Mitzvah 420 ת״כ
1 א

מצות קריאת שמע שחרית וערבית - שנצטוינו לקרות בכל יום ערבית ושחרית פסוק אחד מן התורה שבסדר זה, וזהו (דברים ו ד) שמע ישראל יי אלהינו יי אחד, ועל פסוק זה נאמר (שם) ודברת בם בשבתך בביתך בשכבך ובקומך, ובא הפרוש על זה (ברכות י, ב) בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים, וקא משמע להו לרבנן (שם), שבשעה שבני אדם שוכבין יקרא כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, וכענין שכתוב (ויקרא כו ו) ושכבתם ואין מחריד. וכן לא ישכב עד יאכל טרף (במדבר כג כד). דמשמע כל שעת שכיבה. ועוד שבני אדם חלוקים הם במדותם בענין השכיבה, יש מהם שאינם שוכבים עד חצי הלילה, ויש עד סופה, ויש ששוכבים מיד בתחילת הלילה, ומפני כן אמרו (שם), שזמן קריאת שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכל בתרומתן, דהינו צאת הכוכבים, עד שיעלה עמוד השחר, ושעה שבני אדם קמים משמע להו מתחלת היום, כלומר, כשהבקר אור כשאדם מכיר את חברו ברחוק ארבע אמות, עד שלש שעות שלמות (רמב''ם שם א יא). ולא משמע להו הקימה כל היום כמו השכיבה, שאין דרך אחד מבני אדם שהוא בריא שיקום ממטתו בסוף היום או אפילו באמצעו. ואמרו זכרונם לברכה (שם ט, ב) בקריאת שמע דשחרית דמכל מקום מכאן ואילך, כלומר, מסוף שלש שעות עד סוף היום, מי שלא קרא לא הפסיד, שלא יוכל לקרותה עם ברכותיה.

The law of the recitation of Shema morning and evening: That we were commanded every day, morning and evening, to read one verse from the Torah in this Order, and that is "Hear Israel, the Lord is our God, the Lord is one" (Deuteronomy 6:4). And about this verse is it stated (Deuteronomy 6:7), "and you will speak in them in your sitting in your home, in your laying down and in your rising up." And the explanation about this comes (Berakhot 10b) [that it is] at the time that people lay down and at the time that people get up. And it is established to us for the Rabbis (Berakhot 10b) that all of the night until the dawn rises is called the time that people lay down - and like the matter that is written (Leviticus 26:6), "and you will lay down and there is no one that makes to tremble"; and so [too], "it does not lay down until it eats prey" (Numbers 23:24) - since all the time of its laying down is implied. And also that people are divided in their attributes regarding laying down. There are those that do not lay down until half of the night, and some [not] until its end, and there are some that lay down immediately at the beginning of the night. And because of this, they said (Berakhot 10b) that the time of the recitation of Shema at night is from the time that the priests retire to eat their priestly tithe - which is the coming out of the stars - until the dawn rises. And the time that people rise up was understood [by] them [to be] from the beginning of the day - meaning to say when the morning is light [enough] that a man can recognize his fellow from the distance of four ells - until three full hours (Mishneh Torah, Laws of Reading the Shema 1:11). And rising up was not understood by them to be all of the day, like laying down; as it is not the way of any person that is healthy to rise up from his bed at the end of the day, or even its middle. And they, may their memory be blessed, said (Berakhot 9b) about the recitation of Shema of the morning that, in any case, from here onward - meaning from the end of three hours until the end of the day - he who did not read [it] did not lose [out] that he not be able to read it with its blessings.

2 ב

משרשי המצוה. שרצה השם לזכות עמו שיקבלו עליהם מלכותו ויחודו בכל יום ולילה כל הימים שהם חיים, כי בהיות האדם בעל חמר, נפתה אחר הבלי העולם ונמשך לתאוותיו צריך על כל פנים זכרון תמידי במלכות שמים לשמרו מן החטא, על כן היה מחסדו לזכותנו וצונו לזכר שני העתים האלה בקבע ובכונה גמורה, אחת ביום להועיל לכל מעשינו שביום, כי בהיות האדם זוכר בבקר אחדות השם ומלכותו, וכי השגחתו ויכלתו על הכל, ויתן אל לבו כי עיניו פקוחות על כל דרכיו, וכל צעדיו יספר, לא יתעלם ממנו דבר מכל דבריו, ולא יוכל ממנו להחביא ממנו אחת מכל מחשבותיו הלא יהיה לו למשמר מחשבתו זאת והודאת פיו בדבר הזה כל היום ההוא, ויהיה לו הודאת הלילה בזה גם כן למשמר כל הלילה. ומפני שיסוד המצוה מה שזכרנו חיבונו זכרונם לברכה בה בכונת הלב, ואמרו שאם לא כון לבו בה לא יצא ידי חובתו, שאין אדם נזכר בשום דבר אלא אם כן ישים כונתו בו. וזהו שאמרו זכרונם לברכה בברכות פרק היה קורא (ברכות יג ב) תנו רבנן שמע ישראל יי אלהינו יי אחד, עד כאן צריכה כונת הלב. והצריכונו להאריך באחד, וכדתניא התם סומכוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו ואמר רב אחא בר יעקב ובדל״ת אמר רב אשי ובלבד שלא יחטף בחי״ת. ואמרו שם עד כמה יהיה אריכות זה? והיתה התשובה עד כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כלומר, שתכון שממשלתו בכל היא, ואין כל דבר נעלם ממנו, ובחפצו קיום כל הדברים.

It is from the roots of the commandment that God wanted to give merit to His people that they should accept upon them His Kingdom and His unity every day and night, all the days that they are alive. As since man is a physical being [that] is seduced by the vanities of the world and drawn by his desires, he certainly requires a constant reminder of the Kingdom of the Heavens to guard him from sin. Hence it was from His kindness to have us merit and He commanded us to remember [this at] these two times, regularly and with great intention. [The] one at the day is to help for all of our actions during the day; as when a man remembers in the morning the unity of God and His Kingdom, and that His Providence and Omnipotence is over everything, and he places to his heart that His eyes are open upon all of his ways and that all of his steps are marked - that he cannot obscure anything from Him and he cannot hide any of his thoughts - will this thought and the acknowledgement of his mouth in the thing not be a protection for him that whole day? And the acknowledgement of the night will also be a protection the whole night. And because the foundation of the commandment is what we mentioned, they, may their memory be blessed, obligated us about intention of the heart and said that if he did not have intention in his heart, he did not fulfill his obligation. As a man does not remember anything unless he places his intention to it. And this is what they, may their memory be blessed said in Berakhot 13b in the chapter [entitled] Haya Koreh, "The Rabbis learned, '"Listen Israel, the Lord is our God, the Lord is one" - to here, intention of the heart is required.'" And they required us to lengthen [the word,] one. And [it is] like it was learned over there, "Somchos ben Yosef says, 'Anyone who lengthens [the word,] one, his days and years are lengthened.' And Rav Acha bar Yakkov said, 'But in the [letter,] dalet.' Rav Ashi said, 'And so long as he does not cut short the [letter,] chet.'" And they said there, "How much is this lengthening?" And the answer was until you crown Him in the heavens and in the earth and in the four directions of the world; meaning to say that you have intention that His governance is over all, and that there is nothing obscured from Him and that the existence of all things is through His will.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם) שחיוב פסוק ראשון מן הפרשה הוא מן התורה, כמו שאמרנו, אבל חכמים חיבונו לקרות שלש פרשיות, שהן שמע והיה אם שמוע, ויאמר. ומקדימין (רמב''ם שם א, ב) לקרות פרשת שמע שיש בה צווי על יחוד השם יתברך ואהבתו ותלמוד תורתו, שהוא העקר הגדול שהכל תלוי בו, ואחריה פרשת והיה אם שמע, שיש בה צווי על שאר המצות כלן, ואחריה פרשת ציצית, שגם היא יש בה צווי על זכירת כל המצות, ואם כן, באמת, בהיות האדם זוכר אלה בכל יום פעם אחת ובכל לילה פעם אחרת בכונה ינצל מן העברות על כל פנים אם יש דעת בו.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Berakhot 13b) that the obligation of the first verse of the section is from Torah writ - as we have said - but [it is] the Sages that obligated us to read the three sections, which are Shema, 'And it shall be if you listen' [and] 'And He said.' And we begin with reading the section of Shema which has the command about unification of God, may He be blessed, His love and the study of His Torah, which is the great foundation that everything is dependent upon. And after it is the section of "And it shall be if you listen," which has the command about all the other commandments. And after it is the section of fringes (tsitsit) that also has the command about the remembrance of all the commandments (Mishneh Torah, Laws of Reading the Shema 1:2). And if so, with a person remembering these [things] with intention once every day and another time every night, he will be saved from sin - in any case, if he is intelligent.

4 ד

וכן מענין המצוה מה שחיבונו זכרונם לברכה (שם יא א) לברך קדם הקריאה ואחריה בשחר מברך שתים לפניה יוצר אור ואהבת עולם, ואחת לאחריה, אמת ויציב, ובערב שתים לפניה, מעריב ערבים ואהבת עולם, ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו, ואין צרך להאריך בהן שידועות הן בכל ישראל בפתיחתן ובחתימתן ובנוסח שלהן, ועזרא (רמב''ם שם ה''ז) ובית דינו תקנום עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל.

And also from the content of the commandment is that which they, may their memory be blessed, obligated us (Berakhot 11a) to bless before the recitation and after it: In the morning, he blesses two before it, 'Who creates light' and 'Everlasting love'; and one after it, 'True and solid.' And at night, [he blesses] two before it, 'Who brings the evening' and 'Everlasting love'; and two after it, 'True and faithful,' and 'Lay us down.' And there is no need to speak about them at length, as they are known in all of Israel regarding their introductions, their endings and their wording. And Ezra and his court ordained them, with all of the blessings that are set in the mouths of all of Israel.

5 ה

וכן מענין המצוה מה שאמרו (שם טו א) שהקורא את שמע צריך להשמיע לאזנו, ואם לא השמיע לאזנו אבל מכל מקום קרא הדברים בשפתיו יצא דיעבד. וכן מה שאמרו (שם) שצריך לדקדק באותיותיה, ואם לא דקדק בהן יצא. ואמרו מן המפרשים (מאירי שם) שאין הענין שלא יזכיר התיבות והאותיות שבזה ודאי לא נאמר שאם לא דקדק יצא, שכל שלא קרא קריאת שמע כלו לא יצא ידי חובתו. אבל ענין אם לא דקדק בהם יצא הוא שלא נתן רוח בין הדבקים, כגון בכל לבבך עשב בשדך, ואבדתם מהרה, בכל לבבכם, הכנף פתיל, וכן שלא התיז זי''ן דתזכרו שצריך להתיזה, או שלא האריך בדל''ת כפי הראוי לכתחלה לעשות.

And also from the content of the commandment is that which they said (Berakhot 15a) that one who reads the Shema needs to make it audible to his ear, but that if he did not make it audible to his ear, yet nonetheless read the words with his lips, he has fulfilled [his obligation], ex post facto. And so [too,] that which they said (Berakhot 15a) that one needs to be exacting about the words, yet if he was not exacting about them, he has [still] fulfilled [it]. And some of the commentators said (Meiri on Berakhot 15a) that the matter is not that he did not pronounce the words and the letters. As with this, certainly is it not said that if he was not exacting, he has fulfilled [it]; as anyone who did not read the whole recitation of the Shema has not fulfilled his obligation. Rather, the matter of his fulfilling it if he was not being exacting in them is that he did not put a space between [words that] run into [each other] such as bekhol-levavecha, esev-besadecha, ve'avadetem-meheirah, bechol-levavechem [and] hakanaf-petil; and so [too,] if the did not sibilate [the letter,] zayin of tizkheru, that needs sibilation; or that he did not lengthen the [letter,] dalet, as it is fitting to do, a priori.

6 ו

וכן מענין המצוה מה שאמרו (שם יג א) שאדם שואל בשלום מי שהוא חיב לכבדו, ומשיב שלום לכל אדם בין הפרקים, ובאמצען שואל מפני היראה, כלומר למלכי האמות או לשרים הגדולים (רמב''ם שם פ''ב הט''ז), ומשיב מפני הכבוד. וזה כמה, שלא ראינו מי שיקפיד על חברו כלל אם לא יפסיק, ואפילו בין הפרקים. ויתר רבי דיני המצוה וכל הענינים שמבטלין בשבילן קריאת שמע, יתבארו בברכות בפרקים ראשונים [או''ח סימן סא].

And also from the content of the commandment is that which they said (Berakhot 13a) that between the paragraphs a man asks about the well-being of someone he is obligated to honor and responds to greet any person; and in their middle, he asks due to fear - meaning to the kings of the [other] nations or to [their] great ministers and responds due to honor (Mishneh Torah, Laws of Reading the Shema 2:16). And it has been [much time] that we have not seen someone who is particular towards his fellow at all if he not interrupt [to greet him], even between the paragraphs. [These] and the rest of the many details of the commandment, and all of the matters for which we refrain from the recitation of the Shema are [all] elucidated in Berakhot in the first chapters (see Tur, Orach Chaim 61).

7 ז

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות, לפי שהיא מכלל מצות עשה שהזמן גרמא, שהנשים פטורות. והעובר על זה ולא קרא קריאת שמע בכל יום ובכל לילה בזמנה שקבעו לה חכמים בטל עשה זה. והרמב''ן זכרונו לברכה (בסוף ספר המצוות ד''ה ואתה אם תבין) מנה בחשבון המצות קריאת שמע ביום מצוה אחת, ובלילה מצוה אחרת, לפי שזמנה של זו לא זמנה של זו, וזו אינה מעכבת זו.

And it is practiced in every place and at all times by males, but not by females; because it is in the category of positive commandments determined by time, [from which] women are exempt. And one who transgresses it and does not read the recitation of the Shema every day and every night at its time - which the Sages fixed for it - has voilated this positive commandment. And Ramban, may his memory be blessed (at the end of Sefer HaMitzot, s.v. ve'atah, eem tavin), counted the recitation of the Shema in the day as one commandment and in the night as another commandment in his tally of the commandments; since the time of this is not the time of that, and this does not impede on that.