Mitzvah 339 של״ט
1 א
שלא נמכר שדה בארץ ישראל לצמיתות - שלא נמכר שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר (ויקרא כה כג), והארץ לא תמכר לצמלתות. כלומר, שלא יתנו ביניהם מוכר ולוקח לעשות ממכרם לצמיתות, ואף על פי שהיובל מפקיעה בעל כרחם, שאי אפשר להם להתנות על זה, לפי שהוא כנגד מצות התורה אף על פי כן, אם עשו כן עברו על לאו הזה, זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה (שמיטה ויובל יא א) והרמב''ן זכרונו לברכה כתב (בפירושו עה''ת כאן, ובסהמ''צ להרמב''ם ל''ת רכז) שדברי הרב בזה כענין המזכר בראשון של תמורה (ד, ב), דאמר רבא התם חולק על אביי דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני ולקי, משום דעבר אהרמנא דמלכא והוא זכרונו לברכה פרש בענין אחר, שמזהיר אותנו שלא נצמית הארץ ביד הגוים, כלומר שלא נמכרנה להם לצמיתות. ופרוש הכתוב כן, לא תמכר למי שיחזיק בה לעולם, וזהו הגוי, אבל הישראל יחזיר אותה, ואם התנה עם הגוי להחזירה מתר למכרה לו. It is forbidden to permanently sell a field in Israel as it is written, "The land shall not be sold permanently." (Lev. 25:23) That is, the buyer and seller should not stipulate that the sale be permanent, and even though the Jubilee will void the sale without their consent, as this condition is unfulfillable as it violates the laws of the Torah, still, if they made this condtition they have transgressed this prohibition. That is the view of Maimonides (Mishnah Torah, Laws of Shemitta and Yovel 11:1). Nachmanides (commenatary on the Torah) wrote that this would then be analogous to the Tallmud's discussion in Temura (Talmud, Temura 4b) where Rava said that anything that the Torah proscribed is ineffective and subject to flogging, as he has violated the edicts of the king. Nachmanides explained it differently, and that is that the lnad cannot be sold to non-Jews, that is, we may not sell to them as a permanent sale. He explained the verse to mean that we may not sell the land to one who will hold it forever, and that is a non-Jew. It cannot apply to a Jew because he will return it. If he stipulated that the non-Jew must return the land it is permitted to sell it to him.
2 ב
משרשי מצות היובל, מה שכתבתי במצות מנין שני היובל שבסדר זה (מצוה של). From the root of the mitzvah of the Jubilee - we have already written on this above (Sefer HaChinuch 330)
3 ג
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ עט, א), שהמוכר שדהו לששים שנה או יותר, כלומר, כל זמן שיזכר לו סכום שנים אינו חוזר ביובל, שאין חוזר ביובל אלא דבר הנמכר סתם או הנמכר לצמיתות, כמו שאמרנו למעלה, ששניהם עוברים על הלאו כשהמכר נעשה לצמיתות, ולא הועלו מעשיהם, שאין מתנין לעבר על דברי תורה, שהתורה אמרה והארץ לא תמכר לצמיתות, אבל כל זמן שמזכירין ביניהם סכום שנים אין זה צמיתות, ואולי (ואולם) למדו זכרונם לברכה, דבר זה מאשר אמר הכתוב לא תמכר לצמיתות, ולא אמר לא תמכר אלא עד היובל דמשמע, שכל זמן שלא מכרה לחלוטין אינה חוזרת ביובל. From the laws of the mitzvah - The Sages said (Talmud, Bava Metziah 79a) that if a person sells his field for a term of sixty of seventy years or more, that is, he mentions a sum of years, it does not return in the Jubilee, as the only property that return in the Jubilee are those that were sold without comment or with the proviso that they be permanent sales. We said above that in that case both parties have transgressed this law and their action is ineffective, as one may not make conditions that violate the Torah and the Torah said that the land cannot be sold permanently. If, however, a number of years is mentioned it is not permanent. The Sages may have derived this from the wording of "not permanent" as opposed to "only until the Jubilee" which implies that anything other than a permanent sale does not return in the Jubilee.
4 ד
ובפרוש כתב הרמב''ן זכרונו לברכה בחדושיו במסכת מכות (ג, ב), שהמתנה על מנת שלא תחזר השדה ביובל שאין תנאו תנאי וחוזר הוא ביובל אף על פי שבשמטה אינו כן, שהמתנה על מנת שלא תשמטנה בשביעית אינו נשמט בשביעית, דכל תנאי שבממון קים, ונתן טעם בדבר, לפי שבשמטה לא הזהר על שמטת כספים, כי אם המלוה, וכמו שכתוב שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו (דברים טו ב). אבל לא הלוה, שאם רצה לפרע הרשות בידו הוא, אבל בענין היובל שניהם הזהרו עליו, מוכר ולוקח, וכמו שכתבנו, שלשניהם נאמר לא תמכר לצמיתות, כלומר, לא יתנו ביניהן מוכר ולוקח מכירת צמיתות, כי לה' הארץ, ואין ביד בן אדם למכרה לחלוטין, ומכיון שהחיוב על שניהם אין ביד אחד מהם למחל על הדבר, אבל על כרחם, ישוב הקרקע לאשר לו אחזת הארץ, ואף על פי שהתנו אלף פעמים על מנת שלא ישוב ביובל, וטעם נכון הוא. Nachmanides explicitly wrote that (commentary on Makkot, 3b) that if one stipulates that the field will not return in the Jubilee the condition doe not stand and the field does return. The same is not true for the Sabbatical year, where if one loans on the condition that it will not be cancelled by the Sabbatical the condition does stand, as this relates to money. He explained that regarding the cancellation of debts the Torah only prohiibitied the activity of the lender, as it says "Every creditor should cancel all that his fellow owes him" (Deut. 15:2). The borrower, however, retains the right to repay if he so desires. In the context of the Jubilee both the seller and the buyer are included, as we have written, the Torah says "shall not be sold" to both of them, as the land belongs to HaShem, and no person has the right to sell it permanently. Therefore, neither has the authority to forgive the rule, and land is forcibly returned to the ancestral owner, even if they make a thousand conditions that it should not return. This is a good reason.
5 ה
וכן מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה (ערכין ל, א) שהמוכר שדה אחזה והיו לו שדות אחרות, כלומר, שדות שקנה הוא או נתנו לו במתנה, ומכר מאותן שדות כדי לגאל שדה אחזתו שמכר, שאין שומעין לו, דכתיב בפרשת שדה אחזה ומצא כדי גאולתו, ובא הפרוש עליו עד שימצא לו דבר שלא היה לו מצוי בשעה שמכר, וכן אם לוה ורצה לגאל באותה הלואה אין שומעין לו, שנאמר והשיגה ידו, ולא שילוה. Also in the laws of the mitzvah is the Sages statement (Talmud, Arachin 30a) that if one sells an ancestral field and he also owns other lands, that is, land that he purchased or receives as a gift, and then he sells those fields to redeem his ancestral land, he is not heeded. The Torah says, "and he finds enough to redeem" implying that he did not have it at the time of the sale. Similarly, if he borrowed and wished to redeem with those funds he is not heeded, as it says "his hand reached" and not that he borrowed.
6 ו
וענין שדות אחזה יקראו השדות שנפלו בירושה לכל אחד מישראל בחלוק הארץ, וכן מי שזכה ונוספה אחזתו מחמת הסעת נחלה על ידי בת יורשת נחלה, שדבר ידוע הוא שלא נאמר (במדבר לו ז) ולא תסוב נחלה אלא באותו הדור בלבד, אלו הן הנקראין שדות אחזה, ונתחדש דינם בתורה משאר שדות לענין הגאולה, ששדה אחזה נגאל על ידי המוכר או על ידי גואלו לאחר שתי שנים בעל כדחו של לוקח, ושאר שדות שנקראין שדה מקנה אינם נגאלין אלא ברצון הלוקח, אלא שיעמדו ביד הלוקח עד היובל. Ancestral fields are those that were received as part of the allotment of the land, or any other lands that were added due shifts in the tribal identity by the inheritance of a daughter, as it is well known that the of "the should not move" (Num 36:7) only applied in that generation. These are called the ancestral fields, and their laws differ from other lands for the purposes of redeeming. Ancestral land can be redeemed by the seller or another redeemer after two years without the consent of the buyer. Other fields, which are called purchased lands, can only be redeemed with the buyers consent, or else they stay with the buyer until the Jubilee.
7 ז
ובחלוק בתים משדות. כבר כתבנו להלן (מצוה שמ) במקומו דינם, כי בתי החצרים, דינם כשדה אחזה, כלומר, שיש להם גאולה על כרחו של לוקח, כמו שכתוב בהן גאולה תהיה לו, ויפה כחן משדות שהן נגאלין אפילו תוך שנה, כדין בתי ערי חומה. ודין בתי ערי חומה מפרש בכתוב, וכבר כתבנוהו להלן גם כן. Houses differ from fields. We will write later (Sefer Hachinuch 340) that they can also be redeemed without the buyers consent, as it says, "it shall be redeemed", but they can be redeemed even in the first year, like houses in a walled city. Those laws are also explained in the Torah.
8 ח
ומענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ קח, א) גם כן, שהלוקח שדה אחזה ונטע בה אילנות והשביחה כשהיא חוזרת, שמין שבח האילנות שבתוכה ללוקח, שנאמר ויצא ממכר בית, ובא עליו הפרוש המקבל ממכר חוזר ואין שבח חוזר. ומה שאמרו זכרונם לברכה (ערכין כט, ב) גם כן שהמוכר שדהו, בין שדה אחזה או שדה אחר אין רשאי לגאלה בפחות משתי שנים, ואפילו ברצון הלוקח, שהכתוב צוה, שיעמוד המכר קים שתי שנים על כל פנים, שנאמר במספר שני תבואת ימכר לך, אזהרה למוכר, ואזהרה ללוקח, מדכתיב במספר שנים תקנה, ומעוט שנים שנים. ומן הדומה שהענין הוא, כדי שימכר כל אדם קרקעו בקושי, ואל יחשב כי למחר ישוב ויקחנו לו מיד הלוקח, אבל ידע שאינו יכול לאכל מתבואותיו בשום פנים, עד שתי שנים מיום ליום מעת המכירה. וגם אמרו זכרונם לברכה (שם) גם כן שצריך שיאכל הלוקח שתי תבואות באותן שתי שנים, שנאמר שני תבואות, לפיכך אם היתה אחת משתי שנים אלו שנת שדפון וירקון או שנת שביעית אינה עולה מן המנין. [אבל שנה בורה אמרו זכרונם לברכה, שעולה היא מן המנין] מכרה בשנת היובל עצמה, אין המכירה מכירה, וחוזרין הדמים לבעליו. מכר האילנות לבד אין נגאלין לפחות משתי שנים, ואם לא גאלן בתוך שני יובל אינם חוזרין ביובל, שנאמר ושב לאחזתו ולא לאילנות. מכר שדהו לראשון וראשון לשני ושני לשלישי ואפילו מאה או יותר השדה חוזרת ביובל לראשון, שנאמר לאשר לו אחזת הארץ (ויקרא כז כד) ויתר פרטיה, בסוף ערכין [הלכות שמיטה פי''א]. Also included in this mitzvah is the Sages statement (Talmud, Bava Metziah 108a) that if one purchased ancestral land and planted trees and thereby enhanced the land, when in returns we evaluate the enhancement and return it ot the buyer, as it is written, "the sale of the house is removed", which is understood as the house returning but not the enhancement. They also said (Talmud, Arachin 29b) that if one sells his field, whether it is ancestral land or purchased land, he may not redeem it for two years, even with the permission of the buyer, as the Torah commands that it stay with the buyer for two years in the verse "for two harvests it is sold to him." That is directed to the seller; the buyer is included in the verse, "for a number of years it is acquired", which must be at least two. It seems that the idea is that any sale of land must be an act of distress, and a person should not think that he can sell his land and redeem it immediately. He should know that there will be at least two years from the time of the sale that he will miss. The Sages also said that the buyer must receive two years of harvest from the land, and if one of his years is a year of drought and disease, or a Sabbatical year, it does not count. [A lean year, however, is counted.] If he sold it in the Jubilee itself, the sale is invalid, and the money is returned. If he sold just the trees, they may not be redeemed for two years, and if they are not redeemed they are not returned in the Jubilee, and it says, "he will return to his portion" and not to trees. If he sold it to A and A sold to B and B to C, even if there are 100 buyers, the field returns to the original owner at the Jubilee, as it is written (Lev 27:24) "to he who is the inheritor of the land." Other details are explained in Tractate Arachin.
9 ט
ונוהגת בזכרים ונקבות בארץ ישראל בזמן שיושביה עליה, כי כל עניני היובל אינם אלא בזמן שיושביה עליה, כמו שכתבנו למעלה. והעובר על זה ומכר שדהו לצמיתות. וכן הלוקח ממנו בענין זה שניהם לוקין אף על פי שלא הועילו דבריהם, והוא שעשו מעשה בדבר, שאין לוקין בלאו שאין בו מעשה, זה דעת הרמב''ם זכרונו לברכה. אבל לדעת הרמב''ן זכרונו לברכה, אין בזה מלקות כלל, כמו שכתבתי בראש המצוה. The mitzvah applied to men and women in Israel when the inhabitants were there, as all the rules of the Jubilee only applied when the land was fully inhabited, as we wrote above. One who transgressed and sold a field permanently, or purchased a field in this way, if flogged even though their actions are not effective. This is true if they performed some deed, as one cannot be flogged unless there is a deed. This is the view of Maimonides. Nachmanides held that there is no flogging in this case, as I wrote above.