מצות אחדות השם - שנצטוינו להאמין כי השם יתברך הוא הפועל כל המציאות, אדון הכל, אחד בלי שום שתוף, שנאמר (דברים ו ד) שמע ישראל יי אלהינו יי אחד, וזה מצות עשה הוא, אינה הגדה, אבל פרוש שמע כלומר, קבל ממני דבר זה ודעהו והאמן בו, כי השם שהוא אלקינו אחד הוא. והראיה שזו היא מצות עשה אמרם זכרונם לברכה תמיד במדרשים על מנת ליחד שמו, כדי לקבל עליו מלכות שמים, כלומר ההודאה ביחוד והאמונה.

The commandment of the unification of God: That we were commanded to believe that God, may He be blessed - who is the Mover of all existence, the Master of everything - is one without any combination, as it is stated (Deuteronomy 6:4), "Hear, Israel, the Lord is our God, the Lord is one." And this is a positive commandment, not [just] a statement. But the understanding of "Hear" is, "Accept from me this thing, and know it and believe in it - that the Lord, who is our God, is one. And the proof that this is a positive commandment is their, may their memory be blessed, constantly saying in Midrash, "On the condition of unifying His name"; "in order to accept the yoke of the kingdom of Heaven upon himself" - meaning to say, the acknowledgement of unity and faith.

שרש מצוה זו ידוע, כי זה עקר אמונת כל בני העולם, והוא העמוד החזק שלב כל בן דעת סמוך עליו.

The root of this commandment is well-known, as it is the foundation of the faith of all people in the world and it is the strong pillar that every intelligent person relies upon.

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות סא, ב) שחיב כל אחד מישראל להרג על מצות יחוד, לפי שכל שאינו מודה ביחודו ברוך הוא כאלו כופר בעקר, שאין שלמות הממשלה וההוד אלא עם האחדות הגמורה, ולב כל חכם לב יבחן זה, ואם כן הרי, מצוה זו מכלל אסור עבודה זרה, שאנחנו מצוים להרג עליה בכל מקום ובכל שעה. ויתר פרטיה, מפזרין במדרשות ובמקומות בגמרא, ושם מעשים הרבה מכמה בני ישראל גדולים וקטנים שנהרגו על קדשת יחודו ברוך הוא, זכר כלם לברכה.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Berakhot 61b) that every Israelite is obligated about the commandment of unification; since anyone who does not acknowledge His unity, blessed be He, is as if he denies a fundamental principle [of faith] - as there is no complete [Divine] rulership and majesty without total unity, and the heart of every wise men will distinguish this. And if so, behold, this commandment is included in the prohibition of idolatry, about which we are commanded to be killed in every place and at any time. [This] and the rest of its details are scattered in the Midrash and in [various] places in the Gemara. And there, [there are also] many stories of several Israelites - big and small - may all their memory be blessed, who were killed for the sanctification of His unity, blessed be He.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ואינו מאמין ביחודו ברוך הוא בטל עשה זה וגם כל שאר מצות התורה. כי כלן תלויות באמונת אלהותו ויחודו, ונקרא כופר בעקר, ואינו מכלל בני ישראל, אלא מכלל המינין, והבדילו השם לרעה, והמאמין בשם ובוטח בו ישגב. וזאת אחת מן המצות שאמרנו בתחלת הספר שהאדם חיב בהן בהתמדה, כלומר שלא יפסק חיובן מעליו לעולם, ואפילו רגע קטן.

And this commandment is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and does not believe in His unity, blessed be He, has violated this positive commandment [as well as] all of the other commandments of the Torah, since they are all dependent upon the belief in His divinity and unity. And he is called a denier of a fundamental principle [of faith], and he is not in the category of the Children of Israel, but rather in the category of sectarians. And God has separated him out for evil, but the one who believes in God and trusts in Him will be raised up. And this is one of the commandments that we said at the beginning of the book that a person is constantly obligated about, meaning to say that the obligation upon him never ceases, not even [for] a small instant.