וו השני.
פדיון הבן, פדיון פטר חמור, בכור שור וכשב ועז, והמתנות, בבורים, עורות קדשים, והמורם מתודה ושלמים, להלביש ערומים, לקבור מתים, החיית אח, הלוואת אביון, השבת העבוט, הפקר שביעית, לקט שכחה ופיאה, ועוללות בכרם, ומתנה מברכותיך, הענק תעניק לו , פתוח תפתח, נתון תתן, השב אבידה, ושילום גזל וחומשו, תרומה ומעשר, ליתן נבלה לגר תושב, ביומו תתן שכרו.
סימן קמ (שנג)
פדיון הבן. ויראת מאלהיך ותקיים אשר צוה בפ' ויקח קרח כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך ולכהנים קאמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה וכתיב ופדויו מבן חדש (תפדה) בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא. ומנא לן דבזכרים משתעי קרא דכתיב ופדוייו מבן ולא מבת. וכתיב בפ' בא אל פרעה וכל בבור אדם בבניך תפדה בניך ולא בנותיך וכתיב נמי לעיל בסמוך הזכרים לה' ודבר למד מענינו. וצריך שיפדנו ביום ללידתו ואז היא מצותו כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה.
אמרי' בב"ק (י"א ב') אמר עולא בכור שנטרף בתוך ל' יום אין פודין אותו, פי' שנעשה טריפה, וכמאן דאמר טריפה אינה חיה ואע"פ שהוא חי ביום השלשים כיון שאינו ראוי להיות אינו חייב לפדותה. אבל מת לא איצטריך למעוטי דבן חדש כתיב. וכן תני רמי בר חמא מתוך שנאמר פדה תפדה יכול אפילו נטרף בתוך ל' יום ת"ל אך חלק, ותנן בבכורות פ' יש בכור (בכורות מ"ט א') מת הבן בתוך ל' יום אע"פ שנתן לכהן יחזיר לו הכהן חמש סלעים. וטעמא דכתיב מבן חדש תפדה והיינו שלשים יום, דכל חדש דקרא בחדש לבנה קמיירי דחדש משמע דבר המתחדש והיינו חדוש לבנה וכתיב החדש הזה לכם ודרשינן כזה ראה וקדש. וזה חידש פעמים נראה ופעמים אינו נראה הרי זו לבנה וכל חדש הסתום ילמוד מחדש המפורש. וכל חדש לבנה קבלה היא בידינו מרבן גמליאל מכ"ט ימים ומחצה וב' ידות שעה. וע"ג חלקים. וצריך שיהיה חדש שלם כדאמרינן בנדה פ' יוצא דופן (נדה מ"ז ב') שבבן ושבבת מעת לעת ואמרינן (מ"ח א') למאי הלכתא לערכים מבן חדש, ובאשר אמרו חכמים לערכים מעת לעת כך נאמר חדש דפדיון מעת לעת וטוב לאהד מלהקדים שאם מאחר אינו מפסיד אלא שלא קיים מצוה מן המובחר שמצותו ביום ל', אבל הקדים בתוך ל' אין בנו פדוי, דאיתמר ביש בבור הפודה את בנו בתוך ל' יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי. ומסקינן (מ"ט ב') אע"ג דקיי"ל דרב ושמואל הלכתא כרב באימורא הכא הלכתא כשמואל. ובכור לאיש ולא לאשה אינו בכור לכהן ובכור לאשה ולא לאיש בבור לכהן דבפטר רחם תלה רחמנא.
ותני מת ביום ל' כיום שלפניו פי' ופטור ר' עקיבא אומר ספק והמוציא מחבת עליו הראיה כדין כל ספק וקיימא לן כרבנן דאמר כיום שלפניו. וטעמיהו בגמרא (מ"ט א') דגמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה הכי נמי ומעלה וא"כ מצותו ביום ל' משנה וסוגיא דכולא תלמודא הכי לכן [ספק] ספק בידי. ותנן (מ"ו א') איזהו בכור לנחלה ולא לכהן הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי, ובן ט' שיצא ראשו מת. המפלת דבר שאין בו צורת אדם והוא חי הבא אחריו אינו בכור לכהן דברי ר"מ וחכמים אומרים עד שיהא בו צורת אדם.
תני בבכורות פ"ב (י"ג א') הכהנים והלוים פטורים מפדיון הבן ומפדיון פטר חמור. וטעמא תנן בפ"א (ד' א') ומה אם פטרו בכורי ישראל במדבר אינו דין שיפטרו א"ע. ואמרינן בפ' יש בבור (מ"ז א') אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים של בן מנה צורי ואיני בקי בהם כמה הם שוים ומשקלם ושמעתי עשרים גרה כ' גרעיני חרובין ונקראו על שם שהבהמות גרות אותם וכסף משקל העשרים גרעינים הוא השקל והוא דבר מועט. והרוצה לצאת ידי שמים יתן לכהן חצי כסף או יותר ויאמר לו זכה לך בהן ה' סלעים של תורה ומן הספק שאין לו ליקח אלא המועט לכך הורגלו הכהנים להשיב הפדיון בדבר מועט. ותניא בספרי ופדויו מבן חדש תפדה כלל בערכך חמשת שקלים פרט וכל בכור אדם בבניך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטלים שאין להן אחריות אף כל נכסים המטלטלים שאין להן אחריות מכאן אמרו בכל פודין בכור אדם חוץ מעבדים שטרות וקרקעות ר' אומר בכל פודין בכור אדם והלכה כחכמים. ומסקינן בשלהי פסחים אבי הבן מברך אשר קדשנו כו' על פדיון הבן ושהחיינו וקיימנו כו':