגיטין פ"ב (י"ט א') דיו דיותא וכל הלכות ס"ת במגילה. דאמרינן במגילה בסוף פ"א א"ר תנחום אמר רב אסי ואמרי לה א"ר חייא בר אבא אמר רב אשי דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה פי' עקרה של תורה.
ולפנים בהלכות של תפלין בעמוד ז' (סי' שצ"ט) אאריך בהלכות דיו [ובהלכות תפלין] וראיות אביא ומשם תלמוד גם הלכות מגילה. ענין אחר כאמתה של תורה (מזוזה). הלכך צריכה מגילה שתעבד לשמה כמזוזה. כאשר אפרש לפנים בהלכות מזוזה (סי' ת') וצריך שיהיו אותיות שעטנ"ז ג"ץ מזויינות שלשה זיונים כזה ושתהא כל אות מוקפת גויל. אמרינן בפרק הקורא את המגילה. למפרע (י"ט א') א"ר חלבו א"ר חמא ב"ר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה נקראת אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין בשירה אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהיו משולשים. ותניא אין קורין את המגילה אלא ביום וטעמא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים ימים אין לילה לא. תניא מהכא הקורא את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר (אומר) כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה. ואמר ר' חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה. וצריך שיתכון הקורא להוציא והשומע לצאת דלא קיי"ל כרבא דאמר אין מצות צריכות כונה דאמרינן בר"ה פ' ראוהו ב"ד (ראש השנה כ"ח ב') א"ל ר"ז לשמעיה כי נהירנא לך איכון ותקע לי דקיי"ל כר' יוסי דאמר שומע לעצמו ומשמיע לאחרים לפי דרכו אמר רב אסי בד"א בשליח צבור אבל ביחיד לא יצא עד שיתכון שומע ומשמיע. ואחרי שהמגילה דברים שבכתב אינו רשאי לקרותה על פה כדתנן קראה על פה בכל לשון לא יצא אבל קורין ללועזות בלע"ז פי' בגמרא לעז יונית והלועז ששמע אשורית יצא ואע"פ שבשאר דברים שבכתב לא אסרו על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן דאמרינן בתעניות בפ"ג אמר ר"י היאך יחיד יכול לקרות בצבור על פה אלא כולם קוראים כקורא את שמע. ולענין מגילה החמירה תורה שלא לאומרה על פה אפי' לעצמו ומפקינן לה מקראי בפרק הקורא את המגילה למפרע (י"ח א') דאמר רבא אתיא זכירה זכירה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וגו' וכתיב כתוב זאת זכרון בספר.
ואין לתמוה היאך נחלק (בין) הוצאת עצמו להוצאת אחרים הלא מן המקרא למדנו. בתמורה פ"ב (י"ד ב') ובגיטין בהנזקין (ס' ב') כתיב כתוב לך את הדברים האלה וכתיב כי על פי הדברים האלה הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה ושבעל פה אסור לאומרן בכתב הא לא קשיא דכתובי אסמכתא נינהו ומדרבנן הוא משום שאם היינו אומרים דברים שבכתב על פה היו מתיאשין לכותבם וגם לא היו מאמינים עמי הארץ כ"כ כי היו אומרים לא נכתבו וחכמים רצונם אמרו ומאחר שהוא מדרבנן לא גזרו אלא להוציא אחרים ידי חובתם אבל כשהוא קורא לעצמו אינם נותנים האחרים אזן ולב ודעת ולא אתו לידי תקלה כמו שפירשנו. ומן הטעם הזה הרגילו חכמים רבים בבתי כנסיות לומר בלחש כל המקראות שהן חובה מן התורה ומתקנת חכמים פרשה ראשונה ושניה ויאמר מי כמוך וגו' ברוך ה' לעולם אמן וכן כל המקראות של שבח שתקנו רבותינו אחר שגומר עמו ישראל אבל פסוקי דזמרה לא תקנו לאומרם בבית הכנסת ואינו אלא מנהג. ואע"ג דאמור רבנן בשבת (קי"ח ב') יהי חלקי מאומרי הלל בכל יום ביחיד אמרו אבל ברבים אינו אלא מנהג. וקדושה שאנו חייבים לומר בקול רם מתוך שהוא קילוס מלאכים וחביב בפני הבריות נגרסת בפי הכל. ואין עמי הארצות יוצאין ידי חובתן בשמיעה כי אם באמירה ויודעין הכל שהוא כתוב ולא אתי לידי תקלה והא דאמרינן קראה על פה לא יצא ה"מ ברובה אבל בג' פסוקים או בד' פסוקים יצא דתניא בפ' הקורא למפרע (מגילה י"ח ב') השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראם הקורא כמתרגם יצא ומקשינן מדתניא היו אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה ומתרצינן הא בכולה הא במקצתה. ובני אדם המדברים בשעת קריאת המגילה אינם יוצאים ידי חובתם שצריך שישמעו כולה וגם אינם רשאים לקרות על פה עם הקורא שאינם יוצאים ידי חובתם אלא א"כ ישמעו מן הקורא בכתב. תנן הקורא את המגילה למפרע לא יצא תניא קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא ר' מונא בשם ר' יהודה אומר אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומסקינן מרישא לסיפא דאי מהיכא דקאי נתת דבריך לשיעורין. ואמר ר' ירמיה בר אבא הלכה כר' מונא דאמר משום ר' יהודה ומסקינן דהלכה והלכה כר' מונא ושמואל אמר הלכה כר' מנא והלכתא כרב באיסורי לגבי שמואל. אמרינן במגילה בפ' הקורא למפרע (מגילה י"ט א') הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים היכא דלא מחסרא ולא מייתרא פורתא פי' שוין הקלפים של מגילה לקלפים אחרים ואינה נקראת בצבור לא יצא ביחיד והיכא דמחסרא או דמייתרא אפילו פורתא אפילו בצבור יצא. הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן (י"ט ב') ותניא ברה"ש פ' ראוהו ב"ד (ראש השנה כ"ט א') זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתן.
תנן (כ' א') אין קורין את המגילה אלא ביום ואמרינן בגמרא מנ"ל דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים ביום אין בלילה לא לימא תהוי תיובתא דריב"ל דאמר חייב לקרות את המגילה (בלילה) ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי ומשני כי קתני ביום וצריך לברוכי על מקרא מגילה ושעשה נסים בלילה וביום אבל שהחיינו אין מברכין אלא בלילה.
תנן מקום שנהגו לברך אחריה יברך מאי מברך אמר ר"י הרב את ריבנו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו בא"י האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם. חנינא אמר האל המושיע אמר רב פפא הלכך נמרינהו לתרווייהו. אמר רב [אשי] (אסי) בין בזמנה בין שלא בזמנה אין קורין אותה אלא בי' משום פרסומי ניסא הוי עובדא וחש לה רב להא דרב אסי (ה' א').
כתב רב יהודא גאון. באתרא דלא נהיגי לעשות מלאכה בפורים לא נעביד אלא ליבטל בהדייהו רב חזיה לההוא גברא (מגילה ה' ב') דזרע כיתנא בפוריא ולטייה ולא צמח כיתניה ואמרינן מכדי שמחה ומשתה קבילו עלייהו יום טוב לא קבילו עלייהו אמאי לטייה. דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהן ומנלן דמנהגא מילתא היא. אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן אמר קרא שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך (פסחים נ' ב') .