Mitzvah 405 ת״ה
1 א

מצות שופר בראש השנה - שנצטוינו לשמע קול שופר ביום ראשון של תשרי שהוא ראש השנה, וכדתנן במסכת ראש השנה (ב, א) באחד בתשרי ראש השנה לשנים, שנאמר (במדבר כט א) יום תרועה יהיה לכם, ואף על פי שאין כאן זכר לתרועה זו אם בשופר, או במצלתים, או בכל שאר כלי נגון מפי השמועה למדו זכרונם לברכה (ר''ה לג, ב) שהיא בשופר כמו שמצינו ביובל שנאמר בו (ויקרא כה ט) שופר.

The commandment of shofar (horn) on Rosh Hashanah: That we were commanded to hear the sound of the shofar on the first day of Tishrei, which is Rosh Hashanah - and as we learn in Tractate Rosh Hashanah 2a, "On the first of Tishrei is the beginning of the year (rosh hashanah) for [calculating] years" - as it is stated (Numbers 29:1), "a day of blowing shall it be for you." And even though there is no mention of [how] this blast [should be done], if with a shofar, or with cymbals, or with any other musical instrument; they, may their memory be blessed, learned from [the oral tradition] (Rosh Hashanah 33b) that it is with a shofar, as we found with regard to the jubilee year, about which it states (Leviticus 25:9), "shofar."

2 ב

משרשי המצוה. לפי שהאדם בעל חמר לא יתעורר לדברים כי אם על ידי מעורר, כדרך בני אדם בעת מלחמה, יריעו אף יצריחו, כדי שיתעוררו יפה למלחמה, וגם כן ביום ראש השנה, שהוא היום הנועד מקדם, לדון בו כל באי עולם, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (שם יח, א) בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, כלומר, שהשגחתו על מעשה כל אחד ואחד בפרט, ואם זכיותיו מרבין יצא זכאי, ואם עונותיו מרבין בכדי שראוי לחיבו מחיבין אותו למות, או לאחת מן הגזרות כפי מה שהוא חיב, על כן, צריך כל אחד להעיר טבעו לבקש רחמים על חטאיו מאדון הרחמים, כי אל חנון ורחום הוא, נושא עון ופשע וחטאה ונקה לשבים אליו בכל לבם, וקול השופר מעורר הרבה לב כל שומעיו, וכל שכן קול התרועה כלומר, הקול הנשבר (רמב''ם תשובה ג ד). ומלבד ההתעוררות שבו, יש לו לאדם זכר בדבר שישבר יצר לבו הרע בתאוות העולם ובתשוקיו בשמעו קולות נשברים, כי כל אדם כפי מה שיראה בעיניו, ובאזניו ישמע יכין לבבו ויבין בדברים, והינו דאמר רבי יהודה (שם כו, ב) בראש השנה תוקעין בשל זכרים, כלומר, בקרן הכבשים הכפוף, כדי שיזכר האדם בראותו אותו שיכף לבו לשמים, ורבי לוי פסק הלכה כמותו ומנהגן של ישראל כן.

It is from the roots of the commandment [that] since a person is physical, he is only aroused by something that arouses, like the way of people during wartime [to] blow and even scream in order that they should be properly aroused for war. So too [is it] on the day of Rosh Hashanah, which is the day determined from antiquity to judge on it all who come to the world, and as they, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 18a), "On Rosh Hashanah all creatures pass before Him like benei maron" - meaning to say that His providence is over the action of each and every one individually. And if his merits are greater, he goes out innocent, but if his iniquities are greater such that it is fit to render him guilty, he is rendered guilty for the death penalty, or for one of the decrees, according to that [for] which he is guilty. Hence, everyone must arouse his nature to request mercy over his sins from the Master of mercy, as 'He is a graceful and merciful God, He bears iniquity, rebellion and sin, and removes' [the sin] of those that repent to Him with all of their hearts. And the sound of the shofar greatly arouses the heart of all its listeners, and all the more so, the teruah sound, meaning to say the broken sound (Mishneh Torah, Laws of Repentance 3:4). And besides the arousal from it, there is a memory device in the matter; that when he hears the broken sounds, he break the evil inclination of his heart for the desires of the world and his cravings. As every man prepares his heart and understands things according to what his eyes see and what his ears hear. And this is [the meaning of] what Rabbi Yehudah said (Rosh Hashanah 26b), "We blow from the males (rams) on Rosh Hashanah" - meaning to say, the bent horn of [rams], so that when he sees it, man remembers to 'bend' his heart towards the Heavens. And Rabbi Levi decided the law to be like [Rabbi Yehudah], and the custom of all of Israel is like this.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם כז, ב) ששעור השופר הוא, כדי שיאחזנו אדם בידו ויראה לכאן ולכאן. וכל השופרות כשרים (עי' רמב''ן בדרשתו לראש השנה) חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן, פרוש כל מה שהוא שופר, כלומר, שהוא חלול, שלשון השופר משמע לעולם דבר שיש בו חלל, כגון השופר של כבש, שיש לו חלל, שהזכרות בתוכו, וכל שופר בעולם שיש לו חלל כמו שפרשנו כשר לתקע בו בראש השנה, לאפוקי קרני ראם ושאר חיות שקרניהם אינם נכללין בלשון שופר כלל, לפי שאין בהן דבר חלול, אלא הזכרות לבד, אבל קרן הפרה, אף על פי שהוא בכלל שופר, שהרי יש לו נקבות וזכרות אינו כשר, מפני שהכתוב כללו עם הפסולין שקראו קרן, וכדכתיב (דברים לג יז) בכור שורו וגו' וקרני ראם קרניו. נמצא לפי פרושנו זה, שכל הקרנות שבעולם פסולין לתקע בהן בראש השנה, חוץ מקרני הכבשים והרחלים וגם התישים ועזים, לפי שלא מצינו בעולם קרנות חלולין חוץ מאלו ושל פרה, כי קרני כל החיות, אינם חלולין, ונמצא שאינן בכלל לשון שופר שצותנו התורה לתקע, ושל פרה גם כן כבר הוציאו הכתוב מכלל הכשרים והכניסו עם כלל הפסולין, מפני שקראו בשמם. ואל יקשה בעיניך לדברינו אלה, שהרי הכתוב קורא שופר התישים בלשון הפסולין, כדכתיב (דניאל ח, ה) ''והצפיר קרן חזות בין עיניו''. שהענין ההוא היה במראה הנבואה, והודיע הכתוב, שהיה נראה לנביא לרב תקף הצפיר, כאלו היה לו קרן, כלומר, שהיה חזק מבלי נקבות, ואין הענין שיכניסו הכתוב עם הפסולין כלל, כי אם בהפך, לכל מבין. והארכתי לך בני מעט בכאן, לפי שהפרוש הזה נתחדש במשנה זו מזמן קרוב, ואשר היו לפנים, פרשוה בענין אחר.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 27b), that the [minimum] size of the shofar is such that a person can hold it in his hand and see it [sticking out] on [both sides] of his hand. And all shofars are fit except for that of the cow (see Ramban in his Sermon for Rosh Hashanah). The explanation is that anything that is a shofar - meaning to say that it is hollow, as the expression, shofar, always implies something that has a cavity - such as the shofar of a [ram] that has a cavity inside of its protrusion, and any shofar in the world that has a cavity as we explained, is fit to blow with it on Rosh Hashanah. [This comes] to exclude the horns of an oryx and other animals, the horns of which are not at all included in the expression, shofar, as they do not have something with a cavity in them, but rather just the protrusion. But the horn of a cow is not fit, even though it is in the category of shofar - as behold, it has a cavity and a protrusion - since Scripture included it with those disqualified, as it called it a horn, as it is written (Deuteronomy 33:17), "His firstborn ox, etc. and his horns are the horns of an oryx." It comes out according to this explanation of ours that all the horns of the world are disqualified to blow with on Rosh Hashanah, except for the horns of [rams] and ewes and also male goats and female goats; as we have not found hollow horns in the world except for these and that of the cow. As all of the horns of all of the [other] animals are not empty, so it comes out that they are not in the category of the expression, shofar. And Scripture has also already taken out that of the cow from the category of the fit and placed it with the category of the disqualified, since it called it with their name. And let it not be difficult in your eyes about these words of ours, that behold Scripture [also] calls the shofar of male goats with the expression of the disqualified, as it is written (Daniel 8:5), "and the goat had a conspicuous horn between its eyes." As this matter was in a prophetic vision, and Scripture informs us that it appeared to the prophet as if it had a horn due to the great strength of the goat - meaning to say [the horn] was strong [in that it was] without a cavity. And the matter is not at all that Scripture is placing it with the disqualified, but rather the opposite, [as is understood] by all who understand. And I have written a little at length here, my son, because this explanation of the Mishnah was newly presented recently, and those who were before, explained it in a different way.

4 ד

וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (שם כז, ב), שכל הקולות כשרים בשופר, ואמרו גם כן שאם גרדו השופר עד שהעמידו על גלדו כשר. ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם כט, ב), שיום טוב של ראש השנה שחל בשבת אין תוקעין בו שופר, גזרה שמא יטלנו ישראל אחר ויוליכנו ארבע אמות ברשות הרבים, ויבוא לידי אסור סקילה, ודבר זה לא גזרו אותו חכמים במקום שיש שם בית דין שהוא גדול בחכמה, ודוקא שתוקעין אותו שם בישיבת הבית דין. והרמב''ם זכרונו לברכה כתב, (שופר ב, ט) שצריך להיות הבית דין סמוך בארץ ישראל, ושיהיה בית דין מעלה מאותן שקדשו את החדש. ואני שמעתי שהרב רבי יצחק אלפסי זכרונו לברכה, היה תוקע שופר בישיבתו בשבת. ואתה בני, אם תזכה תבחר לך הטוב בעיניך.

And also from the content of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 27b) that all sounds of the shofar are fit. And they also said that if one scrapes the shofar down until he transforms it into a shell, it is [still] fit. And [so too,] that which they, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 29b), that we do not blow the shofar on Rosh Hashanah that falls out on Shabbat, [due to the] decree lest another Israelite take it and move it four ells in the public domain and come to a prohibition [the punishment for which is] stoning. And the Sages did not decree this in a place where there is a court this is great in wisdom; but it is only [permitted] when they blow there in the presence of the court. And Rambam, may his memory be blessed (Mishneh Torah, Laws of Shofar, Sukkah and Lulav 2:9) wrote that it needs to be a court ordained in the Land of Israel and that the court have the status of those that sanctified the new moon. But I have heard that the Teacher, Rabbi Yitschak Alfasi, may his memory be blessed, would blow the shofar in his academy on Shabbat. And you, my son - if you merit [it] - will choose for yourself the [approach that is] better in your eyes.

5 ה

וכן מענין המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה (שם לג, ב) שחיב אדם לתקע בראש השנה שלש תקיעות של שלש שלש, כלומר, שלש פעמים תקיעה ותרועה ותקיעה, שנמצא שהן שש תקיעות ושלש תרועות. ופרוש תרועה כתרגומו יבבא, וענין יבבא, הוא קול שבור, כלומר קול יללה. נמצא, שהתורה צותה אותנו לעשות בשופר, קול הדומה ליללה, ומפני שמקומות העולם חלוקים בענין היללה, שבמקום אחד מיללין בגניחות גסות, ובמקום אחר בדקות, ובמקום אחר עושין הכל גסות ודקות, נהגו בכל מקום ומקום להיות מתריעין בראש השנה על דרך שהיו מיללין איש איש במקומו, ובכך היו יוצאין ידי חובתן במצוה שהתורה צותה בקול יללה, ובאי זה שיהיה בשום מקום בכך היה יוצא ידי תורה בכל מקום. ואף על פי שבמקומו אין מיללין כן שהרי קים כונת הכתוב ועשה ביום זה יללה בשופר, עד שקם רבי אבהו (שם לד, א) ולא ישר בעיניו להיות ישראל חלוקים במנהג התרועה, זה בכה, וזה בכה, שנעשה תורה כשתי תורות, וקבץ כל המנהגים, והתקין שיהו תוקעין בכל המקומות בשוה, ולצאת ידי חובה מכלל היללות שנעשות בעולם, תיקן לעשות התרועה בשלשה צדדין כעין גניחות גסות, דהינו שברים וכעין גניחות דקות דהינו שאנו קורין תרועה. ועוד בצד אחד גניחות גסות, ודקות, כמנהג אחד מהמקומות שעושין הכל כיללותיהם, ונמצא לפי זה, שאנו צריכין לתקע שלש של שלש פעמים שלש. ודין (שם כז, ב) שופר שנסדק לארכו או לרחבו, ונקב וסתמו במינו או שלא במינו, ודין נותן שופר בתוך שופר, ודין תוקע לתוך הבור והדות, ודין (שם, כח, א) שופר של עבודה זרה ועיר הנדחת, והמדר הנאה מחברו, ודין נתכון שומע ולא משמיע. ויתר פרטיה, מבארים במסכת ראש השנה [א''ח סי' תקפה].

And also from the content of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 33b) that a man is obligated to blow three [sets] of three on Rosh Hashanah, meaning to say three times, tekiah, teruah, tekiah - which comes out that they are six times tekiah (the long uninterrupted blow) and three times teruah. And the understanding of teruah is like its [official Aramaic] translation, yabava. And the [meaning] of yabava is a broken sound, meaning to say, the sound of wailing. It comes out that the Torah commanded us to make a sound similar to wailing from the shofar. But since [different] places in the world differ regarding the matter of wailing - as in one place they wail with heavy sobs, and in another place, with light [yelps] and in [yet] another place, they do [both], heavy and light - it became customary in each and every place to blow the teruah on Rosh Hashanah according to the way each person would wail in his place. And with this, they would [all] fulfill their obligation for the commandment, since the Torah commanded about a voice of wailing. And with whichever one it would be in any place, he would fulfill his obligation with this from the Torah regardless - and even though in his place, they did not wail like this - as he fulfilled the intention of Scripture and made a wail from the shofar on Rosh Hashanah. [This was the case] until Rabbi Abahu rose (Rosh Hashanah 34a) and it was not right in his eyes that Israel should differ regarding the practice of teruah - this one with this and that one with that - as the Torah would become like two Torahs in Israel. [So] he gathered all of the customs and established that they would blow the same [way] in all places and to fulfill the obligation with all of the wailings that are done in the world. He ordained to make the teruah in [all] three ways: like the heavy sobs, which is shevarim; and like the light [yelps], which is what we call teruah; and also the way of heavy sobs and light [yelps together], like the custom of one the places where they do it all, according to their [particular] wails. And it comes out according to this that we need to blow three [sets] of three, three times. And the law of the shofar that cracked along its length or width, or was punctured and he plugged it with its type or not its type (Rosh Hashanah 27b); the law of one who puts a shofar inside a shofar; the law of one who blows in a pit or a cellar; the law of a shofar of idolatry or a condemned city or one who vows not to benefit from his fellow (Rosh Hashanah 28a); the law when the listener had intention [to fulfill the commandment] but the [blower] did not; and the rest of its details are [all] elucidated in Tractate Rosh Hashanah (see Tur, Orach Chaim 585)

6 ו

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ולא בנקבות, לפי שהיא מכלל המצות שהזמן גרמא, שהנשים פטורות, והעובר על זה ולא שמע קול שופר ביום ראש השנה בסדר תקיעות שאמרנו שלש של שלש שלש לכל הפחות בטל עשה זה, ואם שמען בהפסק ואפילו בכל היום יצא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (שם לד, ב) שאם שמע אדם תשע תקיעות המאריכות בתשע שעות ביום ואפילו מתשעה בני אדם יצא, ולמדתי מן החכמים ישמרם אל, שצריך מכל מקום שלא לשמע קול פסול באמצע.

And it is practiced in every place and at all times by males, but not be females; because it is in the category of commandments determined by time, [from which] women are exempt. And one who transgresses it and did not listen to the sound of the shofar on the day of Rosh Hashanah, according to the order of blows that we said - three [sets] of three, at least - has violated this positive commandment. But if he heard them with an interruption - and even [over the course of] the whole day - he has fulfilled [it]; as they, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 34b) that if a person hears nine blows that stretch over nine hours of the day - and even from nine [different] people - he has fulfilled [it]. And I have learned from the sages - may God protect them - that he nonetheless needs to not hear a disqualified sound in between [the fit sounds].