Mitzvah 595 תקצ״ה
1 א

שלא להוסיף להכותו - שנמנע הדיין מהכות החוטא הכאות גדולות. ובאור זה הענין, כך הוא, שכל המחויב מלקות תכלית מה שילקה ארבעים הכאות חסר אחת, כמו שבאה בקבלה (ספהמ''צ להרמב''ם לאוין ש). ולא יכה לשום אדם עד שישער ההכאה שתהיה כפי יכולת המוכה ושניו ומזגו וצורת גופו, ואם יכול לסבול הכאת גבול הענש כולו יוכה, ואם לא יוכל לסבלו כולו יוכה כפי יכולתו. ואין פחות משלש הכאות לעולם, ותכלית חשבון מנין המכות לעולם ארבעים חסר אחת, כמו שאמרנו. ובאה המניעה מהוסיף להכותו אפילו הכאה אחת על המנין הזה או על מה שישער השופט שיסבלהו, ועל כל זה נאמר (דברים כה ג) ''לא יוסיף'', וכן אמרו בספרי אם הוסיף עובר בלא תעשה, אין לי אלא שמוסיף על הארבעים, מנין על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין? תלמוד לומר לא יוסיף, פן יוסיף.

To not increase in flogging him: That the judge has been prevented from flogging the sinner extensive floggings. And the elucidation of this matter is like this: That the limit of lashes for anyone who is liable for lashes is forty strikes minus one, as has come through the tradition (see Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Lo Taase 300). And he should not flog anyone until he has appraised the flogging, that it should be according to the ability of the one struck, and his years and his constitution and the form of his body. And if he can withstand the flogging of the complete maximum punishment, he flogs [him accordingly]. And if he cannot withstand it, [the judge] flogs [him] according to his ability [to withstand it]. And there is never less than three strikes, and the fullness of the count of the number of strikes is always forty minus one, as we have said. And this prevention comes [that he not] increase striking him even one strike upon this number or upon that which the judge appraised that he can withstand. And about all of this is it stated (Deuteronomy 25:3), "you shall not increase." And so did they say in Sifrei, "If he increases, he transgresses a negative commandment. [From here] I only have if he increases on the forty. From where [do I know that it also applies] to each and every estimation that the court estimated about him? [Hence] we learn to say, 'You shall not increase, lest you increase.'"

2 ב

וחכמים הם חסרו אחת מהארבעים לגדר לאו ד''לא יוסיף'', כן כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (סנהדרין יז, א), והוא תמה לפי הגמרא. וזה הלאו היא אזהרה מהכות כל איש מישראל, ואם החוטא זה אנו מוזהרים עליו שלא להכותו, שאר כל אדם לא כל שכן? וחכמים זכרונם לברכה מנעו אותנו אפילו מלרמז להכות, אמרו (שם נח, ב) כל המגביה ידו על חברו להכותו נקרא רשע, שנאמר (שמות ב, יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך.

And the Sages reduced one of the forty in the understanding of the negative commandment of 'do not increase.' So wrote Rambam, may his memory be blessed, (Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction 17:1), and it is a wonder [to say such a thing], according to [that which is written in] the Gemara. And this prohibition is a warning to hit anyone of Israel. And if we are warned about not striking the sinner, is it not all the more so with all other people? And the sages, may their memory be blessed, prevented us from even hinting to strike. They said (Sanhedrin 58b), "Anyone who raises his hand against his fellow to hit him is called an evildoer, as it states (Exodus 2:13), 'and he said to the evildoer, "Why do you strike your fellow?"'"

3 ג

שרש מצוה זו. נגלה הוא לכל, שאינו בדין ואינו ראוי להכות בריה, כי אם כדי רשעתו ליסרו על פי בית דין.

The root of this commandment is revealed to all - as it is not right and it is not fitting to hit a creature, except according to his evil [in order] to discipline him at the behest of the court.

4 ד

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין טז ב), כשאומדין את החוטא כמה מכות הוא יכול לסבול אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש, אמדוהו שהוא יכול לקבל עשרים אין אומרין ילקה אחת ועשרים שהן משלשות, אלא ילקה שמנה עשרה. ומי שאמדוהו ללקות וכשהתחילו להלקות נתקלקל ברעי או במי רגלים, אין מלקין אותו יותר, שנאמר (דברים כה ג) ונקלה אחיך לעיניך מכיון שנקלה נפטר. נפסקה הרצועה קודם שגמרו להלקותו ואפילו במכה הראשונה פטור. כפתוהו על העמוד ונתק המיתרים בכחו וברח פטור. כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו, שנאמר ונקלה אחיך, כיון שנקלה אחיך הוא. ואף כל מחיבי כריתות שלקו אמרו זכרונם לברכה (מכות כג א) שנפטר מידי כריתתן. ויתר פרטי המצוה, מבארין במסכת מכות [פרק שלישי].

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (see Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction 16:2) [that] when we estimate how many strikes the sinner can withstand, we only estimate with [a number] of strikes that is divisible by three. If they estimated about him that he could take twenty, we do not say to lash him twenty-one - since they are divisible by three - but rather we lash him eighteen. And [regarding] one who was estimated for lashes, and when they began to lash him, he broke down and defecated or urinated, we do not lash him any more, as it states (Deuteronomy 25:3), "and your brother be degraded before your eyes" - from when he is degraded, he is exempted. If the strap split before they finished lashing him - even after the first strike - he is exempted. [If] they tied him to the column and he took off the strings with his strength and ran away, he is exempt. Anyone who has sinned and is lashed goes back to being [considered] proper, as it states, "and your brother be degraded" - once he is degraded, he is your brother. And even [about] all those obligated in excision that received lashes, they, may their memory be blessed, said (Makkot 23a) that [they are] exempted from their excisions. And the rest of the details of the commandment are explained in Tractate Makkot [in the third chapter].

5 ה

ונוהג אסור זה לענין שלא להכות אחד מישראל, בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, אבל לענין אסור המוסיף במלקות אינו נוהג אותו הענין אלא בזמן ישוב הארץ, שהיה לנו בית דין הראויין להלקות. והעובר (רמב''ם שם יב) על זה והכה ישראל הכאה גדולה שיתחיב לו עליה תשלומין של פרוטה או יותר אינו מתחיב מלקות, לפי שהוא לאו שניתן לתשלומין, וקימא לן אין אדם לוקה ומשלם. ואם הכהו מכה קטנה שאין מתחיב עליה שוה פרוטה או יותר חיב עליה מלקות. ואומר אני שראוי לומר דין זה חדוש הוא שחדשה התורה.

And this prohibition is practiced concerning not hitting any Israelite in every place and at all times by males and females. But concerning the prohibition of not increasing the lashes, that matter is only practiced at the time of the settlement of the land [of Israel], when we had a court that was fit to give lashes. And one who transgresses this (see Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction 16:12), and flogged an Israelite a great flogging, such that he is obligated for it the payment of a small coin (perutah) or more - is not liable for lashes, since it is a negative commandment that is given to repayment. And it is established for us [that] a person does not get lashed and [also] pay. But if he flogged an Israelite a small flogging, such that he is not obligated for it the value of a small coin (perutah) or more - he is liable for lashes. And I say that it is fitting to say that this law is a novelty that the Torah [presented].