סימן קסו (רפו)
שילוח עבדים. צוה הב"ה בהגיע שמיטה ויובל שישלח אדם חפשי עבדו ושפחתו העברים ועבד כנעני גוי גופו קנוי בהפיל לו אדם אחד מכ"ד ראשי איברים דכתיב במכרוהו ב"ד בפ' ראה אנכי כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וכתיב ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך ובמוכר עצמו כתיב בפ' ואלה המשפטים כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו' וביובל כתיב בפ' בהר סיני יובל היא קדש תהיה לכם ושבתם איש אי משפחתו וכתיב עד שנת היובל יעבוד עמך וכתיב ויצא ביובל וכתיב וקדשתם שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. ותניא (ר"ה ט' ב') דרור אין דרור אין לשון חירות ואמר ר"י מה לשון דרור כמדייר בי דיירא ומוביל סחורות לכל מדינתא. לכל יושביה בזמן שיושביה עליה ולא בזמן שגלו יושביה ולא בזמן שהם מעורבבים (ערכין ל"ב ב') ותניא (ר"ה ח' ב') וקדשתם את שנת החמשים שנה מה ת"ל לפי שנאמר בעשור לחדש יכול לא תהא שנה מקודשת אלא בעשור לחדש ת"ל וקדשתם שנת החמשים מלמד שמתקדש מראש השנה. אמר ר' יוחנן בן ברוקא לא היו עבדים משועבדים ולא נפטרין לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהן אלא אוכלין ושותין ושמחים ועטרותיהן בראשיהן עד שמגיע יום הכפורים כיון שהגיע יוהכ"פ תקעו בשופר נפטרו עבדים לבתיהם וחזרו שדות לבעליהן. וכנעני גוי שגופו קנוי בעינו ושנו וראשי אברים, דכתיב באלה המשפטים כי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו לחפשי ישלחנו תחת עינו ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל וגו'. בקדושין תניא (ב)פ"א (כ"ד א') יוצא בשן ועין וראשי אברים שאינן חוזרים. ואמרינן מנ"ל ראשי אברים כי שן ועין מום שבגלוי ואינן חוזרים אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרים. ותנן [הכי] בנגעים ומייתינן לה בקדושין פ"א (כ"ה א') כ"ד ראשי אברים שבאדם כולן אין מטמאים משום מחיה ואלו הן ראשי אברים אצבעות ידים ורגלים וראש החוטם וראש הגויה וראשי אזנים וראשי דדין שבאשה ור"י אומר אף באיש. ותני עלה בכולם עבד יוצא לחירות ר' אומר אף הסירוס בן עזאי אומר אף הלשון.
Mitzvah 166
1