Mitzvah 426 תכ״ו
1 א

שלא לחן ולרחם על עובד אלילים - שלא נחמל על עובדי עבודה זרה, ולא יישר בעינינו דבר מהם, כלומר, שנרחיק ממחשבתנו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת, ולא יהיה מעלה חן בעינינו בשום ענין, עד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע''ז ז א) שאסור לומר כמה נאה גוי זה או מה נחמד ונעים הוא, ועל זה נאמר (דברים ז ב) ולא תחנם, ובא הפרוש על זה לא תתן להם חן, כענין שאמרנו. ויש מרבותינו שלמדו מלא תחנם, לא תתן להם מתנות חנם, והכל שרש אחד. ובירושלמי דעבודה זרה (פ''א ה''ט) אמרו לא תחנם, לא תתן להם חן, בלא תעשה.

To not grace and to have mercy on an idolater: That we should not forgive towards idolaters and that nothing of theirs should be straight in our eyes. [That is] to say that we should distance from our thoughts and not bring up to our mouths that there should be anything of benefit from one who worships idolatry, and that he not bring up grace in our eyes in any matter; to the point that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 7a) that it is forbidden to say, "How beautiful is that gentile," or "How fine and pleasant is he." And about this is it stated (Deuteronomy 7:2), "and you shall not grace them." And the explanation of this comes about this, [that it is to say,] do not give them grace, like the matter that we have said. And there are some of our Rabbis that learned from, "you shall not grace them," you shall not give them free presents - and it is all one root. And in Talmud Yerushalmi Avodah Zarah 1:9, they said, "'You shall not grace them' - you shall not give them grace [is] a negative commandment."

2 ב

משרשי המצוה. לפי שתחלת כל מעשה בני אדם היא קביעות המחשבה במעשים והעלות הדברים על שפת לשון, ואחר המחשבה והדבור בם תעשה כל מלאכה, ועל כן בהמנענו במחשבה ובדבור ממצא בעובדי עבודה זרה תועלת וחן, הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומלרדף אחר אהבתם ומללמד דבר מכל מעשיהם הרעים.

It is from the roots of the commandment [that it is] since the beginning of any action of people is the fixing of the thought about the actions and the bringing up of the words upon the language of the tongue [about them]; and [only] after the thought and the speech about them, will he do any action. And therefore in our being prevented to find benefit and grace in idolaters in our thought and speech; behold, we are prevented through this from bonding with them and from pursuing their love and from learning anything from their evil deeds.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם סה, א) כשאין נותנין להם מתנות חנם דדוקא למי שעובד עבודה זרה, אבל לא למי שאינו עובד עבודה זרה, ואף על פי שהוא עומד בגיותו לאכל שקצים ורמשים ושאר כל העברות כגון גר תושב, דמכיון שקבל עליו שבע מצות מפרנסין אותו ונותנין לו מתנת חנם. ואמרו זכרונם לברכה (ערכין כט, א) שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. ועוד אמרו זכרונם לברכה (גטין סא, א) שמתר לפרנס עניי גוים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום. ויתר פרטיה, מבארים במסכת עבודה זרה [י''ד סי' קנא].

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 65a) about that we do not give free presents to them, that [it is] specifically to one who worships idolatry, but not to one who does not worship idolatry - even though he remains a gentile to eat disgusting animals and creeping animals and all of the other sins like a resident alien. As since he has accepted the seven [Noachide] commandments, we support him and we give him free presents; and they may their memory be blessed, said (Arakhin 29a) that we only accept a resident alien at a time when the jubilee is practiced. And also that which they, may their memory be blessed, said (Gittin 61a) that it is permissible to support the poor of the gentiles with the poor of Israel because of the ways of peace. And the rest of its details - are elucidated in Tractate Avodah Zarah (see Tur, Yoreh Deah, 151).

4 ד

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ושבח עובדי עבודה זרה ומעשיהם, זולתי בענין שימצא שבח יתר מאד לאמתנו מתוך שבחם עבר על לאו זה, ואין בו מלקות, לפי שאין בו מעשה, אבל ענשו גדול מאד, כי הוא סבה לתקלה מרבה שאין לה תשלומין, כי הדברים ירדו לפעמים בחדרי בטן השומעים, וכל יודע דעת יבין זה.

And this commandment is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses this and praises worshipers of idolatry, except in a way that brings much greater praise to our nation from praising them, has violated this negative commandment. But there are no lashes for it, since there is no act [involved] with it. Yet his punishment is very great, since it is a cause for a great mishap which has no repayment - as the thing sometimes goes down to the chambers of the belly of the listeners, and all who know knowledge understand this.