Mitzvah 347 שמ״ז
1 א

מצות עבודה בעבד כנעני לעולם - שנעבד בעבד כנעני לעולם, כלומר, שלא נשחרר אותו לעולם ושלא יצא לחרות כי אם בשן ועין כמו שבא בכתוב (שמות כא כו כז), או בראשי אברים הדומין להם, כלומר, אברים שאינן חוזרין, כמו שבא על זה הפרוש המקבל (קידושין כד, א), שנאמר (ויקרא כה מו) לעולם בהם תעבדו. ואמרו זכרונם לברכה במסכת גטין בפרק השולח (גיטין לח, ב) אמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר "לעולם בהם תעבודו". ועבד כנעני נקרא, אחד מכל האמות שקנהו ישראל לעבדות, אבל נתיחסו כל העבדים בשם כנען, מפני שכנען נתקלל להיות עבד הוא וזרעו לעולם. ואף על פי שפרשה זו שנצטוינו בה להשתעבד בהם תדבר בכנענים, כמו שכתוב מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה, וכתיב למעלה מזה לתת לכם את ארץ כנען, ידוע לחכמים זכרונם לברכה, דלאו דוקא משפחת כנען ואשר בארצם נקראים עבדים כנענים, דהוא הדין לכל שאר האמות, שיש להם דין עבד כנעני לכל דבר.

The commandment of work with a Canaanite slave forever: That we have a Canaanite slave work forever, meaning that we should never manumit him; and he should only go free for [suffering the loss of] a tooth or limb, as it appears in Scripture (Exodus 21:26-27) - or from the main limbs that are similar to them, meaning limbs that do not grow back, as the accepted traditional explanation comes about this (Kiddushin 24a) - as it is stated (Leviticus 25:46) "you shall work them forever." And they, may their memory be blessed, said (Gittin 38a), "Rav Yehudah said, 'Anyone who manumits his slave is in violation of a positive commandment, as it says, "you shall work them forever."'" And [any] one from all of the [other] nations who was acquired by a Jew as a slave is called a Canaanite slave. But all slaves are attached with the name, Canaan, because Canaan was cursed to be a slave - he and his progeny - forever. And even though this section in which we were commanded to subjugate them is speaking about Canaanites - as it is written (Leviticus 25:44), "from the peoples that surround you may you purchase a slave or maid-servant," and it is written earlier (Leviticus 25:38), "to give to you the Land of Canaan" - it was known to the Sages, may their memory be blessed, that it was not only Canaan and those in their land that were called Canaanite slaves. As the law is the same for all the rest of the nations - that they have the status of a Canaanite slave in every matter.

2 ב

וכן ישראל שבא על שפחה כנענית, כלומר, על אשה מן האמות שקנה אותה אחד מישראל הרי הנולד ממנה ומישראל כעבד כנעני לכל דבר (יבמות כב א), ואפילו היא שפחתו של אותו ישראל שבא עליה, וכן אחד מן האמות שבא על שפחה כנענית שלנו הרי הבן עבד כנעני, שנאמר אשר הולידו בארצכם. אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האמות אין הבן עבד, שהעבד אין לו יחוס. וכן גר תושב כלומר, שקבל שלא לעבד עבודה זרה והוא שוכן בארצנו שמכר עצמו לישראל הרי דינו כעבד כנעני, ואמרו זכרונם לברכה (יבמות מח ב) בענין עבד כנעני שמטפל בו אדוניו עד שנה אם רוצה לכפר בעבודה זרה ולהניחה ושימול ויטבל לשם עבדות ושיתחיב במצות שהנשים ישראליות חיבות בהן מוטב, ואם לאו אסור לנו להשהותו בבתינו יותר משנים עשר חדש, אלא מוכרים אותו מיד, ועל אלה העבדים שמלו וטבלו לשם עבדות נצטוינו לעבד בהן לעולם.

Also, if an Israelite has intercourse with a Canaanite slave woman - that is, a woman from the [other] nations who was purchased by an Israelite - behold the offspring from her is a Canaanite slave for all purposes (Yevamot 22a), and even if she is the slave of that Israelite that had intercourse with her. Similarly, [in the case of a free man] from the nations that had intercourse with a Canaanite slave woman of ours, the child is a Canaanite slave - as it it stated (Leviticus 25:45), "that they begot in your land." However [in the case of] one of our slaves that has intercourse with a [free woman] from the nations, the child is not a slave - as a slave has no [paternity]. And so [too,] a resident alien - that is, one that has accepted not to worship idolatry and he is living in our land - who sold himself to an Israelite, behold his status is that of a Canaanite slave. And they, may their memory be blessed, said regarding a Canaanite slave (Yevamot 48b) that his master takes care of him up to twelve months; if he wants to deny and abandon idolatry, get circumcised and immerse for the sake of slavery and accept the commandments that Jewish women are obligated, it is good. But if not, it is forbidden for us to hold him in our homes longer than twelve months. Rather we sell him immediately. And [it is] about those slaves that were circumcised and immersed for the sake of slavery that we were commanded to work them forever.

3 ג

משרשי המצוה. לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי ונבראו להכיר בוראם ולעבד לפניו וראוים להיות להם עבדים לשמש אותם, ואם אין להם עבדים מן האמות, על כל פנים יצטרכו להשתעבד באחיהם ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ברוך הוא, על כן נצטוינו להחזיק באלו לתשמישנו אחר שהכשרו ונעקרה עבודה זרה מפיהם ולא יהיו למוקש בבתינו. וזהו שאמר הכתוב אחר כן ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה וגו'. כלומר, ובכן לא תצטרכו להשתעבד באחיכם, ותהיו נכונים כלכם לעבודת השם, ואף על פי שיש במשמעות הכתוב שיבא להזהיר שלא להשתעבד בעבודת פרך בעבד עברי שבעים פנים לכתובים.

It is from the roots of the commandment [that] since the people of Israel are the choicest of the human species and they were created to recognize their Creator and to serve in front of Him, it is fitting that they should have slaves to serve them. And if they do not have slaves from the nations, they would nonetheless need to subjugate their brethren, and [those subjugated] would be unable to strive in His service, blessed be He. We were therefore commanded to retain these for our use - after they have been readied and have had idolatry removed from their mouths, lest they be a snare in our homes. And this [is the meaning of] the verse afterwards (Leviticus 25:46), "and as for your brothers, the Children of Israel, a man shall not subjugate his brother." That is to say that with this, you will not need to subjugate your brethren and you will all be prepared for the service of God. And even though the understanding of the verse is to warn not to subjugate a Hebrew slave with oppressive labor, there are seventy face to the verses.

4 ד

ומהיות יסוד המצוה כדי שירבו בני אדם בעבודת בוראם ברוך הוא התירו חכמים זכרונם לברכה [לעבר] על מצוה זו בכל עת שבטול מצוה זו יהיה גורם למצוה אחרת, ואפילו בשביל מצוה דרבנן אם היא מצוה דרבים, כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת וצריכים לשחרר העבד ולהשלים המנין (עי' ברכות מז ב). ואל יקשה עליך, ואיך נדחה מצות עשה זו דאוריתא בשביל מצוה דרבנן, כי מפני שיסוד המצוה אינו אלא כדי להרבות עבודתו ברוך הוא, אחר שבשחרורו עכשו נעשית מצוה, ועוד שגם הוא מתרבה בגופו במצות שלא היה חיב קדם השחרור כן, וזה אמרם זכרונם לברכה (שם) שמתר לשחררו, שכן קבלו הענין.

And given that the foundation of this commandment is in order to proliferate people's service of their Creator, the Sages, may their memory be blessed, permitted [to transgress] this commandment whenever its nullification would cause [the fulfillment of] another commandment - and even for the sake of a rabbinic commandment, such as if there were not ten (a quorum) in the Synagogue and they needed to free the slave to complete the quorum (see Berakhot 47b). And let it not be difficult to you, how we can forsake this positive biblical commandment for the sake of a rabbinic one. As it is because the foundation of the commandment is only the proliferation of His service, blessed be He: Since by manumitting him now, a commandment will be fulfilled. Moreover, he, himself will be increased in commandments that he was not obligated before the freeing. And this is [the understanding of] their, may their memory be blessed, saying (Berakhot 47b) that is is permissible to free him - as they received the matter like this.

5 ה

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין כב, ב) שהוא קונה עצמו בכסף, ובשטר שחרור, ובראשי אברים שאינן חוזרין, והם עשרים וארבעה אברים, ואף על פי שדינו לצאת בראשי אברים שאינן חוזרין צריך גט שחרור מן האדון, וכופין את רבו לכתבו לו אחר שחסרו מאחד מעשרים וארבעה אברים הידועים. ואמרו זכרונם לברכה (גיטין מג ב) שהמוכר עבדו לגוים או לכותים או אפילו לגר תושב יצא בן חורין, וכן ישראל הדר בארץ שמכרו לישראל הדר בחוצה לארץ כדי שיוציאנו מן הארץ, יצא בן חורין. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה (שם מ, א) שאם השיאו רבו לעבד בת חורין או הניח לו תפלין בראשו או שאמר לו רבו לקרות שלשה פסוקים בספר תורה בפני הצבור, וכל כיוצא באלו הדברים שאינן חיבין בהן אלא בני חורין יצא לחרות בכך, וכופין את רבו אחר כך לכתב לו גט שחרור, ולפיכך צריך הרב להזהר שלא לעשות לו מכל אלו הדברים כלל, כדי שלא יבטל מצות עשה זה, אלא אם כן עשה כן לכבוד מצוה, כמו שפרשנו. ודיני כתיבת גט השחרור ותורתו ויתר פרטיה. בקדושין וגטין [יו''ד סימן רסז וח''מ סימן קצו].

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 22b) that he may acquire [his freedom] though money, a contract, or [an injury to] the main limbs that will not grow back - and they are twenty-four. And even though the law pertaining to him is to go out for the main limbs that do not grow back, he [still] requires a contract of manumission from the [master]; and we force the master to write [it] for him, since he caused him to lack one of the twenty-four well-known limbs. And they, may their memory be blessed, said (Gittin 43b) that [in a case of] one who sells his slave to gentiles or Kuthites, or even to a resident alien, [the] slave goes out to freedom. And so [too, in the case of] an Israelite who lives in the Land [of Israel] who sold him to an Israelite who lives outside of the Land, in order that he take him outside of the Land - [the] slave goes out to freedom. And similarly, they, may their memory be blessed, said (Gittin 40a) that if his master marries him to a free woman, or if lays tefillin on him, or [if] his master tells him to read three verses in a Torah scroll before the congregation or anything that is similar to these things about which only free men are obligated, [the slave] goes out to freedom with these and we force his master afterwards to write him a contract of manumission. And therefore the master must be careful not to do any of these things at all, so that he will not violate this positive commandment, unless he did this for the honor of [another] commandment, as we explained. And the laws of the writing of the contract, its instruction and the rest of its details are in Kiddushin and Gittin (see Tur, Yoreh Deah 267 and Tur, Choshen Mishpat 197).

6 ו

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, אף על פי שהנקבות אסורות להן לקנות עבדים מפני החשד, מכל מקום, אם קנו אותן אסור להן לשחררן, אלא ימכרו אותם. והעובר על זה ושחרר עבדו שלא לדבר מצוה כמו שאמרנו, בטל עשה זה.

And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. Even though women are forbidden to purchase slaves for themselves because of suspicion; if they did purchase them, it is forbidden for them to free them, but they must sell them instead. One who transgressed this and freed his slave not for the sake of a commandment - as we said - has violated this positive commandment.