סימן קעז (נט)
מכה אביו ואמו. ויראת מאלהיך ותקיים אשר צוה שלא יכה אדם אביו ואמו והזהיר שלא יכה [את] את חבירו בפ' כי תצא דכתיב ארבעים יכנו לא יוסיף ואביו ואמו בכלל. ועונש בואלה המשפטים שנאמר מכה אביו ואמו מות יומת. ומנ"ל דבחנק דכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק כאשר פרשתי למעלה בסמוך. אביו בלא אמו נפקא לן מדר' יונתן מדלא כתיב יחדו. ולר' יאשיה (דילפינן) ליה מקללה ובקללה פירשנוה למעלה. ותנן באלו הן הנחנקין (פ"ה ב') המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה והמכה לאחר מיתה פטור. מנ"ל דאמר קרא מכה נפש בהמה ישלמנה (פירש) עושה בה חבורה דכתיב נפש דמשמע הוצאת דם דכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר ואם אינו ענין לבהמה דאי נמי הכחישה באבנים חייב תנהו לענין נפש אדם. הכי דרשינן לה באלו הן הנחנקין (פ"ד ב') ואיבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו רב חנינא אמר מותר דכתיב ואהבת לרעך כמוך רב דימי בר חנינא אמר מכה אדם ומכה בהמה מה בהמה לרפואה (פטור) אף אדם לרפואה פטור. והמכה אביו רשע חייב ואע"ג דפטרי לי' לעיל (סי' קע"ד) במקלל דכתיב בעמך לא תאור לא מקשינן הכאה לקללה דקיי"ל כר"י דתנא דבי ר' ישמעאל (פ"ה ב') אין הבן נעשה שליח להכות לאביו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו. ואע"ג דסתם לן תנא דלא כר"י (ו)מקשינן הבאה לקללה מדלא קתני חומר במכה מבמקלל שהמכה עשה בו שאינו בעמך (כבעמך) ובמקלל לא עשה בו אלמא מקשינן הכאה לקללה כסתם משנה. וכן פסקתי לפנים בלאו דלא יוסיף (סי' רי"ז) ותנן ביבמות פ' כיצד (כ"ב א') מי שיש לו בן מכל מקום חייב על הבאתו וקללתו ובנו לכל דבר הוא חוץ מי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית. רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל מר בריה דרבינא לא שביק ליה לבריה למפתח בושתא משום ולפני עור לא תתן מכשול.
Mitzvah 177
1