Mitzvah 608 תר״ח
1 א

שלא לאכול מעשר שני באנינות - שלא לאכול מעשר שני באנינות, וענין מעשר שני כתבתיו בסדר ראה אנכי (מצוה תעג). וענין האנינות דאוריתא הוא, מי שמת לו אחד מקרוביו שהוא חיב להתאבל עליהם, אותו היום שימות ויקברנו נקרא אונן, ובפרוש אמרו זכרונם לברכה, שיום מיתה וקבורה בלבד הוא עקר האנינות דאוריתא, וביום דוקא ולא בלילה, שנאמר (ויקרא י, יט) ואכלתי חטאת היום. ודרשו זכרונם לברכה (זבחים ק ב) היום אסור ובלילה מתר, ועל זה נאמר (דברים כו יד) לא אכלתי באני ממנו. לומר, שאם אכל באנינות היה עובר. ולא מעשר שני בלבד אסור לאכלן באנינות אלא אף כל הקדשים, מי שאכלן באנינות לוקה עליהן (רמב''ם מעשר שני פ''ג ה''ז).

To not eat the second tithe in bereavement: To not eat the second tithe in bereavement. And I have written the content of the second tithe in the Order of Reeh Anochi (Sefer HaChinukh 473). And the content of bereavement from Torah writ is that one who has one of his relatives die on him is obligated to mourn for them - that day that [the relative] dies and he buries him, he is called a bereaved (onen). And they, may their memory be blessed, said explicitly that only the day of death and burial is the main bereavement from Torah writ. And [that is] specifically the day, but not the night, as it is stated (Leviticus 10:19), "And I ate the sin-offering of the day" - and they, may their memory be blessed, expounded (Zevachim 100b), "'The day' is forbidden, but it is permitted at night." And about this is it stated (Deuteronomy 26:14), "I have not eaten from it in bereavement" - meaning to say that if he ate from it in bereavement, he would have transgressed. And it is not only second tithes that it is forbidden to eat in bereavement, but rather one who eats any consecrated foods in bereavement is lashed for them (Mishneh Torah, Laws of Second Tithes and Fourth Year's Fruit 3:7).

2 ב

משרשי המצוה. לפי שהקדשים שלחן גבוה הם, ואין ראוי למי שהוא דואג וכואב מאד בלבבו לקרב אל שלחן המלך, ועל דרך משל כענין שכתוב (אסתר ד, ב) כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ועוד טעם אחר, כי באכילת הקדשים תמצא כפרה אל הבעלים, וכענין שאמרו זכרונם לברכה (פסחים נט, ב), כהנים אוכלין ובעלים מתכפרין. ואין ספק, כי באכלם את קדשיהם, היו אוכלין אותם בכונה ובדעת שלמה, וכל מחשבותם וכל תנועותיהם נכונות נגד השם, ובהיות האדם צעור דואג וחרד ביום מות קרובו אין דעתו וכונתו מיושבת כלל, ועל כן אין ראוי לאכול קדשי שמים, וכשר הדבר בעיני אומרו.

It is from the roots of the commandment [that it is] because the consecrated foods are the table of the Higher realm, and it is not fitting for someone who is worried and very hurt in his heart to approach the table of the King. And by way of an analogy, it is like the matter that is written, "for one should not enter the gate of the king with sackcloth" (Esther 4:2). And another reason is because atonement of the owner is found in the eating of the consecrated foods - and like the matter that they, may their memory be blessed, said (Pesachim 59b), "The priests eat, and the owners are atoned." And there is no doubt that when they would eat their consecrated foods, they would eat them with great concentration and with complete minds and [that] all of their thoughts and movements would be proper in front of God. And in a person being distressed, worried and trembling on the day of his relatives's death, his mind and concentration will not be settled at all. And therefore, it is not fit to eat the consecrated foods of the Heavens [at that time]. And the matter is fit in the eyes of the one who says it (the author).

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (רמב"ם שם), שאין חיוב מלקות לאוכל מעשר שני באנינות אלא לאוכל אותו בירושלים, ומה שאמרו, שהאוכל אותו באנינות דרבנן שמכין אותו מכת מרדות, ואיזהו אנינות דרבנן? זה הלילה שאחר יום הקבורה, וכן כל הימים שישתהה המת בין יום מיתה וקבורה (רמב''ם שם ה''ו). ויתר פרטי המצוה ומשפטי האנינות, מבארים בפרק שמיני מפסחים ושני מזבחים.

From the laws of the commandment - that which they said (Mishneh Torah, Laws of Second Tithes and Fourth Year's Fruit 3:7) that the liability for lashes upon the one that eats the second tithe in bereavement is only upon the one that eats it in Jerusalem; that which they said that we administer lashes of rebellion upon the one that eats in bereavement from rabbinic writ, and that bereavement from rabbbinic writ is the night after the burial day, and so [too,] all the days that the dead body stays over between the day of death and the burial (Mishneh Torah, Laws of Second Tithes and Fourth Year's Fruit 3:6); and the rest of the details of the commandment and the statutes of bereavement - are elucidated in the eighth chapter of Pesachim and the second of Zevachim.

4 ד

ונוהג אסור זה בזכרים ונקבות בזמן הבית, שהיה שם מעשרות דאוריתא. והעובר על זה בזמן ההוא, ואכל כזית קדשים או מעשר שני באנינות דאוריתא לוקה.

And this prohibition is practiced by males and females at the time of the [Temple], as there were tithes from Torah writ then. And one who transgresses this at that time and ate a kazayit of consecrated foods or second tithe in bereavement from Torah writ is lashed.