Mitzvah 532 תקל״ב
1 א

לדון דין יפת תאר ככתוב בתורה - שנצטוינו באשת יפת תאר לעשות לה כמשפט הכתוב בפרשה זו. שנאמר (דברים כא יא) ''וראית בשביה אשת יפת תאר''. כלומר, שתהיה יפה בעיניו (עי' רמב''ם מלכים ח ג). וענין הצווי בה שיביאנה הישראל אל ביתו ויצוה אותה לגלח ראשה, ולגדל צפרניה, ולהסיר מעליה הכסות הנאה שהביאה מביתה, שכן היתה דרכם של האמות שבנותיהם מתקשטות במלחמה לזנות, וירשה אותה לבכות אביה ואמה, חדש ימים כרצונה. אלו הן הדברים המפרשים בכתוב בדין אשת יפת תאר, ומן הדומה שעל כל אלה יבוא חיוב העשה.

To execute the law of the one of beautiful form (yefat toar) as is written in the Torah: That we were commanded about the woman of beautiful form to do to her like the statute that is written in this section, as it is stated (Deuteronomy 21:11), "And you shall see among the captives a woman of beautiful form" - meaning to say that she be beautiful in his eyes (see Mishneh Torah, Laws of Kings and Wars 8:3). And the content of the command about her is that the Israelite bring her to his home and command her to shave her head, to grow her nails, to remove from upon her the fine garment that she brought from her home - as such was the custom of the nations, that their daughters would adorn themselves in war for harlotry - and to allow her to cry for her father and mother a month of days, as per her desire. These are the things that are explicit in Scripture about the law of a woman of beautiful form. And it would seem that the obligation of a positive commandment comes on all of these [things].

2 ב

ומשרשי המצוה. אמרו זכרונם לברכה (קדושין כא, ב) לפי שלא התירה התורה יפת תאר בשביה אלא כנגד יצר הרע, שאם לא התירה הכתוב ישאנה באסור, לתקף יצר לב האדם רע בענין החשק, ועל כן סתם הכתוב דלת בפניו להבאישה בעיניו, וצוה לגלח ראשה כדי לאבד תאר שערותיה הנאות, ולגדל צפרניה כדי לנול תאר ידיה, ושירשה אותה לבכות חדש ראשון לנול פניה ולכלות בדמעות עיניה, גם חיב הכתוב שתשב עמו בביתו בעשותה כל זה בחדש הראשון, והכל להמאיסה בעיניו שיהא נכנס ויוצא ומסתכל בה ורואה בנוולה. ואמרו מן המפרשים (ר''ת קדושין כב א תוס' ד''ה שלא), שהתר יפת תאר ביאה ראשונה היא בגיותה, וקרובים דבריהם, אחר שההתר שלה הוא מפני תקף יצר הרע, אבל מהם שאמרו שאינה מתרת כלל עד לאחר כל המעשים האלו שזכרנו, ומפשט הכתובים נראה כן, וגם בירושלמי (מכות פ''ב ה''ו) חלקו על זה.

From the roots of the commandment [is that which] they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 21b), [it is] because the Torah only permitted the one of beautiful form of the captives in view of the evil impulse. As if Scripture had not permitted her, he would marry her [even though it is] forbidden, due to the power of the evil impulse of the heart of man regarding desire. And so, Scripture shut the door in front of him to make her repulsive in his eyes: It commanded to shave her head so as to destroy the form of her fine hair; and to grow her nails so as to distort the form of her hands; and it permitted her to cry for the first month so as to distort her face and to consume her eyes with her tears. Scripture also commanded that she should sit with him in his house while she is doing all of this in the first month. And it is all to make her disgusting in his eyes, that he come in and go out [from his house] and see her in her distortion. And among the commentators, [some] said (Rabbenu Tam in Tosafot on Kiddushin 22a s.v. shelo) that the permissibility of the first intercourse of the woman of beautiful form is in her being a gentile (immediately). And their words are likely, since her permissibility is because of the power of the evil impulse. But [there are others] among them that said that she is not permissible at all until after all of these acts that we mentioned. And from the simple understanding of the verses, it appears like this. And also in Talmud Yerushalmi Makkot 2:6, they disagreed about this.

3 ג

דיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (קדושין שם) שאשת יפת תואר בין בתולה בין בעולה בין אשת איש. ואין מתר לקח שתים, שנאמר בה ולא בה ובחברתה. ומה שאמרו (שם כב, א) שלא ילחצנה במלחמה אלא ייחדנה לו בבית, שלא תהא סבור שהתירתה התורה בכל ענין ואפילו בפרסום, וצריכה להתגיר קדם שישאנה לו לאשה, ואחר הגרות, נושאה בכתבה וקדושין ודינה כדין בנות ישראל. ואם לא רצתה להתגיר מגלגל עמה שנים עשר חדש ומשלחה לנפשה, ואחר חדש הבכיה ממתין לה שני חדשים עוד. ואם (סנהדרין כא, א) נתעברה מביאה ראשונה הולד גוי, ואינו בנו לשום דבר מכל הדברים, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (קדושין סח ב), בנך הבא מן הגויה אינו בנך אלא בנה, ותמר אחות אבשלום מביאה ראשונה של יפת תאר היתה, ואבשלום אחיה נולד אחר הנשואין, ונמצאת תמר אחות אבשלום מאמו, ומתרת להנשא לאמנון, וכן הוא אומר (שמואל ב יג, יב) דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך. ויתר פרטי המצוה בקדושין פרק ראשון ובסנהדרין.

The laws of the commandment: That which they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 21b) that [the law of] a woman of beautiful form [applies] whether she is a virgin or [is not] or [even if she is] the wife of a man. But it is not permitted to take two, as it is stated, "her" - not "her and her friend." And [also] that which they said (Kiddushin 22a) to not pressure her in the war, but rather he must isolate himself with her in a house - that he not think that the Torah permitted her in any fashion, and even publicly. And she must convert before he marries her as a wife. And after the conversion, he marries her with a marriage contract and betrothal, and the law that pertains to her is like the law of [all] the daughters of Israel. But if she does not want to convert, he puts up with her twelve months and sends her away. And after the month of crying, he waits for her two more months. And (Sanhedrin 21a) if she becomes pregnant from the first intercourse, the offspring is a gentile and not his son for any matter of all the matters - and like the Sages, may their memory be blessed, said (Kiddushin 68b), "Your son that comes from a gentile woman is not your son, but rather her son." And Tamar, the sister of Avshalom, was from the first intercourse of a woman of beautiful form, whereas Avsahlaom was born after the marriage. And it comes out that Tamar was the sister of Avshalom from [the side of] his mother, and [so] permissible to be married to Amnon. And so did it state (II Samuel 13:13), "please speak to the king, as he will not prevent me from you." [These] and the rest of the details of the commandment are in the first chapter of Kiddushin and in Sanhedrin.

4 ד

ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן, כי אז היתה להם רשות ויכלת בידם להלחם. והעובר על זה ולא עשה המעשים שזכרנו בטל עשה זה.

And this commandment is practiced at the time that Israel is on its land, as then did they have the power and the ability in their hand to fight wars. And one who transgresses it and does not do the actions that we mentioned has violated this positive commandment.