Mitzvah 406 ת״ו
1 א

מצות דין הפרת נדרים - שנצטוינו במצות הפרת נדרים. כלומר, שנדון במי שנדר כאשר צותה התורה, שנאמר (במדבר ל ג) איש כי ידור נדר וגו', כמו שבא מבאר בפרשה, וכתב הרממ''ם זכרונו לברכה במצוה זו (מצות עשה צה) וזה לשונו, ואין הענין שנתחיב להפר על כל פנים, וזה הענין בעצמו הבן ממני כל זמן שתשמעני מונה דין אחד מהדינין, שאין זו מצוה בפעלה מהפעלות בהכרח, ואולם המצוה היא בהיותינו מצוין שנדון בדין זה בדבר זה, אולם היות הבעל והאב מפירין כבר באר הכתוב זה, ודקדק בו, ובאתנו הקבלה, שהחכם יתיר הנדר לכל, וכמו כן השבועה, וההערה על זה מאמרו לא יחל דברו, ודרשו זכרונם לברכה (חגיגה י א) הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו, והכלל, שאין ראיה על זה מן הכתוב, והם עליהם השלום כבר אמרו (שם) התר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו, אלא הקבלה האמתית לבדה, עד כאן.

The commandment of the law of the abrogation of vows: That we were commanded in the abrogation of vows, meaning to say that we deliberate about someone who has made a vow, according to what the Torah commanded - as it is stated (Numbers 30:3), "If a man makes a vow, etc.," as it comes explained in [this] section of the Torah. And Rambam, may his memory be blessed, wrote (Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Ase 95) and this is his language: "And the matter is not that we are obligated to annul regardless. And this matter itself understand from me - when you hear me counting a law from the laws, it is not [always] that it is a commandment to perform a certain action perforce, but rather the commandment is in our being commanded that we deliberate on the law about this thing. While Scripture has already elucidated and been exacting that a husband and a father can annul [a vow of their wife or daughter], it is the transmission that brought to us that a sage can annul [it] for all, and so too, an oath. And the indication of this is its statement (Numbers 30:3), 'he shall not profane his word' - and they, may their memory be blessed, expounded (Chagigah 10a), 'He does not pardon [it], but others may pardon it.' And the general principle is that there is no proof to this from Scripture. And they, may their memory be blessed, already said (Chagigah 10a), 'Annulment of vows flies in the air and has nothing to support it,' except for the truthful transmission only. To here [are his words].

2 ב

והעולה מכל זה לדעתו לפי הדומה, כי בהתיר החכם הממחה את הנדר במצות התורה, או שלשה הדיוטות, ויעשו הענין ככל אשר תצוה התורה עליו כהגן וכישר אז קימו עשה, ואם התירו הנדר שלא כמצות התורה, כגון שני הדיוטות או יחיד שאינו ממחה, אף על פי שהתרם אינו התר יש עליהם ענש בטול עשה זה, וכמו שכתבתי למעלה בענין מצות הנחלות (מצוה ת), שהאומר ומצוה אל יירשני בני, אף על פי שדבריו בטלים יש עליו ענש בטול המצוה, דעבר אהרמנא דמלכא שצוה אותנו בדין הירשה, ואולם הרמב''ן זכרונו לברכה כתב (בהשגותיו לסהמ''צ שם), שאין למנות דין זה כלל מחשבון המצות, וזה לשונו, וכן יראה שהפרת נדרים לא תמנה, לפי שהיא שלילות, שנצטוינו לעשות כל היוצא מפינו ושלא נחל דברינו, רק על פי האב או הבעל, עד כאן. ודברי פי חכם חן.

And what apparently comes out of all of this according to his opinion is that in the annulment by an expert sage or three ordinary men of a vow by the commandment of the Torah, and their doing the matter like all that the Torah commands about it - like is proper and like is straight - they will have then fulfilled a positive commandment. But if they annulled the vow not like the commandment of the Torah - for example, [by] two ordinary men or an individual who is not an expert - the punishment for the violation of this positive commandment will be upon them; even though their annulment is not an [effective] annulment. And [it is] like I wrote above regarding the matter of the commandment of inheritances (Sefer HaChinukh 400), that one who says and commands, "My son shall not inherit me" will have the punishment of the violation of the positive commandment upon him, even though his words are void; as he has transgressed the decree of the King that commanded us about the laws of inheritance. However, Ramban, may his memory be blessed, wrote (in his glosses on the Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Ase 95) that the law should not be counted at all in the tally of the commandments, since it is [just the] negation [of a commandment]. As we were commanded to do everything that comes out of our mouth and that we not profane our words, only according to the father or the husband. To here [are his words]. And 'the words of the wise are grace.'

3 ג

משרשי ענין הנדר והשבועה, וההתר שלהם, כבר הרחבתי המאמר בהן כאשר השיגה ידי, בסדר ''וישמע יתרו'' באזהרת ''לא תשא'' (במצוה ל).

I have already expanded my words about some of the roots of the matter of the vow and the oath and their annulment in the Order of Vayishma Yitro in the [negative commandment] of "Do not take" (Sefer HaChinukh 30).

4 ד

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (נדרים ב, א) כל כנויי נדרים כנדרים, חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות, כגון (שם י, א) האומר קונם, קונח, קונס, הרי אלו כנויין לקרבן. חרק, חרך, חדף, הרי אלו כנויין לחרם. נזיק, נזיח, פזיח, הרי אלו כנויין לנזירות. שבותה, שקוקה, נדר ''במוהא'' הרי אלו כנויין לשבועה. וענין לשונות אלו, שאמרו חכמים שהם נדונין כאלו הוציא האדם בשפתיו הלשון כתקנו, ולא נחוש למה שאנו מצריכין פיו ולבו שוין, והרי לא הוציא הדבר כתקנו מפיו, הטעם מפני שיש בלשונות אלו משמעות הענין שכל השומע יגזר עליו שזאת כונת הנשבע או הנודר, ואחר שכן הוא הרי הוא כאלו אמר הדבר מבאר כתקנו, שאם לא תאמד כן נמצא שאין בעלגים נדר ושבועה לעולם (עי' רמב''ם נדרים א טז), וזה אינו באמת.

From the laws of the commandment are that which they, may their memory be blessed, said (Nedarim 2a), "All substitutes for [the expression for] vows are like vows, [substitutes for] dedications are like dedications, [substitutes for] oaths are like oaths, and [substitutes for] nazirite vows are like nazirite vows." [This is such that] (Nedarim 10a), "one who says [that a certain object is] konam, konach or konas, behold, these are substitutes for sacrifice (korban); cherek, cherekh or cheref, behold, these are substitutes for dedication (cherem) [to the Temple treasury]; nazik, naziach or paziach, behold, these are substitutes for naziriteness (nazir); shevutah, shekukah or [if] he vows with [the term,] mohi, behold, these are substitutes for oath (shevuah)." And the reason for the matter of these expressions that the Sages said are judged as if a man brought them out of his lips with the proper expression and [that] we do not concern ourselves to require that his mouth and heart be the same - as behold, he did not bring the proper expression from his mouth - is because these expressions imply the matter. Since anyone who hears would decide about it that this is the intention of the one making an oath or vowing. And since it is like this, behold, it is as if he said the thing clearly and properly. As if you don't say like this, it comes out that there would never be vows or oaths from those with speech impediments (see Mishneh Torah, Laws of Vows 1:16). And in truth, this is not [the case].

5 ה

וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (נדרים ב ב) שארבעה נדרים הן שהן מתרין, כלומר מתרין לגמרי, שאין צריכין שאלה לחכם, וכדעת שמואל בפרק ארבעה נדרים (נדרים כא, ב) דהלכתא כותיה, ואלו הן, נדרי זרוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות, ונדרי אנסין, ושם באותו הפרק מברר כיצד בכל אחד ואחד. וגרסינן בירושלמי (נדרים ג, א) גבי נדרי זדוזין אמר רבי זעירא הדא דתימר בשאין מעמידין, אבל אם היו מעמידין צריכין התר חכם, כלומר אם היו מעמידין דבריהם, כלומר שלא נדרו אותו נדר לזרז, אלא בדוקא נדרו אותו צריכין שאלה לחכם, והוא הדין בודאי לשאר השלשה השנויים במשנה, שאם היו מעמידין דבריהם שצריכין שאלה לחכם, ומיהו בכל ענין, החכם מתירן כל זמן שימצא פתח להתיר, כלומר, שימצא שום ענין שיאמר עליו הנודר אלו הייתי יודע בשעת הנדר דבר זה לא הייתי נודר.

And so [too,] that which they, may their memory be blessed, said (Nedarim 2b), that there are four vows which are annulled - meaning to say they are completely annulled, such that we do not require a question to a sage [in order to annul it], and like the opinion of Shmuel in the chapter [entitled] Arbaah Nedarim (Nedarim 21b), as the law is according to him. And these are them: vows of exhortation; vows of exaggeration (nonsense); vows of mistake; and vows of duress. And there in the same chapter, [the makeup of] each and every one is clarified. And we have the textual variant in the Talmud Yerushalmi Nedarim 3:1 concerning vows of exhortation, "Rabbi Zeira said, 'That which you say, is when they were not holding up their words, but if they were holding up their words, they would require dispensation'"; meaning to say, if they were holding up their words - meaning that they did not vow as a vow to exhort, but rather they vowed it with precision - they would require a question to a sage. And the same is certainly true of the other three [vows] that are learned in the Mishnah, that if they were holding up their words, they would require a question of a sage. And nonetheless a sage can annul in any situation, so long as he finds an opening to annul [it], meaning to say that he finds some matter that the vower would say, "If I had known this thing at the time of the vow, I would not have vowed."

6 ו

ואפילו בנולד פותחין להתר, ובלבד שיהא הנולד מצוי, אבל לא בנולד שאינו מצוי, כן הוא מפרש בגמרא בנדרים (סד א). וכן נמי פותחין בחרטה, וכדפסק רבא משמה דרב נחמן במסכת נדרים (כב ב), דפותחין בחרטה ונזקקין להתיר אפילו למי שנשבע באלהי ישראל, שהיא שבועה חמורה, ודוקא בחרטה דמעקרא, כגון ''לב זה עליך'', כלומר: שמתוך הכעס נדר אותו הנדר, ואחר שנתמשבה דעתו תוהא בנדרו לגמרי ואינו רוצה בו כלל, אבל אם נתחרט עכשו מחמת ענין שנתחדש לאחר שנדר וחפץ הוא בנדרו עד עכשו, זו אינה חרטה מעליתא ואין פותחין בה כלל, שהרי כל הבא לשאל על נדרו, ודאי מתחרט הוא עכשו, ואם כן לא היינו צריכין בגמרא לחזר למצא פתח התר בנדר, ומצינו בגמרא שהיו מחזרין למצא פתחים לנודרים. אלא ודאי, האמת כמו שכתבנו, דבעינן חרטה דמעיקרא. ועוד, שכל יסוד התר נדרים, הוא טענת שגגה או אנס (שבועות כו א), שהתורה אמרה ''האדם בשבועה'' (ויקרא ה ד), פרט לאנוס, וכמו כן בעינן פיו ולבו שוין. ואם כן משום חרטה דמעכשו, אי אפשר לתלות שגגה או אנס בעת השבועה כלן. אבל בחרטה דמעקרא, יש טענת שגגה ואנס, שהרי מודה עכשו שלא היה עושה הנדר מעקרא אם היה יודע זה.

And we can open to annul even with something that newly develops (nolad), so long as it is something that commonly develops. But with something new that does not commonly develop, [we do not]. So is it explained in the Gemara (Nedarim 64a). And so [too,] we can open with regret, and as Rava determines in the name of Rav Nachman in Tractate Nedarim 22b - "We open for regret, and make ourselves available to annul, even to the one who has sworn by the God of Israel," which is a severe oath. And [this is] uniquely with regret from the beginning, such as "Is this heart [still] upon you?" [This is] meaning to say that this vower vowed out of anger, and after his mind settled down, he is completely bewildered by his oath and does not want it at all. But if he regrets [it] now because of something new that developed after he vowed, and he wanted his vow until now; this is not effective regret, and we do not open for him at all - as behold, everyone who comes to ask about his vow certainly regrets it now. And if [this type of regret were effective], the Gemara would not have required us to search to find openings for vows. But we find in the Gemara that they did search for openings for vows. But rather the truth is certainly like we wrote, that we need regret from the beginning. And [this is the case] also, since the entire foundation of annulling vows is the claim of error or duress (Shevuot 26a), since the Torah stated (Leviticus 5:4), "a man with an oath" - to exclude duress; and so too, that his mouth and heart are the same. And if so, it is impossible to have mistake or duress during the time of all the oaths depend upon regret from now. But there is a claim of mistake or duress with regret from the beginning; as behold, he now admits that if he knew this, he would not have made the vow from the beginning.

7 ז

ויש מגדולי המפרשים שכתבו, דאף על גב דפסקינן הלכה כרבא אמר רב נחמן דפותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל - עכשו נהגו להחמיר ולא כהלכה, ואין אנו נזקקין למי שנשבע באלהי ישראל אלא במה שהוא כעין ארבעה נדרים השנויין במשנה, ועוד דלא מזדקקינן לשבועות אלא במלתא דאית בה מצוה, כגון עשית שלום בין איש לאשתו או בין אדם לחברו, וכיוצא בענינים אלו. וכן אמרו זכרונם לברכה בענין זה (בכורות לב ב), שהתר נדרים, בשלשה הדיוטות, ואפילו דלא גמירי וסבירי; והוא, דמסברי להו וסברי, וכשחד מניהו גמיר מכל מקום. וכמו כן אמרו, שהתר נדרים - ביחיד אם הוא ממחה; והוא הדין כל היכא שיש לו רשות להתיר נדרים ממי שהוא סמוך, שדינו כממחה. ויש שפרשו, שכל שהוא חכם גדול בישראל, ואפילו היום שאין לנו סמיכה - יקרא ממחה; וחבריו - חלוקין עליו. ודין החוזר תוך כדי דבור מנדרים ושבועות - שחזרתו חזרה. ומה שאמרו שהאב מפר כל נדר, והבעל - נדרי ענוי ודברים שבינו לבינה; ודין האומר ''כל נדר שאדר כל שנה זו'' או ''מכאן עד עשר שנים'' - ''הרי הן בטלים''; ודין סתם נדרים - להחמיר, ופרושן - להקל; ודין שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו; ודין האומר לחברו ''ככרי אסור עליך'' או ''ככר זה''; ודין המדר הנאה מחברו - שפורע לו את חובו; ודין הנודר מן הבשר - שמתר ברטב; ואם אמר ''בשר זה'' - אסור אף ברטב; ודין מי שנאסרה הנאתו עליו - שמתר ללמדו תורה שבעל פה, אבל לא שבכתב, לפי שנוטלין עליה שכר; ודין מה שאמרו ''בנדרים הלך אחר לשון בני אדם'' - באותו מקום ובאותו לשון ובאותו זמן שנדר או שנשבע; ודין התרת נדרים שהוא כל היום, כלומר: לילה ויום, לא מעת לעת, שנאמר ''ביום שמעו''; ויתר רבי פרטיה, יתבארו בארכה במסכת המחברת על זה, והיא מסכת נדרים [י''ד סי' רלג].

And there are some of the great commentators that wrote that even though we determine that the law is like Rava said [in the name of] Rav Nachman that "We open for regret, and make ourselves available to annul[...] by the God of Israel", now we are accustomed to be strict and [not follow it] as the law. And [so] we do not make ourselves available to the one that swore in the name of the God of Israel, but rather only to that which is similar to the four vows that are learned in the Mishnah. And also that we do not make ourselves available except for a matter that includes a commandment, such as the making of peace between a man and his wife, or between a man and his fellow, and similar to these matters. And so [too,] did they, may their memory be blessed, say about this matter, that annulment of vows is with three commoners, and even if they have not learned and reasoned - and that is [only] if when it is explained to them, they can reason, and that one of them have studied nonetheless (Bekhorot 32b). And so too, they said that annulment of vows can be with one if he is an expert. And the same is true in any case that he has permission to annul vows from someone who is ordained, as he [is then considered] like an expert. And there is one that explained it, that so long as he is a great sage among Israel - even today, when we do not have ordination - he is called an expert; but his colleagues disagree with him. And the law of one who recants during the time of speech (immediately after the first speech), that his recanting is an [effective] recanting; that which they said that a father abrogates any vow, but a husband, [only] vows of affliction and things between him and her; the law of one who says, "Any vow that I vow this year," or "from now until ten years" - behold, they are null; the law [that] undifferentiated vows are [understood] stringently, and specified vows are [understood] leniently; the law that a man may not prohibit a thing that is not his; the law of one who says to his fellow, "My loaf is forbidden to you," or "this loaf"; the law of one who vows [not to] benefit his fellow, that he [may] pay his debt [back to him]; the law of the one who vows [not to have] meat, that he is permitted gravy, but if he said, "This meat," he is forbidden even the gravy; the law of one whose benefit is forbidden, that it is permitted to teach him oral law, but not written [law], because we can take a wage for it; the law of that which they said, "With vows, it follows the language of people" - in that place and that language that he vowed or swore; the law of annulment of vows that it is the whole day, meaning night and day, but not [twenty-four] hours, as it is stated, (Numbers 30:6) "on the day of his hearing it"; and the rest of its many details are elucidated at length in the tractate that is composed abut it, and that is Tractate Nedarim (see Tur, Yoreh Deah 233).

8 ח

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות, שאינן ראויות להתר נדרים, והעובר על זה והתיר את הנדר שלא כמצות התורה בצדדין שכתבנו - אף על פי שאינו התר בטל עשה זה, כמו שכתבנו בראש המצוה.

And this commandment is practiced in every place and at all times by males, but not by females - as they are not appurtenant to the annulment of vows. And one who transgresses this and annuls a vow, not according to the commandment of the Torah, in the ways that we have written - even though it is not annulled - has violated this positive commandment, as we have written at the beginning of this commandment.