Mitzvah 407 ת״ז
1 א

שלא נחל דברנו בנדרים - שנמנענו שלא לשנות מה שנחיב בנפשותינו בדבור (עי' סהמ''צ ל''ת קנז) ואף על פי שהוא בלא שבועה, ואלה הם הנדרים, כגון שיאמר האדם פרות העולם או פרות מדינה פלונית או מין פלוני של פרות אסורין עליו, וכמו כן שיאמר אשתו אסורה עליו. וכיוצא באלו הענינים שחייב לקים עליו, ועל זה נאמר (במדבר ל ג) לא יחל דברו. ופרשו זכרונם לברכה (ספרי כאן) לא יעשה דבריו חלין, כלומר שיחיב על נפשו דבר ולא יקימהו, ולשון גמרא שבועות (כ, ב) אמרו זכרונם לברכה, קונמות עובר משום לא יחל דברו. וכן בכל מה שידר האדם לקרבן או לבדק הבית או לצדקה או לבית הכנסת וכיוצא בהן עובר עליהן משום לא יחל. אבל בענינים אחרים, כגון הנודר לחברו דבר או האומר דבר פלוני אעשה או לא אעשה, שלא בלשון נדר ואסור וקונמות, אף על פי שהוא מכער ולא יעשו כן רק פחותי הנפש בבני אדם אינו עובר בלא יחל, אלא בענין שכתבנו. ואמנם על הכל נאמר בתורה מדבר שקר תרחק. והרמב''ן זכרונו לברכה כתב (בספר המצוות עשה צד) ששתי מצות חלוקות הן נדרי גבוה ונדרי בטוי, וכמו שנכתב למטה, בסדר כי תצא, במצות קיום מוצא שפתים (מצוה תקעה).

That we not profane our words from vows: That we have been prevented that we not change that which we obligate ourselves in speech (see Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Lo Taase 157) - and even though it is without an oath. And these are vows - for example, a person will say [that] fruits of the world, or fruits of country x or y type of fruits are forbidden to him; and so too, [that] he will say his wife is forbidden to him; and similar to these things - that he is obligated to fulfill them. And about this is it stated (Numbers 30:3), "he shall not profane (yachel) his word." And they, may their memory be blessed, explained (Sifrei Bamidbar 153:4), that he should not make his word non-sacred (chullin), meaning to say, that he obligate something on himself and not fulfill it. And the language of the Gemara [in] Shevuot 20b [is that] they, may their memory be blessed, said [times that a person say] konam (a pledge to bring a sacrifice), he [is liable to] transgress because of "he shall not profane his word." And so [too,] with anything that a man vow for a sacrifice or upkeep of the [Temple] or charity or for the synagogue or similar to them, he [is liable to] transgress because of "he shall not profane his word." But with other matters - such as one who vows something to his fellow or who says, "I will" or "I will not do thing x" - even though it is ugly, and it is only small-souled people who do it, he does not transgress because of "he shall not profane his word"; only in the way that we have written. However, about it all is it stated in the Torah (Exodus 23:7), "Keep far from a false thing." And Ramban, may his memory be blessed, wrote that they are two separate commandments, vows to the Elevated realm and vows of utterance, and as we will write below in the Order of Ki Tetseh in the commandment of fulfilling what comes out of the lips (Sefer HaChinukh 575).

2 ב

שרש המצוה בענין הנדרים והשבועות לקים כל דבר כתבתי כבר בסדר ''וישמע יתרו'', בלאו ''לא תשא'' (מצוה ל).

I have already written the root of the commandment regarding the matter of vows and oaths in the Order of Vayishma Yitro in the negative commandment of "You shall not take" (Sefer HaChinukh 30).

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (חגיגה י, א) הוא אינו מחל, אבל אחרים מחלין לו, כגון שלשה הדיוטות או יחיד ממחה, כמו שכתבנו במצוה הקודמת, והוא הדין גם כן כשנשאלין על ההקדשות ועל הצדקות כל זמן שלא באו לידי גבאי, ואפילו על התרומה ועל החלה אמרו זכרונם לברכה (נדרים נט, א) שנשאלין עליהן עד שלא באו ליד כהן, ויתר פרטי המצוה, מבארים במסכת נדרים [י''ד, סי' רג].

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed (Chagigah 10a) said, "He cannot pardon [it], but others can pardon it," such as three commoners or one expert, as we have written in the previous commandment; [that] the same is also true when we ask about sanctifications and about donations to charity, so long as they have not come to the hand of the collector; and [that which] they, may their memory be blessed, said (Nedarim 59a), even about the priestly tithe or about the challah tithe, we may ask about them, so long as they have not come to the hand of the priest. And the rest of the details of the commandment are elucidated in Tractate Nedarim (see Tur, Yoreh Deah 203).

4 ד

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ונדר או אסר אסור על נפשו בלא שבועה ולא קימו עבר על לאו זה, אבל אינו לוקה עליו, לפי שאין בו מעשה, וזהו שאמרו זכרונם לברכה (תמורה ג, א) שהנשבע וממר ומקלל חברו בשם לוקה, אף על פי שאין שם מעשה זהו נשבע, אבל משום לאו דלא יחל בנדר או אסר שלא בשבועה אין בו מלקות.

And this commandment is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and made a vow or a prohibition upon himself - without an oath - and did not fulfill it has violated this negative commandment. But he is not lashed for it, as there is no act [connected] with it. And that which they, may their memory be blessed, said (Temurah 3a) that one who swears, or transfers [holiness] or curses his fellow with the name [of God] is lashed, even though there is no act there, is only [when he] swears. But on account of his not profaning his vow or for a prohibition [on himself] without an oath, there are no lashes for it.