Mitzvah 387 שפ״ז
1 א

שלא לתור אחר מחשבת הלב וראית העינים - שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. ענין לאו זה שנמנענו שלא ניחד מחשבותינו לחשב בדעות שהם הפך הדעת שהתורה בנויה עליו, לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות, אבל אם יעלה על לבו רוח לחשב באותן דעות הרעים יקצר מחשבתו בהם, וישנה לחשב בדרכי התורה האמתיים והטובים, וכמו כן שלא ירדף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא נרדף אחר תאוות העולם הזה, כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף, וזהו שאמרו זכרונם לברכה (ברכות יב, ב) ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות, שנאמר (שופטים יד ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני.

To not wander after the thoughts of the heart and the vision of the eyes: That we not wander after the thoughts of the heart and the vision of the eyes, as it is stated (Numbers 15:39), "Do not wander after your hearts and your eyes." The content of this negative commandment is that we were prevented from dedicating our thoughts to think about opinions that are antithetical to the ones on which the Torah is built, as that may lead one to apostasy. Rather, if the spirit to pursue these bad opinions should arise, one should minimize his thinking about them, and redouble his efforts to contemplate the true and good ways of the Torah. Similarly, one should not pursue the things he sees; and included in this is that we not pursue after the desires of this world, for in the end they are evil and 'there is much shame and wrath.' This is [the meaning of] what they, may their memory be blessed, said (Berakhot 12b), "'Do not stray after your hearts' refers to apostasy. 'After your eyes' refers to licentiousness, as it is stated (Judges 14:3), 'And Samson said to his father, "Take her for me, as she is right in my eyes."'"

2 ב

שרש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטא להשם יתברך כל ימיו, והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטמאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שרש שכל הטובות יוצאות ממנה. ודע בני ותהי מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד ב) עבירה גוררת עבירה, ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאת תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים, ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשך הבשר כמשך היין אל שותיו. כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין, אבל יתאו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם, ולו ישתו שם כוס מים יפיג יקוד אש תאות היין ויערב להם, כן הדבר הזה כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים. ללא תועלת של כלום.

The root of this commandment is revealed, as through it a person is protected from sinning against God all his days. This commandment is really a fundamental principle in the religion, as evil thoughts are the progenitors of impurities, and the actions are their descendants. And if a person dies before having children, there is no record of the progeny; so it emerges that this prevention is the root that all good comes from. Understand my son, and let it be a jewel in your mouth, that which they, may their memory be blessed, said (Avot 4:2), "One sin leads to another, and one commandment leads to another." As if you allow yourself to fulfill your evil desire one time, you will be drawn after it many times. But if you merit to be 'mighty in the land' and to conquer your evil inclination and close your eyes from seeing evil one time, it will be easier for you to do so many times. As lust pulls the body like wine draws the drinker. Drunkards can never be sated by wine, but they will rather have a great desire for it. And according to [the large quantity that] they have gotten themselves accustomed, the stronger their desire will become. And if only they would drink a cup of water, it would temper the burning fire of [their] desire for wine, and make it pleasant for them. The same is true here: The more a person allows himself to be governed by his desires and to allow them to become habit, the stronger his evil inclination becomes every day. But in his preventing himself from them, he will always be happy with his portion every day; and he will see that 'God made people straight, but they seek out many schemes' for no reason of any point.

3 ג

דיני מצוה זו קצרים, הרי בארנו בזה רב עקרן [הלכות עבודת אלילים פרק ג].

The laws of this commandment are brief; behold, we have already elucidated the bulk of their essence here (see Mishneh Torah, Laws of Foreign Worship and Customs of the Nations 3).

4 ד

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ויחד מחשבתו בענינים אלו שזכרנו שמביאין האדם לצאת מדרך דעות תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים רע ומר. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר, שהוא רודף אחר תאוות העולם, כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהם כלל, לכונה טובה, כלומר, שלא יעשה כדי שיעמד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו, במה שאמרנו. ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע, גם כי פעמים אפשר לעבר על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה (מצוה שמה שמו) שכל לאו שאפשר לעבר עליו מבלי מעשה, אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה.

And this commandment is practiced in all places and at all times by men and women. And one who transgresses it and dedicated his thought to these topics that we mentioned that cause a person to abandon the views of our perfect, pure Torah and to [partake of] the view of the empty heretics that are bitter and evil, or if he wandered after his eyes; that is, he chased the desires of the world - for example, if he constantly attempts to maximize great delights for himself without any attention paid to some positive gain that could be realized from it, meaning that he does not do it in order to be healthy and be able to strive in the service of his Creator, but just to maximize delights for himself - anyone who follows this path has violated this negative commandment constantly whenever he is involved in what we have said. But we do not administer lashes for this negative commandment, because there is no specific thing for which the transgressor can be warned, as man is made in such a way that it is impossible for his eyes not to sometimes see more than what is fitting, and it is similarly impossible for his thought not to sometimes go beyond what is fitting, so it is impossible to limit a man with clear boundaries about this. Also, this negative commandment can be transgressed without any deed at all; and I already wrote earlier (Sefer HaChinukh 346) that for any negative commandment that can be transgressed without a deed - even if a person does a deed - it seems that no lashes are administered to him.