מצות תפלין של יד - לקשור תפלין של יד על היד, שנאמר (דברים ו ח) וקשרתם לאות על ידך. ובא הפרוש על זה המקרא, שנקשר על ידנו מדברי תורה ארבע פרשיות, והן נקראות תפלין כשהן קשורות ברצועות, כמו שבאה הקבלה בהן. ואלו הן ארבע פרשיות אלו, שתים מהן בסוף סדר בא אל פרעה, והן פרשת קדש לי כל בכור עד ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, שהיא פרשה אחת בכל ספר מדיק, ומוהיה כי יביאך עד סוף הסדר שגומר כי בחזק יד הוציאנו יי ממצרים. פרשה שניה. ובסוף סדר ואתחנן בספר אלה הדברים פרשת שמע ישראל עד ובשעריך פרשה שלישית, ובסוף סדר והיה עקב פרשת והיה אם שמע תשמעו עד כימי השמים על הארץ פרשה רביעית. ארבע פרשיות אלו, (מנחות לד, ב) כותבין בקלף אחד, וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו, ומניחו בבית של עור, ומעביר בקצה העור רצועה אחת, וקושר אותו העור שהפרשיות בתוכו על זרוע שמאל, ואחר שהן קשורות בזרוע הן שוכבות כנגד הלב, והן הנקראין תפלין של יד בכל מקום.

The commandment of the tefillin of the arm To bind the tefillin of the arm upon the arm, as it is stated (Deuteronomy 6:8), "And you shall bind them as a sign upon your arm." And the explanation comes about this verse, that we bind four sections from the words of the Torah upon our arms. And they are called tefillin when they are bound with straps, as the tradition comes [to explain] about them. And these are these four sections: Two of them are at the end of the Order of Bo el Pharaoh and they are the sections of 'Sanctify your firstborn to me,' until 'you shall keep this statute at its set time from year to year' - which is one section in every exact book [of the Torah]. And the second section is from 'And it shall be when He will bring you,' until the end of the order which finishes [with] 'for with strong-handedness did He take us out of Egypt.' And the third section is at the end of the Order of Ve'etchanan in the Book of Elu HaDevarim (Deuteronomy) - the section of 'Hear Israel,' until 'and in your gates.' And the fourth section is at the end of the Order of Vehaya Ekev - the section of 'And it shall be if you listen,' until 'like the days of the heavens upon the earth.' These four sections are written on one parchment and we roll it like a type of Torah scroll from its end to its beginning. And we place it into a chamber of leather and we pass a strap through one end of the leather. And we bind that leather with the [Torah] sections inside it upon the left upper arm. And since they are bound upon the upper arm, they are resting across from the heart. And they are called tefillin of the arm in every place.

משרשי המצוה. לפי שהאדם בהיותו בעל חמר ימשך בהכרח אחר התאוות, כי כן טבע החמר לבקש כל הנאות אליו והערב, כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו האל, תמנענו לפי כחה מן החטא, ומאשר תשכן בגבולו שהיא הארץ ורחוקה מאד מגבולה שהיא השמים, לא תוכל לו, ויגבר כחו עליה תמיד, לכן היא צריכה על כל פנים להרבה שומרים לשמרה משכנה הרע, פן יקום עליה ויהרגה, אחר היותו בגבולו ותחת ידו. ורצה המקום ברוך הוא לזכותנו אנחנו עם הקדש, וצונו להעמיד שומרים גבורים סביב לה, והם שנצטוינו לבל נפסיק מדברי תורה מפינו יומם ולילה, ושנתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותנו, ומזוזה בפתחנו, והתפלין בידנו ובראשנו, והכל להזכירנו למען נחדל מעשק ידינו ולא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו, ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (זבחים יט, א) שהכהנים והלוים בשעת עבודה פטורין מהן. ובהיות מיסוד התפלין מה שזכרנו נצטוינו עליהם (מנחות לו, ב) לבל נסיח מהן דעתנו. ועתה, בני, ראה גם ראה כמה כח גופנו גדול על נפשנו, כי על כל אלה יעלה לפעמים ופרץ גדרנו, האל ברחמיו יהי בעזרנו, וישמרנו, אמן.

It is from the root of the commandment [that] since people are physical, they are necessarily drawn after their desires; for the nature of all physical things is to seek all which is comfortable for it and is pleasurable - just as a horse or like a mule who understand nothing - were it not that the soul with which God has graced us prevents us, to its ability, from sin. But as it resides in [the body's territory,] which is the earth, and is far removed from its [territory], which is the heavens, it cannot [vanquish] it and [the body] always exerts its strength over it. It therefore nonetheless requires many guards to protect it from its malevolent neighbor, lest it rise up upon it and kill it; as it is in its [territory] and under its hand. And the Omnipresent, blessed be He, wanted to give us - the holy nation - merit, and [so] He commanded us to set up mighty guards around [the soul]. And they are that we were commanded not to interrupt from [speaking] words of Torah from our mouths day and night; that we place four fringes on the four corners of our garments; a mezuzah on our doorpost; and the tefillin on our arm and on our head. And all of this is to remind us to avoid the crimes of our hands and that we not stray after our eyes or after the impulse of the thoughts of our hearts. Therefore, they, may their memory be blessed, said (Zevachim 19a) that the priests and the Levites are exempt from them when they performed the [Temple] service. And as the foundation of the tefillin is as we have mentioned, we are commanded about them (Menachot 36b) that we not remove our thoughts from them. Now, my son, also see how much more power our bodies have than our souls; for despite all this, it sometimes comes up and 'breaks our fence.' May God in His mercy aid us and protect us, amen.

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (רמב''ם שם א ג) שעשרה דברים יש בתפלין, בין של ראש ובין של יד, כלם הלכה למשה מסיני, והמשנה באחד מכלן הרי התפלין פסולות. שנים מהן בכתיבתן, ושמנה בחפוין וקשירת רצועותיהן, ואלו הן השנים שבכתיבתן שכותבין אותן בדיו, ושיהיו נכתבות על הקלף, ואלו הן השמנה שבחפוין א) שיהיו מרבעות, וכן תפירתן ברבוע, ואלכסונן ברבוע, עד שיהיה להן ארבע זויות שוות. ב) שיהיה בעור של ראש צורת שי''ן מימין ומשמאל. ג) שיכרך הפרשיות במטלית. ד) שיכרך אותם בשער של בהמה או חיה טהורה על המטלית, ואחר כך מכניסן בבתיהן של עור. ה) שיהיו תופרין אותן בגידין. ו) שעושין להן מעברת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תיבה שלה. ז) שיהיו הרצועות שחורות. ח) שיהיה הקשר שלהן ידוע כצורת דל''ת.

From the laws of the commandment is that with they, may their memory be blessed, said (Mishneh Torah, Laws of Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 1:3) that there are ten things about tefillin - whether [it be] in the tefillin of the head or whether of the arm - that are 'laws of Moshe from Sinai.' And one who changes [even] one out of all of them, behold, [his] tefillin are disqualified. Two of them are in the writing and eight are in the cover and the binding of the straps. And these are the two with their writing: That they must be written with ink; and that they must be written on parchment. And these are the eight in their cover (Mishneh Torah, Laws of Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 3:1): 1) That they be square and their sewing be square, and their diagonals be square to the point that the four corners are all even; 2) that there be the form of a [letter,] shin from the right and the left [sides] on the leather of the head; 3) that he wraps the [Torah] sections in cloth; 4) that he wrap them with the hair of a pure beast or [wild] animal over the cloth, and afterwards, place them inside their leather boxes; 5) that he sew them with tendons; 6) that we make for them an aperture from the leather cover, that the strap may be inserted until it passes and goes though its box; 7) that the straps be black; 8) that their knots be the famous ones like the form of a [letter,] dalet.

ומה שאמרו (גיטין מה, ב) שאין עושין התפלין ורצועותיהן אלא ישראל, וארך (רמב''ם שם ג יב) הרצועה של יד כדי שתקיף הזרוע במקום הנחתן בו ויקשר ממנה הקשר הידוע שצריך להיות כצורת יו''ד, ותמתח עד האצבע האמצעית ויכרך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשר, ואם היתה ארכה יתר מזה כשרה. ובאי זה מקום מן הזרוע קושרין אותה? על הקברת, והוא הבשר התפוח שבמרפק שבין פרק הכתף ופרק הזרוע, שנמצא כשהוא מדביק מרפקו לצלעיו יהיו התפלין שוכבין כנגד לבו, ונמצא מקים והיו הדברים האלה על לבבך. ומה שאמרו (מנחות לח, א) שתפלין של יד אינה מעכבת של ראש, ושל ראש אינה מעכבת של יד, מפני שהן שתי מצות, ועל של ראש מברך על מצות תפלין, ועל של יד להניח תפלין, ובמה דברים אמורים? בשהניח אחד מהן, אבל אם הניח שניהן יחד מברך ברכה אחת בלבד והיא להניח תפלין.

And [also] that which they said (Gittin 45b) that only an Israelite can make tefillin and their straps. And the length of the strap of the arm is enough to surround the forearm in the place that they are placed and he ties it from there with the famous knot that needs to be in the shape of a [letter,] yod, and he stretches [it] until the middle finger and he wraps three rings around it on his finger and he ties it. And if it is longer than this, is is [still] fit (Mishneh Torah, Laws of Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 3:12). And upon which place in the upper arm do we tie it? Upon the biceps - and that is the protruding flesh in the [upper arm] between the shoulder joint and the elbow joint - such that it comes out that when he puts his [upper arm] next to his ribs, the tefillin will be laying across from his heart, and it comes out that he will fulfill, "And these words shall be [...] upon your heart" (Deuteronomy 6:6). And [also] that which they said (Menachot 38a) that the tefillin of the arm does not impinge upon the tefillin of the head, and [that] of the head does not impinge upon that of the arm, because they are two [separate] commandments. And he recites the blessing on that of the head, 'about the commandment of tefillin'; and on that of the arm, 'to place the tefillin.' And about what are these words speaking? When he puts on one of them. But if he put both of them on together, he only recites one blessing; and that is 'to place the tefillin.'

ומניח תחילה של יד ואחר כך של ראש, וכשהוא חולצן חולץ של ראש תחלה. ומה שאמרו (ברכות ט, ב רמב''ם שם ד י) שזמן הנחת תפלין ביום משיראה חברו עד שתשקע החמה, שנאמר (שמות יג י) ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, וחקה זו היא מצות תפלין. ושבת ויום טוב, והוא הדין לחלו של מועד אינו זמן הנחת תפלין, שנאמר עליהם (שם טז) והיה לאות, ושבתות וימים טובים הן עצמן אות ואין צריכין לאות אחר.

And he first places that of the arm and afterwards that of the head; and when he removes them, he removes that of the head first. And [also] that which they said (Berakhot 9b, (Mishneh Torah, Laws of Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 4:10) that the time of tefillin during the day is from when one can see his friend until the sun sets, as it is stated (Exodus 13:10), "You shall observe this statute in its proper time from day to day" - and "this statute" is the commandment of tefillin. And Shabbat and holidays - and the same is true of the intermediate festival days - are not a time for the placing of tefillin, as it is stated about them (Exodus 13:16), "And it shall be a sign." And Shabbat days and holidays are a sign themselves, and we do not need another sign.

ומה שאמרו (שבת מט, א) שתפלין צריכין גוף נקי, ואמרו בגמרא מאי גוף נקי? שיזהר שלא יפיח בהן, אבל אין הענין לומר, שצריכין גוף נקי מעברות או מטמאה, כי כל אדם ואפילו טמא ובעל עברות מחיב במצות תפלין, ובלבד שידע להזהר שלא יפיח בהן, ואולי מתוך התמדתו במצות תפלין שהן זכרון גדול לאדם במלאכת שמים ישוב מדרכו הרעה ויטהר מכל גלוליו. וחכמים זכרונם לברכה (סוכה מב, א) חיבונו במצות התפלין לחנך בה אפילו הנערים הקטנים כל זמן שהגיעו לכלל שידעו לשמר אותן. ומזה יש להבין שדעת רבותנו זכרונם לברכה להיות כל אדם מחזיק במצוה זו ורגיל בה כי היא עקר גדול ושמירה רבה מן העברות, וסלם חזק לעלות עמה להכנס בעבודת הבורא ברוך הוא, והמחמירים בקדשת המצוה ומניאים לב ההמון בדבריהם מהתעסק בה, אולי כונתם לטובה, אבל באמת יש בזה מניעה לבני אדם בכמה מצות והיא רעה רבה. ואם ידעתי כי יסמכו הדורשים דרשות אלו על מעשה שנזכר בירושלמי (ברכות פ''ב ה''ג) בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה כסא דכספא, ולזמן תבעה נהלה וכפר ביה, ואמר לה בעל הכוס, לא לך הימנית אלא לאלין שבראשך, וכונתם לומר, שיש חלול השם להתחסד בקצת מצות ולהרשיע בקצתן, ולא כן ביתי אני עם האל, כי ידעתי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועם כל זה לא נמנעהו מהתעסק במצוה בעת רוח אלהים טובה ילבשהו לעשות טוב, כי מי יודע אם אולי ימשך בדרכו הטובה עד עת מותו, והמות פתאם יבוא, וכבר למדונו זכרונם לברכה (אבות פ''ד מ''ב), שמצוה גוררת מצוה, וששכר מצוה מצוה. בכל אלו הדברים ומוסרים טובים, קדמונו והורונו זכרונם לברכה, והמתחכמים להוסיף על דבריהם או לגרע אינה חכמה.

And [also] that which they said (Shabbat 49a) that tefillin requires a clean body, and they said in the Gemara, "What is a clean body? That he be careful not to pass gas with them [on]." But the matter is not to say that it requires a body clean of sins or of impurity. As every man, even one impure or a sinner is obligated about the commandment of tefillin, so long as he knows to be careful not to pass gas with them [on]. And maybe from being constant with the commandment of tefillin - as they are a great memory device for a person about his service to the Heavens - he will repent from his evil way and purify himself from all of his filth. And the Sages, may their memory be blessed, obligated us about the commandment of tefillin to educate even the small youths about it, so long as they have arrived to the category [of those] that know to guard them. And from here it can be understood that the opinion of our Rabbis, may their memory be blessed, was that every man should grab onto this commandment and be accustomed to it, since it is a great fundamental, a protection from sin and a strong ladder to climb with to enter into the service of the Creator, blessed be He. And maybe the intention of those that are stringent about the holiness of the commandment, and discourage the hearts of the masses with their words from being involved with it, is good. But in truth, through this, there is the prevention of people from several commandments, and [so] it is a great evil. And [this is] even though I know that those that preach these lessons base themselves on the Talmud Yerushalmi Berakhot 2:3, "About a certain man who deposited a glass with his fellow, and afterwards demanded it [back] from him and [the other] denied [having it]." And the owner of the glass said to him, "'It is not you that I trusted, but that which is on your head that I trusted'" - and their intention is to say that there is a desecration of God's name, to be pious about some commandments and to be evil about others. But this is not my home with God (not how I understand the ways of God); as I know that 'there is no righteous man in the world who does good and never sins,' and nonetheless he is not prevented from being involved with commandments when the good spirit of God clothes him to do the good. As who knows whether maybe he will continue in his good path until the time of his death - and death will come suddenly. And they, may their memory be blessed, have already taught us (Avot 4:2) that "a commandment leads to another commandment" and "the reward for a commandment is another commandment." About all of these things and the good ethics, they, may their memory be blessed, have preceded us and taught us. And those that want to be wise and add upon their words or take away [from them] are not [involved in] wisdom.

ומה שאמרו (מנחות לד ב) שסדור הפרשיות בקלף התפלין כך הוא, שכותבים תחלה פרשת קדש לי, ואחר כך פרשת והיה כי יביאך, ואחר כך פרשת שמע ישראל, ואחר כך פרשת והיה אם שמע, ואשר אמרו שכותבין הויות באמצע, כלומר פרשת והיה כי יביאך ופרשת והיה אם שמע באמצע, ופרשת קדש לי בראש, ופרשת שמע בסוף, לא כונו הענין יפה, והרי רש''י והרמב''ם זכרונם לברכה ורבנו האי דעת כלם היא, שלא נכתב הויות באמצע, אלא כסדר שהם כתובין בתורה, והראיה ממה שנמצא בפרק הקומץ במנחות (שם), גבי סדור התפלין שאמרו שם והקורא קורא כסדרן כלומר שיהיה הקורא קורא כסדר התורה, ונוסח זה, ודאי לא מצאוהו בספרים אותם בני אדם שהיה דעתם לומר דכתבינן הויות באמצע, ומכל מקום כן הסכימו מורינו ישמרם אל, עכשיו, כמו שכתבנו, שנכתבם כסדר הפרשיות שכתובות בתורה.

And [also] that which they said (Menachot 34b) that the order of the [Torah] sections on the parchment is thus - that we first write the section of 'Sanctify your firstborn to me,' and afterwards the section of 'And it shall be when He will bring you,' and afterwards the section of 'Hear Israel,' and afterwards the section of 'And it shall be if you listen.' And those that said that we write the 'beings' in the middle - meaning to say the section of 'And it shall be when He will bring you' and the section of 'And it shall be if you listen' in the middle, the section of 'Sanctify your firstborn to me' at the beginning and the section of 'Hear Israel' at the end - did not properly discern the matter. As behold, it is the common opinion of Rashi and Rambam, may their memory be blessed and Rabbenu Hai that we do not write the 'beings' in the middle, but rather like the order that they are written in the Torah. And the proof is from that which is found in the chapter [entitled] Hakomets in Menachot 34b concerning the order of the tefillin; as they said there that one who reads [them], reads like the order in the Torah. And this text was certainly not found in the [copies of] the books of those people whose opinion was to say that we write the 'beings' in the middle. And regardless, our teachers, may God protect them, agreed now [that it is] like we wrote, that we write them like the order of the sections that are written in the Torah.

ודין כתיבתן, ודין התגין שבהן, ודין הכותב בהן את השם בין השטין או אות אחת מהן מה דינו, ודין עבוד העור, ומאיזה צד מן העור הן נכתבין, ודין אם כתבן מין או גוי, ודין שאינן צריכין בדיקה, ואפילו למאה שנה, כמו מזוזה, ודין הלוקח תפלין ממי שאינו ממחה, ודין תפירתן בגידין של בהמה או חיה טהורה, ודין תפלין שנפסקו התפירות שלהם או רצועותיהן, ודין מי שתפלין עליו וצריך לאכל, או להכנס בבית הכסא קבוע או עראי, או ששכח ונכנס בהן, ודין הנכנס בהן לבית המרחץ, ויתר פרטי המצוה, מבארים במנחות פרק רביעי [א''ח סי' כה].

And the law of their writing; the law of the crowns in them; the law of one who writes the name [of God] between the lines, or what is the law if [only] one letter from it [is written there]; the law of processing the leather; from which side of the leather are they written; the law if thy were written by a heretic or a gentile; the law that they do not need to be checked - even for a hundred years - like a mezuzah [does]; the law of one who buys tefillin from someone who is not an expert; the law of their sewing with the sinews of a pure beast or [wild] animal; the law of tefillin, the sewing or the straps of which have broken; the law of someone whose tefillin are upon him but needs to eat or to enter the toilet with them, or one who forgot and entered with them; the law of one who enters the bathhouse with them and the rest of the details of the commandment are [all] elucidated in the fourth chapter of Menachot (see Tur, Orach Chaim 25).

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, אבל לא בנקבות, לפי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, ומכל מקום אם רצו להניח אין ממחין בידן, ושכר יש להן, אבל לא כשכר האיש, שאינו דומה שכר המצוה ועושה, כשכר שאינו מצוה ועושה (קידושין לא א). ובמסכת ערובין בריש פרק המוצא תפלין (צו, א) אמרו זכרונם לברכה, שמיכל בת שאול היתה מנחת תפלין ולא מחו בידה חכמים ושם אמרו, אשתו של יונה, היתה עולה לרגל ולא מחו בידה חכמים. והעובר על זה, ואינו מניח תפלין של יד ושל ראש בטל שמנה עשה (מנחות מד א), שהרי בארבע פרשיות צוה הכתוב על תפלין של יד ושל ראש.

And it is practiced in every place and at all times by males, but not by females; because it is a positive commandment determined by time. And nonetheless, if they want to lay tefillin, we do not protest [against them] and there is reward for them; but not like the reward of a man - as the reward of someone who is commanded [something] and does [it] is not similar to the reward of someone who is not commanded [it] and does [it] (Kiddushin 31a). And in Tractate Eruvin 31a in the chapter [entitled] Hamotseh Tefillin, they, may their memory be blessed, said that Michal the daughter of Shaul would lay tefillin and the Sages did not protest [against her]. And there they [also] said the wife of Yonah would go up in pilgrimage and the Sages did not protest [against her]. And one who transgresses this and does not lay tefillin of the arm and of the head has violated eight positive commandments (Menachot 44a); as behold, Scripture commanded about the tefillin of the arm and of the head in four sections.