Mitzvah 538 תקל״ח
1 א

להשיב אבדה לישראל - להשיב אבדה לבעליה, שנאמר (דברים כב א) השב תשיבם לאחיך. ובבאור אמרו זכרונם לברכה (ב''מ ל, א) השבת אבדה עשה הוא, ונכפלה המצוה במקום אחר בתורה, שנאמר כי תפגע שור אחיך וגו' השב תשיבם לאחיך.

To return a lost item to an Israelite: To return a lost item to its owners, as it is stated (Deuteronomy 22:1), "you shall surely return them to your brother." And in the explanation, they, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 30a) [that] returning a lost item is a positive commandment. And this commandment is repeated in another place in the Torah, as it is stated (Exodus 23:4), "When you encounter your [enemy’s] ox, etc., you shall surely return it to (your brother)."

2 ב

שרש מצוה זו ידוע, כי יש בזה תועלת הכל וישוב המדינה, שהשכחה בכל היא מצויה, גם בהמתם וכל חיתם בורחים תמיד הנה והנה, ועם המצוה הזאת שהיא בעמנו, יהיו נשמרות הבהמות והכלים בכל מקום שיהיו בארצנו הקדושה, כאילו הן תחת יד הבעלים, וכל פקודי יי ישרים משמחי לב (תהלים יט, ט).

The root of this commandment is known - as there is in it a benefit to all, and to the ordering of the state; as forgetfulness exists with all [people, and] also their beasts and all of their animals flee here and there. And with this commandment that is among our people, beasts and vessels will be safe in every place that they may be in our holy land as if they were under the hand of their owners. 'And all of the directives of the Lord are straight, they rejoice the heart.'

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם כא א), שיש מציאות שהאדם מוצא בענין ובמקום שאינו חיב להשיבן לבעליהן אלא זוכה בהן לעצמו, שלא חיבנו התורה באלו, וכמו שאמרו במשנה (שם) אלו מציאות שלו, מצא פירות מפזרין, מעות מפזרות, כריכות ברשות הרבים (פרוש עמרים), עגולי דבילה, ככרות של נחתום, ומחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר, וגיזי צמר הבאות ממדינתם, ואניצי פשתן, ולשונות של ארגמן. ואמרו בגמרא (שם כג, א) אמר רב זביד הלכתא כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו, ברשות היחיד, אי דרך נפילה הרי אלו שלו, ואי דרך הנחה חיב להכריז, ושם בארו כיצד הוא דרך הנחה או דרך נפילה, וזה בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד, בין דרך נפילה בין דרך הנחה חיב להכריז, חוץ מן הדברים הנמצאים בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר, שבאותן המקומות אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שריה, ודקדקו זה (שם כב א) ממה שאמר הכתוב אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם, כלומר בשוקים ובדרכים אותה אתה חיב להשיב, יצאתה זאת של נהר, שאבודה ממנו ומכל אדם, שאין אתה חיב להשיבה, אלא המוצא זוכה בה. וטעם היות האדם זוכה במציאה שאין בה סימן, אמרו זכרונם לברכה (שם כג, א) לפי שבעלה מתיאש ממנה, כלומר שמסלק דעתו וזכותו מעליה, אחר שאין לו בה סימן, או (שם כד א) אפילו בשיש בה סימן כשנפל במקום שהבעלים מתיאשים ממנו על כל פנים, כגון שוקים שרובן אשר לא מבני ישראל המה, והרי המוצאה, כזוכה מן ההפקר.

From the laws of this commandment are what they, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 21a) [that] there are found items that a person finds in [such] a way or place that he is not obligated to return to their owners, but rather becomes entitled to them himself, as the Torah did not obligate him in these. And [it is] like they said in the Mishnah (Bava Metzia 21a), "These are the found items which belong to him [the finder]: If one found scattered fruit, scattered money, sheaves in the public domain, fig-cakes, baker's bread, strings of fish, cuts of meat, wool as it is from the country, bundles of flax and purple wool." And they said in the Gemara (Bava Metzia 23a), "Rav Zvid said, 'The law is that sheaves in the public domain, behold they are his; in a private domain, if they are in the way of falling, they are his, but if they are in the way of [deliberate] placing, he is obligated to announce [them.'" And there, they explained how is the way of placing and [how is] the way of falling. And this is with something that has no [identifying] mark, but with something that has a mark - whether it is in the public domain or in the private domain, whether it is in the way of falling or in the way of placing - he is obligated to announce [it. This is the case] except for things that are found in the tide-places of the sea or in the flooding areas of the river. As in those places, even though it has a mark, the Merciful One (in the Torah) permitted it. And they extrapolated this (Bava Metzia 22a) from that which Scripture said, "that is lost from your fellow and you find" - that which is lost from him but found by everyone, which is to say [that] you are obligated to return [it, if it is found] in marketplaces and paths; [and this] excludes that of the river, where it is lost from him and from everyone, [such] that you are not obligated to return it, but rather the finder is entitled to it. And they, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 23a) [that] the reason a person is entitled to a found item that has no mark is because its owner has given up hope on it, which is to say that he has removed his mind and his entitlement from it, since it has no mark or - (Bava Metzia 24a) even when it has a mark - if it fell in the places where owners give up hope from it regardless, for example marketplaces where its majority 'is not from the Children of Israel.' And [so] behold, the one that finds it is like one who becomes entitled to [something] ownerless.

4 ד

ודיני הדברים שאדם חיב להכריז, וכיצד יעשה ההכרזה, ואיזה דבר יהיה סימן שנשיב האבדה לבעליה בו. ומה שאמרו בזה (שם כח, א) דמדה ומנין ומשקל ומקום הוי סימן. ודין זה אומר מדת ארכו וזה אומר מדת רחבו, או זה שאמר ארכו ורחבו וזה משקלותיו, ודין ראה סלע שנפלה מחברו ונטלה לפני יאוש או לאחר יאוש, כלומר אחר ששמע מחבירו שאמר וי לי על מה שאבד, או כיוצא בזה, ודין מה שאמרו (שם כז, א) שאבדה שאין בה שוה פרוטה שאין חיב להטפל בה ולא להשיבה. ומה שאמרו (שם כח, ב) דמשרבו הרמאים אומרים לו הבא עדים שאין אתה רמאי וטל, ודין כל דבר שעושה ואוכל או האוכל ואינו עושה מה דינם, וכמה זמן יטפל בפרה וחמור ובעגלים וסיחים ואוזים ותרנגולים, ודין ספרים או תפילין או כלים של צמר ופשתן או כלים אחרים איך יתנהג בהם, ומה שאמרו (שם ל, א) שיש צדדים שלא יתחיב המוצא להשיב האבידה, כגון זקן ואינה לפי כבודו או כהן והוא בבית הקברות, ויתר פרטי המצוה בבבא מציעא בפרק שני.

And the laws of the things that a person is obligated to announce and what thing is a mark [on account of which] we return the lost item to its owner; and that which they said about this (Bava Metzia 28a), that size, number, weight and place are marks; and the law of one who says the measure of its length and one who says the measure of its width, or one who says its length and width and one who says its weights; and the law of one who saw a sela (a coin) fall from his fellow and he picked it up before [the owner's] giving up hope or after [his] giving up hope, which is to say after he heard his fellow say, "Woe is to me, for that which I have lost," or similar to it; and the law that they said (Bava Metzia 27a) that a lost item that does not have a worth of the value of a perutah (a very small coin), that he is not obligated to take care of it and not to return it; and that which they said (Bava Metzia 28b) that from when the cheaters proliferated, we say to [the owner], "Bring witnesses that you are not a cheater and take [it]"; and the law of all things that produce [value] and consume or consume and do not produce, [as to] what are their laws, and how much time one has to take care of a cow and a donkey and calves and foals and geese and chickens; and the law of how he should deal with books or tefillin or vessels of wool or flax or other vessels; and that which they said (Bava Metzia 30a) that there are factors [through which] the finder does not become obligated to return the lost item - for example, an elder and it is not according to his honor or a priest in a graveyard; and the rest of the details of the commandment are [all found] in the second chapter of Bava Metzia.

5 ה

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ומצא מציאה שחיב להשיבה על הענין שזכרנו ולא השיבה בטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, כמו שנכתב בסדר זה בלאוין (מצוה תקלט) בסמוך בעזרת השם.

And it is practiced in every place and at all time, by males and females. And one who transgresses this, and finds a found item that he is obligated to return - according to the matter that we have mentioned - and does not return it, has violated this positive commandment, besides having violated a negative commandment, as we shall write in this Order (Sefer HaChinukh 539) about the negative commandments that are adjacent, with God's help.