Mitzvah 419 תי״ט
1 א

מצות תלמוד תורה - מצות עשה ללמד חכמת התורה וללמדה, כלומר כיצד נעשה המצות, ונשמר ממה שמנענו האל ממנו, ולדעת גם כן משפטי התורה על כוון האמת, ועל כל זה נאמר (דברים ו ז) ושננתם לבניך, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי שם) בניך אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר (מלכים ב ב ג) ויצאו בני הנביאים, ושם נאמר ושננתם שיהיו מסדרים בתוך פיך, כשאדם שואלך דבר אל תהא מגמגם לו, אלא תהא אומר לו מיד. ונכפלה מצוה זו במקומות רבים, שנאמר (דברים ה א) ולמדתם ועשיתם ולמען ילמדו ולמדתם אותם את בניכם (שם יא יט).

The commandment of Torah study: The positive commandment to study the wisdom of the Torah and to teach it; meaning to say how we should perform the commandments, guard ourselves from that which God prevented us and to also know the laws of the Torah according to their true intention. And about all of this is it stated (Deuteronomy 6:7), "You shall teach them to you sons." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sifrei Devarim 34:4), "'Your sons' - these are your students. And thus do you find that students are called sons, as it is stated (II Kings 2:3), 'And the sons of the prophets went out.'" And it is [also] said there (Sifrei Devarim 34:1), "'And you shall teach them (shinantam, which sounds like the word for tooth, hence, make them sharp like a tooth)' - they shall be ordered in your mouth, so that if a person questions you [concerning them], you will not stammer to him, but answer him forthwith." And this commandment is repeated in many places, as it is stated (Deuteronomy 5:1), "and study them and do them," "and in order that you will study them" (Deuteronomy 31:12), "and you shall teach them to your children" (Deuteronomy 11:19).

2 ב

שרש מצוה זו ידוע, כי בלמוד, ידע האדם דרכי השם יתברך, וזולתו לא ידע ולא יבין, ונחשב כבהמה.

The root of this commandment is well-known; as with study, a man will know the ways of God, may He be blessed. But without it, he will not know and not understand, and be considered like an animal.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סוכה מב, א) מאימתי מתחיל האב ללמד את בנו תורה? משיתחיל לדבר מלמדו, תורה צוה לנו משה (דברים לג ד), ופסוק ראשון מקריאת שמע שהוא שמע ישראל, ואחר כך מלמדו מעט מעט מפסוקי התורה, עד שיהא בן שש או בן שבע שמוליכו אצל מלמדי תינוקות. וראוי לכל בן דעת שיתן לבו שלא להכביד על הילד בלמוד בעודנו רך האברים ורך הלבב, עד שיגדל ויתחזק כח לבו ותקף אבריו, ועצמותיו ימלאו מח, ויוכל לסבל יגיעת הלמוד, ולא יקרנו חלי ההתעלפות בסבת היגיעה הרבה עליו, ואולם אחר התחזק כחו ויאורו עיניו להבין לקול מוריו, אז ראוי וכשר הדבר, ומחיב להביא צוארו בעלה של תורה, ולא ירפוהו ממנה אפילו כחוט השערה, וישקוהו תמיד מיין רקחה ויאכילוהו מדבשה.

From the laws of the commandment: That which they, may their memory be blessed, said (Sukkah 42a) [that] from when does a father begin to teach his son Torah? From when he begins to speak, he should teach him, "Moshe commanded us the Torah" (Deuteronomy 33:4), and the first verse from the recitation of Shema, which is "Hear Israel" (Deuteronomy 6:4). And afterwards he teaches him a little [at a time] of the verses of the Torah, until he is six or seven, when he takes him to a teacher of infants. And it is fitting for every intelligent person to put his heart to not overburden the child with study when he is still weak-limbed and weak-hearted, until he he grows and his strength firms, his limbs become vigorous, his bones fill with marrow and he can endure the exertion of study, and that the illness of fainting [spells] not happen to him on account of much exertion upon it. However after his strength firms and his eyes enlighten to understand the voice of his teachers, then is the thing proper and fit; and he is [then] obligated to put his neck to the yoke of Torah [study], and not to loosen it from him, even a hair's breadth. And he should [then] always give him to drink from its spiced wine, and feed him from its honey.

4 ד

וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (קדושין ל, א) עד היכן חיב אדם ללמד את בנו תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן, פרוש אדם שהיה בדורם, ששמו כן שלמדו אבי אביו מקרא, ומשנה, תלמוד, הלכות, ואגדות. והקשו על זה בגמרא מה שהקשו, והיה התרוץ שהחיוב ללמדם מקרא, דהינו, תורה, כמו שעשה אבי אביו של זבולון, ואף על פי שזבולון בן דן למדו אבי אביו יותר, ומי שהוסיף על חיוב המצוה כאבי אביו של זבולון בן דן תבוא עליו ברכה, ומי שלא למדו אותו אבותיו שהם חיבין בזה כגון אביו ואבי אביו, חיב ללמד עצמו כשיהיה גדול ויכיר בדבר, שנאמר ולמדתם ועשיתם אתם, ואם היו האב והבן צריכין ללמד, ואין בידו של אב שיוכלו שניהם ללמד תמיד הוא קודם לבנו, ואם בנו נבון ממנו ותלמודו מתקיים בידו יותר ממנו בנו קודמו. ועד אימתי חיב כל אדם ללמד תורה? (רמב''ם תלמוד תורה א י) עד יום מותו, שנאמר (דברים ד ט) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. ועוד הפליגו חכמים בדבר על דרך המוסר וללמד בני אדם חפץ ואמרו (שבת פג ב), שאפילו בשעת מיתה חיב אדם ללמד תורה, שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל. וכל אחד מישראל חיב בתלמוד תורה (יומא לה, ב) בין עני, בין עשיר, בין בריא, בין בעל יסורין. וכבר אמרו זכרונם לברכה (עירובין נד א), שבעסק התורה יתרפאו כל האברים. ואפילו עני המחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים הכל חיבים לקבע עתים לתורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה.

And also from the content of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 30a), "To what extent is a man obligated to teach his son Torah? Rav Yehuda says that Shmuel said, '[Like], for example, Zevulun ben Dan.'" The understanding of [this is that there was] a man in their generation whose name was Zevulun ben Dan, whose father’s father taught him Scripture, Mishnah, Talmud, laws, and homiles (aggadot). And they challenged what they challenged about this in the Gemara, and the resolution was that the obligation is to teach him Scripture - which is Torah - like the father's father of Zevulun did, and even though the father's father of Zevulun ben Dan taught him more. And one who adds upon the obligation of the commandment, like the father's father of Zevulun ben Dan, brings a blessing upon himself. And one who was not taught by his fathers who are obligated in this - such as his father and his father's father - is obligated to teach himself when he is an adult and recognizes the thing, as it is stated (Deuteronomy 5:1), "and study them and do them." And if [both] the father and the son needed to study, and the father does not have [enough] in his hand that they can both study, he always [comes] before his son. But if his son is more understanding than he and his [son's] studies are more [effective], his son precedes him. And until when is every man obligated to study Torah? Until the day of his death, as it is stated (Deuteronomy 4:9), "and lest they be diverted from your heart, all of the days of your life" (Mishneh Torah, Laws of Torah Study 1:10). And the Sages emphasized the matter more by way of ethics and to teach people desire [for it] and said (Shabbat 83b) that even at the time of death, a man is obligated to study Torah, as it is stated (Numbers 19:14), "This is the law of the Torah, when a man dies in a tent." And everyone in Israel is obligated about the study of Torah (Yoma 35b) - whether poor or rich, whether healthy or one with afflictions. And they, may their memory be blessed, already said (Eruvin 54a) that all of the limbs are healed by involvement in Torah. And even a poor person that goes around to [other people's] doors, and even a married man with children - everyone - is obligated to set time for Torah [study] during the day and during the night, as it is stated (Joshua 1:8), "and you shall meditate about it day and night."

5 ה

ותחלת דינו של אדם אחר המות הוא, על שנתבטל מן הלמוד, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (קדושין מ, ב), מדכתיב (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון, כלומר מי שפוטר עצמו מן המים ראשית קטטה הוא לנפשו אחר שימות, ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה א) הוי כל צמא לכו למים, ונמשלו דברי תורה למים, לפי שאין התורה מתקימת, אלא באיש דכא ושפל רוח, ולא בגבה לב, כמו שהמים גם כן אין עומדין בהרים, אלא בעמקים (תענית ז א). וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (קדושין ל, א), שחיב אדם לחלק זמנו לשלשה חלקים, שליש בעסק תורה שבכתב, ושליש בעסק תורה שבעל פה, כלומר, להרגיל עצמו להיות בקי בגרסת המשניות והבריתות, שתהיינה שגורות בפיו, ושליש להבין הענינים משרש, ולא ישית כל לבו באחת מהן פן ישכח השאר, ושלשתן הן עקר התורה, שאי אפשר לדעת אותה זולתם.

And the beginning of a person’s judgment after death is because he refrained from study; and as they, may their memory be blessed, expounded (Kiddushin 40b) from that which is written (Proverbs 17:14), "The beginning of judgment is as one who lets out (poter) water” - meaning to say, [for] one who exempts (poter) himself from 'water,' that is the beginning of the quarrel on his soul after he dies - and 'water' is only Torah, as it is stated (Isaiah 55:1), "Ho; all who are thirsty, go to water." And words of Torah are compared to water because the Torah only endures in a man who is crushed and lowly, but not in a man who is proud; [just] like water also does not stand on mountains, but rather in valleys (Taanit 7a). And so [too,] that which they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 30a) that a man is obligated to divide his time into three parts: a third for involvement with the written Torah; a third for involvement in the oral Torah, meaning to say to accustom himself to be an expert in the text of the Mishnah and the Bereita, that they should be fluent in his mouth; and a third in understanding matters from the root. And he should not place all of his heart to [only] one of them, lest he forget the rest. And [all] three of them are the essence of the Torah, as it is impossible to know it without [all of] them.

6 ו

וכן מה שאמרו (ב''ב כא ב), שחיב הצבור שבכל מקום ומקום להושיב מלמדי תינוקות ועיר שאין בה תינוקות של בית רבן תחרב, ועשרים וחמשה תינוקות מושיבין אצל מלמד אחד. ומה שאמרו (אבות פ''ב מ''ד), שלא יאמר אדם לכשאפנה אשנה שמא לא יפנה לעולם, כי לא ידע האדם מה ילד יום. שעסקו של עולם מתחדש יום יום, ומדיח את האדם מדבר לדבר ומטרדה לטרדה, ונמצאו כל ימיו יוצאין בבהלה, אם לא יתן פנאי על כל פנים וידחק עצמו לעסקה של תורה, וכל שעושה כן וחפץ בברכה, מן השמים מסיעין אותו ומקילין מעליו טרדות העולם המבהילות, ומעבירין ממנו עלן של בריות, ושוכן בשמחה כל ימיו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא, ואשרי המדבר לאזן שומעת. ויתר פרטיה, מבארים בקדושין פרק ראשון ובמקומות מפזדים בתלמוד [יו''ד סימן רמו].

And so [too,] that which they said (Bava Batra 21b) that the community in each and every place is obligated to set up teachers of infants, that a city that does not have infants of the house of their teacher will be destroyed and that [up to] twenty-five infants are set up with one teacher. And [also] that which they said (Avot 2:4) that a person not say, "When I will be available I will study [Torah]," lest he never become available - as a person does not know what a day will bring. As one's involvement in the world renews itself each day and pushes a man from one thing to another and from one bother to another; and [so] it will come out that all of his days will pass in bewilderment if he does not make himself available regardless and push himself to involvement [with] Torah [study]. But anyone who does this and desires blessing will be helped from the Heavens and the bewildering bothers of the world will be lightened from upon him, and the yoke of [other] creatures will be removed from upon him. And [so] he will dwell happily in this world all of his days, and it will be good for him in the world to come. And happy is the one who speaks to a listening year. [These] and the rest of its details are elucidated in Kiddushin in the first chapter and in dispersed places in the Talmud (see Tur, Yoreh Deah 246).

7 ז

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות, שנאמר (דברים יא יט) בניכם. ודרשו זכרונם לברכה (קדושין כט, ב) ולא בנותיכם. וכן אשה אינה חיבת ללמד את בנה, דכל שאינו בחיוב ללמד אינו בחיוב ללמד. אבל מכל מקום ראוי לכל אשה להשתדל שלא יהו בניה עמי הארץ, אף על פי שאינה מצוה מדין התורה, ושכר טוב יש לה בעמלה (עפ''י סוטה כא א). וגם האשה שלמדה תורה שכר יש לה, ואף על פי כן צוו חכמים (סוטה כ א) שלא ילמד אדם לבתו תורה, לפי שדעת הנשים קלה, ומוציאין דברי תורה לדברי הבאי בעניות דעתן. והעובר על זה ולא למד את בנו תורה עד שידע לקרות בספר תורה ויבין פרוש הכתובים כפשטן בטל עשה זה, וכן כל מי שיש ספק בידו ללמד בשום צד הוא בכלל עשה זה, וענשו גדול מאד אם לא יקימנו, כי המצוה הזאת היא אם לכלן.

And this commandment is practiced in every place and at all times by males, but not by females, since it is stated (Deutoronomy 1:19), "your sons" - and they, may their memory be blessed, expounded (Kiddushin 29b), "But not your daughters." And so [too,] a woman is not obligated to teach her son, as anyone who [does not have] the obligation to study, [does not have] the obligation to teach. But even though she is not commanded by Torah writ, nonetheless it is fitting for every woman to make efforts that her sons should not be ignoramuses, and she has good reward [for this] in general (based on Sotah 21a). And there is also reward for a woman who studies Torah. But nonetheless, the Sages commanded (Sotah 20a) that a man not teach his daughter Torah, because the mind of women is weak, and they turn words of Torah into words of nonsense through the poverty of their minds. And one who transgresses it and does not teach his son Torah - until he knows how to read in the Scroll of the Torah and understand the simple understanding of the verses - has violated this positive commandment. And anyone who has the wherewithal in his hand to study in any way is included in this positive commandment. And if he does not fulfill it, his punishment is very great, as this commandment is the mother of them all.