Mitzvah 611 תרי״א
1 א

מצוה ללכת ולהדמות בדרכי השם יתברך - שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו, על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר (דברים כח ט) והלכת בדרכיו, ונכפלה המצוה עוד במקום אחר, שנאמר ללכת בכל דרכיו (דברים י, יב; יא, כב).

The commandment to walk in - and make oneself similar through - the ways of God, may He be blessed: That we were commanded to perform all our actions in the way of straightness and goodness with all our strength and to incline all our affairs that are between ourselves and others towards the way of kindness and mercy; as we have known from our holy Torah that this is the way of God, and this is God’s desire for His creatures so that they merit God’s goodness - as He desires kindness. And about this is it stated (Deuteronomy 28:9), "and you shall walk in His ways." And this commandment was further repeated in another place, as it is stated (Deuteronomy 10:12, 11:22), "to walk in all His ways."

2 ב

ואמרו זכרונם לברכה (בספרי עקב יא כב) בפרוש זאת המצוה, מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום, מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון, מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק, אף אתה היה צדיק, מה הקדוש ברוך הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. והענין כלו לומר שנלמד נפשנו ללכת בפעלות טובות כאלו ומדות נכבדות אשר יסופר בהם יתברך על דרך משל לומר שמתנהג במדות טובות אלו עם בריותיו. והוא ברוך הוא יתעלה על כל עלוי גדול, שאין בנו כח ודעה להשיג גודל מעלתו ורוב טובו ולא בכל הנבראים, ועל הדרך הזה שאמרנו (רמב''ם דעות פ''א ה''ו) יקראו הנביאים לאל ברוך הוא כל הכנויים: צדיק, ישר, תמים, גבור, חזק, רב חסד, ארך אפים, כי באמרם ארך אפים אין הענין חלילה שיהיה כעס לפניו לעולם, כי אשר בידו להמית ולהחיות, למחות עולם ולבראת, ואין אומר לו מה תעשה למה יכעס? גם כי הכעס איננו שלמות בכועס, ואליו ברוך הוא כל השלמות. אבל הענין באמת על הדרך שזכרנו, כלומר שהן המדות המעולות שמתנהג עם בריותיו, ויש לנו ללמוד ולעשות כל דרכינו בדמיונו.

And they, may their memory be blessed, said (Sifrei Devarim 49), in explanation of this commandment, "Just like the Holy One, blessed be He, is called merciful, so too you be merciful; just like the Holy One, blessed be He, is called compassionate, so too you be compassionate; just like the Holy One, blessed be He, is called righteous, so too you be righteous; just like the Holy One, blessed be He, is called holy, so too you be holy." And the whole matter is to say that we should teach ourselves to follow good actions like these and glorious traits through which He, may He be blessed, is described by way of analogy - to say that He acts with these good traits towards His creatures. But He, blessed be He, is more elevated than any great elevation; as we do not have the power or the knowledge to grasp the greatness of His elevation and the largeness of His kindness - nor do any of the creatures (Mishneh Torah, Laws of Human Dispositions 1:6). And in this way that we have [explained], the prophets called God all [these] appellations: righteous; straight; strong; of great kindness; of long patience. When they said, "of long patience," the matter is not, God forbid, that there ever be anger in front of Him ever. As why should He get angry - it is in His hand to kill and to make live, to destroy the world and to create; and there is none who says to Him, "What are you doing." Also because anger is a lack of perfection in the one getting angry, whereas all perfection is His, may He be blessed. Rather the matter is in truth like the way that we described - meaning to say that they are the elevated traits with which He acts towards His creatures; and that we should study and follow His ways, in imitation of Him.

3 ג

ואולי, בני, תחשוב לבא עלי במה שכתוב ואל זועם בכל יום (תהלים ז, יב), ואמרו זכרונם לברכה (ברכות ז, א) וכמה זעמו? רגע, ואתה בני אל תטעה בזה, חלילה לאל מרשע ומלבבך להאמין בו ברוך הוא כי אם תכלית כל שלמות, וענין הכעס לא יארע בנו רק מצד היותנו בעלי החומר הגרוע. ובאמת כי הזעם שזכרו בו איננו רק על דרך משל על ענין העולם, כונתם לומר כי בהיות רוב בני אדם שבעולם נמשכים אחר תאותם ומהם רבים עובדים לשמש ולירח ולמזלות וגם לעצים ולאבנים יתחיב העולם מתוך כך כליה תמיד, ואולי אמרם שזעמו רגע בכל יום, הטעם לפי שהעולם נדון אחר רובו ובכל יום ויום מתחיב העולם על מעשיהם הרעים, ואותו רגע קטן אשר ישלים הרוב חוטא אחד בחטאו ידמו זכרונם לברכה לזעם האל, לומר שיש באותו רגע חרון אף בעולם וחיוב עליהם, שהכל ראויים באותו רגע מכח מדת הדין לכלות, אלא שמדת הרחמים מכרעת מיד ומעמידו. וקבל זה בני ממני עד שמעך טוב ממנו.

And maybe, my son, you will think to come to me with that which is written (Psalms 7:12), "and God gets furious every day" - and they, may their memory be blessed, said (Berakhot 7a), "And how much is His fury? An instant." And you, my son, should not err in this, God forbid, that there be evil to God, and that your heart believe about Him, blessed be He, anything but all perfection. And the matter of anger only happens in us from the angle of our being inferior physical beings. And in truth the fury that they mentioned about Him is only by way of analogy to a matter of the world. Their intention [with it] was to say that in that the majority of people in the world are pulled after their desires and there are many among them that worship the sun, the moon and the constellations - and even trees and stones - the world constantly becomes liable for extinction. And maybe the reason for their saying that His fury is for an instant every day is that since the world is judged according to its majority and that the world becomes liable because of their bad deeds on each and every day; they, may their memory be blessed, compared that small moment when a sinner completes the majority [of the world's actions] with his sin, to the fury of God. As everything is fit at the instant for extinction from the power of [God's] trait of justice, except that [His] trait of kindness immediately determines [otherwise] and preserves it. And accept this, my son, from me until you hear [something] better than it.

4 ד

שרש מצוה זו ידוע הוא, כי היא ושרשה דבר אחד.

The root of this commandment is well-known to all, as it and its root are one thing.

5 ה

דיניה גם כן קצרים. ענינה הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל עניניו ובכל מעשיו, בין באכילה בין בשתיה, בין במשא ומתן בין בדברי תורה, בין בתפלה, בין בשיחה ובכל דבר הדרך הטובה והממוצעת, ולא יתרחק אל הקצוות לעולם, ועל כלל הענין הזה אמרו זכרונם לברכה (סוטה ה, ב), שיהא אדם שם דעותיו תמיד כלומר, שיחשב בעניניו לעשות אותם על דרך המצוע והישר, וסמכו הדבר לקרא דכתיב (תהלים נ כג) ושם דרך אראנו בישע אלהים. דרשו הם (מועד קטן ה, א), אל תקרי ושם אלא ושם.

Its laws are also short. Its content is generally that a man choose for himself in all of his matters and in all of his actions - whether in eating, drinking, [commerce], words of Torah, prayer, conversation or in any other thing - the good and moderate path; and never to remove himself to the extremes. And about this general principal, they, may their memory be blessed, said (Sotah 5b) that a man always examine his dispositions - meaning to say that he think about his affairs, to do them in the moderate and good path. And they based this upon a verse, as it is written (Psalms 50:23), "and to him who orders his way, I will show him the salvation of God" - they expounded (Moed Katan 5a), 'Do not read it [as] "and orders (vesam)," but rather "and evaluates (vesham)."'

6 ו

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ואינו משתדל להישיר דרכיו ולכבוש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו לאהבת האל ולקים המצוה הזאת בטל עשה זה.

And this commandment is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and does not make efforts to straighten his ways, to conquer his impulse, to improve his thoughts and deeds for the Love of God and to fulfill this commandment, has violated this positive commandment.