סימן קפט (מב)
לא תקלל חברך ועצמך. תנן בשבועות פ' שבועת הדינין המקלל עצמו וחבריו בכל הכנוים חייב ואמרינן בגמרא (ל"ו א') אזהרה למקלל חבירו מנלן דכתיב לא תקלל חרש. אין לי אלא חרש מנין לרבות בל אדם ת"ל ונשיא בעמך לא תאור כל שבעמך א"כ מה ת"ל חרש מה חרש מיוחד שהוא בחיים אף כל שהוא בחיים (ת"כ פ' קדושים) .
יש לשאול. אמאי לא מפקינן אזהרה למקלל אביו ואמו מהכא דבסנהדרין. פ"ד מיתות (ס"ו א') הוזקק להוציאו מיתורא דקראי ויצא המת לא אמרינן אלא בחבירו אבל באביו ואמו אמרינן לעיל המקלל לאחר מיתה חייב. וכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד ואמר רבין א"ר אילעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל וכו' וא"ר ינאי הא דתנן בכל הכנויין חייב דברי הכל פי' אע"ג דפליגי ר' מאיר ורבנן במקלל אביו ואמו דתנן (סנהדרין ס"ו א') קללם בכינוי ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרים וטעמא דילפינן האי קללה מקללה דברכת השם דאפי' רבנן מודו דבאזהרה (ב)כנוי בדתניא (שם נ"ו א') וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל הכנויים באזהרה אלמא לענין ברכת השם כנויין ושם המיוחד חדא מילתא נינהו לענין אזהרה במקלל חבירו ועצמו נמי אין לחלוק בין כנויין לאזהרה ואם הוא עבריין אפילו במצוה אחת רשאי לקללו כאשר פירשנו למעלה (סי' קעד).