Mitzvah 606 תר״ו
1 א

מצות קריאה על הבכורים - שנצטוינו בהביאנו הבכורים למקדש לקרות עליהם הכתובים אלו הנזכרים בפרשה זו, והן, מארמי אבד אבי עד הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי יי. ועל זה נאמר (דברים כו ה) וענית ואמרת לפני יי אלהיך וגו'. וזאת המצוה יקראו זכרונם לברכה (סוטה לב א) מקרא בכורים. ומצות הבאתן כתבתיו בסדר משפטים במצות הבאת הבכורים (מצוה עב), ונכפלה המצוה להביאן כמו כן בפרשה זו, וכבר נודע כי הרבה מן המצות נכפלות בתורה, וכולן לענין ולצורך גדול.

The commandment of recital over the first-fruits: That we were commanded when bringing the first-fruits to the Temple to recite these verses in this section over them; and they are from, "My father was a wandering Aramean" (Deuteronomy 26:5), until "behold I have brought the first of the fruit of the land that the Lord gave me" (Deuteronomy 26:10). And about this is it stated (Deuteronomy 26:5), "And you will answer and you will say in front of the Lord, your God, etc." And they, may their memory be blessed, called this commandment, (Sotah 32a), "the recital of the first-fruits." I have written about the commandment of bringing them in the Order of Mishpatim (Sefer HaChinukh 91); and the commandment to bring them is likewise repeated in this section. And we already known that many of the commandments are repeated in the Torah; and all of them are for a great matter or necessity.

2 ב

משרשי המצוה. לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומציר בלבבו האמת בכח דברי פיו, על כן, בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פרות וזכה להביאם לבית אלהינו ראוי לו לעורר לבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם, ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל, ועל כן, מתחיל בענין יעקב אבינו שחלצו האל מיד לבן, וענין עבודת המצריים בנו, והצילנו הוא ברוך הוא מידם, ואחר השבח מבקש מלפניו להתמיד הברכה עליו, ומתוך התעוררות נפשו בשבח השם ובטובו זוכה ומתברכת ארצו, ועל כן צונו ברוך הוא על זה, כי חפץ חסד הוא.

It is from the root of the commandment [that it is] since a man arouses his thoughts and draws the truth in his heart with the power of the words of his mouth. Therefore, in that God did good to him, and in that He blessed him and his land to bear fruits, and he merited to bring the fruits to the House of our God; it is appropriate for him to arouse his heart with the words of his mouth and ponder that everything arrived to him from the Master of the universe, and he recount His kindnesses, may He be blessed, upon us and upon the people of Israel, more generally. Therefore, he begins with the subject of Yaakov, our father, whom God rescued from the hand of Lavan, and the subject of the slavery of the Egyptians over us and His, blessed be He, rescuing us from their hand. And following the praise, he requests from Him to eternally bestow the blessing on him. And from the arousal of his soul with the praise of God and His goodness, he will merit that his land be blessed. Therefore, God commanded us about this, since He desires kindness.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (בכורים א, ה), שאין חיוב מצות מקרא בכורים על כל מביא בכורים במקדש, שיש מביאין ואינן קורין, ואלו הן: האשה והטומטום והאנדרוגינס, לפי שכל אלו אינן יכולין לומר מן האדמה אשר נתת לי, כי הארץ לא נתחלקה אלא לזכרים ודאין. וכן האפוטרופין אינן קורין, שמביאין בכורים בשביל אחרים, וכן העבד והשליח אינן קורין, שאינן יכולין לומר גם כן אשר נתת לי, שהארץ אינה שלהם.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Mishnah Bikkurim 1:5) that the obligation of the commandment of the recital of the first-fruits is not upon all that bring first-fruits to the Temple, as there are those that bring [them] but do not recite. And these are them: a woman; a tumtum; and an androginos (the latter two being those the sex of which is in doubt) - since these are not able to say, from "the land that the Lord gave me," as the land was only distributed to definite males. And so [too,] trustees do not recite, as they bring first-fruits for the sake of others. And so [too,] the slave and the agent do not recite, as they also cannot say, You "gave me" - as the land is not theirs.

4 ד

ומן הענין הזה יש לנו ללמוד בתפלותינו ותחנונינו לפני השם ברוך הוא, לדקדק מאד ולהזהר בלשון, שלא לומר דבר לפני השם כי אם בדקדוק גדול, וזכור זה בני ושמרהו.

And from this matter we should learn to be very exacting, and to be careful about the language in our prayers and supplications in front of God, blessed be He - not to say anything in front of God without great precision. And remember this, my son, and keep it.

5 ה

ועוד אמרו זכרונם לברכה (שם מ''ד) בענין זה שהגרים אף על פי שלא נתחלקה להם הארץ מביאין וקורין, כי לאברהם נתנה תחלה והוא נקרא אב המון גוים (בראשית יז ד), כלומר שכל המתגיר נחשב לו כבן.

And they, may their memory be blessed, also said (Mishnah Bikkurim 1:4) about this matter that converts bring them and recite, even though the land was not distributed to them. As it was given to Avraham first, and he was called "the father of many nations" (Genesis 17:4) - meaning to say that anyone who converts is considered like his son.

6 ו

ואמרו זכרונם לברכה (שם מ''ו) שהקונה שני אילנות בתוך שדה חברו מביא ואינו קורא, לפי שנסתפקו בגמרא (ב''ב פא, ב) אם יש לקונה שני אילנות קרקע אם לא, אבל הקונה שלשה מביא וקורא. ויתר פרטי המצוה, מבארין במסכת בכורים ובפרק שביעי מסוטה.

And they, may their memory be blessed, said (Mishnah Bikkurim 1:6) that one who acquires two trees within his fellow's field brings [them] but does not recite, as they were in doubt in the Gemara (Bava Kamma 81b) whether one who acquires two trees [receives] the land or not. But one who acquires three [trees] brings and recites. [These] and the rest of the details of the commandment are elucidated in Tractate Bikkurim and in the seventh chapter of Sotah.

7 ז

ונוהגת מצוה זו, בזמן שבית המקדש קים, ובארץ ישראל דוקא, שנאמר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי אלהיך, ובזכרים ולא בנקבות, כמו שאמרנו. ומדרבנן היו מביאים בכורים בזמן הבית מערי סיחון ועוג ומסוריא. והעובר על זה והביא בכורים ולא קרא עליהן באותו זמן בטל עשה זה.

And this commandment is practiced at the time that the Temple is in existence, but only in the Land of Israel - as it is stated (Exodus 23:19), "The first fruits of your land you shall bring to the House of the Lord, your God" - by males, but not by females, as we have said. And rabbinically, they would bring first-fruits at the time of the [Temple] from the cities of Sichon and Og and from Syria. And one who transgresses this and brings first-fruits, but does not recite over them at that time, has violated this positive commandment.