Mitzvah 38 ל״ח
1 א

שלא לחמד - שלא להעלות במחשבתנו לעשות תחבלה לקחת לנו מה שהוא לזולתנו מאחינו, שנאמר (שמות כ יד) לא תחמד בית רעך וגו'. וכבר הוכיחו ז''ל (מכילתא יתרו) מפסוק אחר דכתיב (דברים ז כה) לא תחמד וגו' ולקחת לך. שאסור לאו דלא תחמד אינו נגמר עד שיעשה בו מעשה. ואפילו נתן הדמים לחבירו על החפץ, עובר גם כן על לאו דלא תחמד, שאין לאו דלא תחמד נתקן בנתינת הדמים כל זמן שדרך הכרח לקחו ממנו, כן הוא הפרוש האמתי לרבותינו ז''ל.

To not covet: To not bring up to our thoughts to do a machination to take for ourselves that which is someone else's of our brothers, as it is stated (Exodus 20:14), "You shall not covet the house of your neighbor, etc." And they, may their memory be blessed, have already proven (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:14:3) from a different verse [in which] it is written (Deuteronomy 7:25), "do not covet, etc. and you shall take for yourself," that the negative commandment of "you shall not covet" is not completed until he acts upon it. And even if he gives money to his fellow for the object [that he coveted], he [still] transgresses the negative commandment of "you shall not covet." As the negative commandment of "you shall not covet" is not rectified by the giving of money, so long as he took it from him coercively. Such is the true explanation of our Rabbis, may their memory be blessed.

2 ב

משרשי מצוה זו, לפי שמחשבה רעה היא זו וגורמת לו לאדם תקלות הרבה, שאחר שיקבע במחשבתו לקחת ממנו אותו הדבר שחמד מתוך אותה תאוה רעה לא ישגיח בשום דבר, ואם לא ירצה חברו למכרו יאנס אותו ממנו, ואם יעמד כנגדו אפשר שיהרגנו, כאשר מצינו בנבות שנהרג על כרמו שחמד ממנו אחאב (עיין הלכות גזילה ואבידה פ' א' ה' י''א).

It is from the roots of this commandment that it is since it is a bad thought and causes a person many mishaps. As once he fixes it into his thought to take the thing that he covets from him, that bad desire will not pay attention to anything; and if his fellow will not want to sell it to him, he will take it from him by force. And if he stands up to him, it is possible that he will [even] kill him; as we found (I Kings 21) that Navot was killed for his vineyard that Ahav coveted from him (See Mishneh Torah, Laws of Robbery and Lost Property 1:11).

3 ג

דיני המצוה, איך ראוי להתרחק הרבה מן המדה הרעה הזאת, מבוארים במקומות ובגמרא בפזור ובמדרשות (ח''ה סוף סימן שנט).

The laws of this commandment [and] how it is fitting to greatly distance oneself from this bad trait are elucidated in scattered places in the Gemara and in the Midrash (See Tur, Choshen Mishpat 359 at the end).

4 ד

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה וחמד, ואפילו עשה בו שום מעשה אינו חיב מלקות, לפי שהוא דבר שנתן להשבון, שהרי אפילו אנסו ממנו להשבון נתן. ומכל מקום הרי הוא כעובר על מצות המלך יתעלה, וכמה שלוחים יש למלך יתעלה לטול נקמתו ממנו.

And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. But one who transgresses it and covets - even if he does some act with it - is not liable for lashes, as it is something that is given to returning. As behold, even if he took it from him by force, it is [still] given to returning. And nonetheless, behold, he is like one that transgresses the commandment of the King, may He be elevated - and how many are the messengers of the King, may He be elevated, to take His vengeance from him!