מצות הרגת שבעה עממין - להרג שבעה עממים המחזיקין בארצנו טרם כבשנו אותה מהם. והם הכנעני, והאמורי וכו' ולאבדם בכל מקום שנמצאם, שנאמר עליהם (דברים ז ב) החרם תחרים אותם, ונכפלה המצוה בסדר שפטים, שנאמר (שם כ יז) כי החרם תחרימם החתי והאמורי וגו'.

The commandment of killing the seven nations: To kill the seven nations that held our land before we conquered it from them - and they are the Canaanites, the Amorites, etc. - and to destroy them in any place we find them, as it is stated (Deuteronomy 7:2), "you shall totally destroy them." And this commandment is repeated in the Order of Shoftim, as it is stated (Deuteronomy 20:17), "But you shall totally destroy them, the Hittite, the Amorite, etc."

משרשי המצוה. לפי שאלו השבעה עממים הם שהחלו לעשות כל מיני עבודה זרה וכל תועבת השם אשר שנא, ועל כן בהיותם עקר עבודה זרה ויסודה הראשון נצטוינו עליהם למחותם ולאבדם מתחת השמים, לא יזכרו ולא יפקדו בארץ החיים, ובמצותנו זאת עליהם להחרימם ימצא לנו תועלת, שנאבד זכרם מן העולם, ולא נלמד ממעשיהם, וגם יש לנו לקח מוסר בזה, שלא נפנה אחר עבודה זרה, כי ברדפנו אחר כל איש מהמשפחה הרעה הזאת להרגו על התעסקם בעבודה זרה, לא יעלה על לב איש לעשות כמעשיהם בשום פנים.

It is from the roots of the commandment [that it is] since these seven nations are the ones that began to do all types of idolatry and every abomination of God that He hated. And hence, in their being the main [source] of idolatry and its first foundation, we were commanded about them, to erase them and to destroy them from under the heavens, [that] they not be remembered and not be counted 'in the land of the living.' And in this commandment of ours about them to destroy them is [also] found a benefit for us, in that their memory will be lost from the world and [so] we will not learn from their deeds. And we also can take a teaching from this that we not turn to idolatry; as in our chasing after each man of this evil family to kill him for their involvement in idolatry, it will not come into the heart of a person to do like his acts, in any manner.

ואין לשאל כלל למה נבראו האמות הרעות אלו אחר שסופן לאבד לגמרי מן העולם (עי' בפירוש המשנה להרמב''ם בהקדמתו לסדר זרעים), כי כבר ידענו שרשות נתונה בידו של אדם להיות טוב או רע, ושלא יכריח השם את האדם על אחד מהם, ואחר שכן נאמר, כי שבעה עממים אלו, קלקלו מעשיהם והרשיעו, עד שנתחיבו כלן אבדון ומות, ובתחילת הבריאה, היו ראוים גם לטובה, ואל הטעם הזה נסמך מצות כליון עמלק שבסדר כי תצא, בסוף מצות עשה שבסדר (מצוה תרד). ואם נחפץ נאמר עוד כי אפשר שהיה להם בזמן מן הזמנים שעת הכשר, ומפני אותה השעה זכו להבראות, או אולי נאמר שיצא מבין כלם אדם אחד הגון ובשבילו זכו להבראות, וכענין שמצינו חכם אחד שאמרו זכרונם לברכה (ע''ז י, ב) שהיה מבני בניו של עמלק והוא אנטונינוס, ואין מן הנמנע אצל הבורא לבראת כמה בני אדם בשביל אחד, כי הוא ברוך הוא לא יראה עמל בכל אשר יחפץ עשוהו, בהנחת חפצו יעשה כל אשר חפץ, והוא ברוך הוא המבין אל כל מעשינו, יודע מה צרך לאחרים אל האחד המיחד כי יבראו כלם בשבילו.

And it should not at all be asked - since their end was to be completely destroyed from the world, why these evil nations were created (see Rambam's Introduction to the Commentary on the Mishnah); as we already know that 'permission is given' to the hand of man to be good or evil, and that God does not force a person to one of them. And since this is so, we can say that these seven nations corrupted their [own] actions and acted evilly to the point that they were all liable for destruction and death. But at the beginning of their creation, they were [also] fit for the good. And we will rely on this reason [for] the commandment of the destruction of Amalek in the Order of Ki Tetse, at the end of the positive commandments in the Order (Sefer HaChinukh 604). And if we want, we can also say that it is possible that they had at one particular time, a time of being proper; and because of that time, they merited to be created. Or maybe we can say that from all of them, one proper man came out; and they merited to be created for his sake; and like the matter that we found one sage about which they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 10b) that we was from the [descendants] of Amalek - and that was Antoninos. And it is not impossible with the Creator to create many people for the sake of one, as He, blessed be He, does not see toil [in this], 'He does everything that He desires.' And He, blessed be He - who is the One that understands all of our deeds - knows the need of the others for the specific one, that He should create them all for his sake.

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כ, ב רמב''ם מלכים פ''ה הל' א ב) שאין מלך ישראל נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, שהיא מלחמת שבעה עממין הנזכרים, ומלחמת עמלק, ומלחמת עזרת ישראל מצר שבא עליהם, ובמלחמות אלו אינו צריך לטל רשות מבית דין. ויתר פרטיה מבארים.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 20b; Mishneh Torah, Laws of Kings and Wars 5:1-2) that a king of Israel can not wage [another] war before the commanded war - which is the war of the seven nations that are mentioned, the war of Amalek, and the war of helping Israel from an attacker that comes against them. And with those wars, he does not need to get permission from the court. And the rest of its details are elucidated.

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן שיש כח בידינו להרגם. וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (ספר המצות עשה קפז) אולי חושב יחשב שזו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר ששבעה עממין כבר אבדו, וזה אמנם יחשבהו מי שלא יבין ענין נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות, וכלל דבריו זכרונו לברכה, שיש לך לדעת כי כל מצוה שלא תהיה עשיתה נעדרת מחמת שעבר זמנה, כגון מצות שהיו במדבר ולא אחר כן בארץ, וכן מצות הסבת נחלה שלא היתה אלא לאותו הדור שהיו בחלוק הארץ בכניסתן לארץ, כגון אלו הן שנקראות אינן נוהגות לדורות, אבל כל מצוה שהיא נעדרת ממנו מחמת שאינה נמצאת לנו שנוכל לעשותה, אבל לא שהכתוב יתלה אותה בזמן מן הזמנים, כגון זו של אבדן שבעה עממים ועמלק, שהכתוב צונו למחות שמם ולאבדם לעולם בכל דור ודור שנמצאים, ואף כי כבר עשינו בהם המחיב על ידי דוד מלכנו שהשחיתם כלם עד שנשארו מהם רק מתי מספר שנתפזרו ונטבעו בין האמות עד שלא נודע זכרם, ואין בידינו עתה לרדף אחריהם ולהרגם אף על פי כן לא תקרא מצוה זו מפני זה מצוה שאינה נוהגת, והבן זה העקר והחזק בו. והעובר על זה ובא לידו אחד מהם ויכל להרגו מבלי שיסתכן בדבר ולא הרגו בטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, שנאמר עליהם (דברים כ טז) לא תחיה כל נשמה כמו שנכתב בסוף סדר שופטים בעזרת השם. במצוה שלא להחיות אחד מכל שבעה עממים (מצוה תקכח).

And this commandment is practiced by males and females in every place, and at all times that we have the power to kill them. And Rambam, may his memory be blessed, wrote (Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Ase 187), "And maybe someone will think that this is a commandment that is not practiced throughout the generations, since the seven nations have already been destroyed. However this will [only] be thought by someone who does not understand the matter of what is [considered] practiced throughout the generations and not practiced throughout the generations." And the major principle from his words, may his memory be blessed, is that you need to know that any commandment the performance of which has disappeared because its time has passed - such as the commandments that they had in the wilderness, but not afterwards in the Land; and so [too,] the commandment of apportioning the inheritance which was only for the generation that was [present] for the division of the land upon their entrance into the Land - those like these are the ones that are called, 'not practiced throughout the generations.' But all of the commandments that have disappeared from us because it is not found among us that we can do it - but not because the verse makes its dependent on a specific time, such as the this one of the destruction of the seven nations and Amalek in each and every generation that we find them, and even though we have already done to them that which we are obligated through our King David, who destroyed them to the point that there only remain a small number of them that have scattered and been diluted among the nations until their memory is not known, and it is not even in our [power] now to pursue them and to kill them - nonetheless, this commandment is not called because of this a 'commandment that is not practiced [throughout the generations].' And understand this principle and hold on to it. And one who transgresses this, and one of them comes to his hand - and he is able to kill him without endangering himself through the matter - and he does not kill him, has violated this positive commandment, besides that he violated a negative commandment which is stated about them (Deuteronomy 20:16), "You shall not keep any soul alive," as we will write at the end of the Order of Shoftim with God's help about the commandment not to keep alive one from all of the seven nations (Sefer HaChinukh 528).