מצות תוכחה לישראל שאינו נוהג כשורה - להוכיח אחד מישראל שאינו מתנהג כשורה, בין בדברים שבין אדם לחברו או בין אדם למקום, שנאמר (ויקרא יט יז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואמרו בספרא (קדושים ד ח) מנין אם הוכחתו ארבעה וחמשה פעמים ולא חזר, שאתה חיב לחזר ולהוכיח? תלמוד לומר הוכח תוכיח. ועוד אמרו זכרונם לברכה בגמרא (ב''מ לא א) הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים. ואמרו שם בספרא יכול מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. וזה מלמד שבתחלת התוכחה שראוי לאדם, להוכיח בסתר ובלשון רכה ודברי נחת, כדי שלא יתביש, ואין ספק שאם לא חזר בו בכך, שמכלימין החוטא ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו עד שיחזר למוטב.
The commandment of rebuke to an Israelite who does not behave properly: To rebuke an Israelite who does not behave properly - whether about things that are between a man and his fellow or between a man and the Omnipresent - as it is stated (Leviticus 19:17), "you shall surely rebuke your compatriot, and you shall not bear a sin for him." And they said in Sifra, Kedoshim 4:8, "From where [do we know] that if you rebuked him four or five times and he did not return, that you are obligated to go back and rebuke [him again]? [Hence] we learn to say, 'you shall surely rebuke.'" And they, may their memory be blessed, also said in the Gemara (Bava Metzia 31a), "'You shall surely rebuke' - even a hundred times." And they said in the Sifra, "Perhaps, he should rebuke and his face change [color]? [Hence] we learn to say, 'and you shall not bear a sin for him.'" And this teaches that at the beginning of the rebuke it is fitting for a person to rebuke privately, with soft expressions and calm words, so that he not be embarrassed. But there is no doubt that if he does not return with this, that we shame the sinner in public and publicize his sin and insult him, until he returns to the better.
משרשי המצוה. לפי שיש בזה שלום וטובה בין אנשים, כי כשיחטא איש לאיש ויוכיחנו במסתרים יתנצל לפניו ויקבל התנצלותו וישלם (י''ג וישלים) עמו, ואם לא יוכיחנו ישטמנו בלבו ויזיק אליו לפי שעה או לזמן מן הזמנים, כמו שנאמר ברשעים (שמואל ב יג כב) ולא דבר אבשלום עם אמנון. וכל דרכי התורה דרכי נועם ונתיבותיה שלום.
It is from the roots of the commandment [that it is] because there is peace and goodness between people with this. As when a man sins to a man, and he rebukes him privately, he will apologize in front of him, and [the other] will accept his apology and he will be whole (some have the variant, at peace) with him. But if he does not rebuke him, he will loathe him in his heart and injure him at the time or at some [other] point in time, as it is stated about evildoers (II Samuel 13:22), "And Avshalom did not speak with Amnon." And 'all the ways of the Torah are pleasant and its paths are peace.'
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ערכין טז ב) שחיוב מצוה זו עד הכאה, כלומר שחיב המוכיח להרבות תוכחותיו אל החוטא עד כדי שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח. ומכל מקום, אמרו זכרונם לברכה (שם) גם כן, שאם יראה המוכיח שאין בדברי תוכחותיו שום תועלת נמצא, מתוך גדל רשע החוטא, או שהוא אלם ורשע ביותר ומתירא ממנו שלא יעמד עליו ויהרגנו שאינו חיב במצוה זו באיש כזה, וזהו אמרם זכרונם לברכה (יבמות סה ב) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה לשתק במקום שאין הדבר נשמע, לפי שיהיה בענין קלון למוכיח ולא תועלת לאשר הוכח. ומכל מקום יש להתישב לכל בעל נפש ולהשגיח הרבה בענינים אלה, ולחשב ולראות אם יהיה תועלת בדבריו אל החוטא, שיוכיחנו ויבטח בשם יתברך, כי הוא יעזרנו בהלחמו עם שונאיו, ואל ירך לבבו ולא יירא, כי השם שומר את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד, ואם ישוב החוטא יהיה לו בזה שכר גדול, ומי שבידו להשיבו ולמחות בו ולא מחה הוא נתפש על חטאו, וזה דבר ברור מדברי רבותינו (שבת נה א), גם מן הכתוב (ישעיהוג יד). ועוד אמרו זכרונם לברכה (שם) שאפילו הקטן חיב להוכיח הגדול אם יראה הגדול הולך בדרך לא טוב. ויתר פרטי מצוה זו, נתבאר במקומות מפזרים בתלמוד [הל' דעות פ''ו].
From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Arakhin 16b) that the obligation of this commandment is until hitting - meaning to say that the one rebuking is obligated to multiply his rebukes upon the sinner until it is enough that the sinner is close to hitting the one rebuking. And nonetheless they, may their memory be blessed, also said (Arakhin 16b) that if the one rebuking sees that there is no benefit at all found from the words of his rebukes - from the greatness of the sinner's evil, or that he is deaf [to it] and extremely evil and [the rebuker] is afraid of him that he not stand against him and kill him - that he is not obligated in this commandment with this man. And this is what they, may their memory be blessed, said (Yevamot 65b), "In the same way as it is a commandment to say something that will be heard, so [too,] is it a commandment to be quiet in a place where the thing will not be heard" - since there would be disgrace in the matter for the one who is rebuking and no benefit to the one who is rebuked. And nonetheless, it is for every careful person to consider and to pay great attention to these matters and to think and see if there will be a benefit to the sinner with his words, such that he should rebuke him and trust in God, may He be blessed - as He will help him in his fight with His enemies. And let his heart not be soft and let him not fear, since 'the Lord protects all those that love Him and He obliterates all of the evildoers.' And if the sinner returns, he will have great reward for this. But the one who has in his hand [the possibility of] bringing him back and rebuking him, and does not rebuke him, is caught in his sin. And this is something clear from the words of our Rabbis (Shabbat 55a) and also from Scripture (Isaiah 3:14). And they, may their memory be blessed, also said (Yevamot 65b) that even a minor is obligated to rebuke an adult if he sees the adult going in a path that is not good. [These] and the rest of the details of the commandment are elucidated in scattered [places] in the Talmud (see Mishneh Torah, Laws of Human Dispositions 6).
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר עליה ולא הוכיח בענין שאמרנו בטל עשה, ועוד שהוא מכת הרשעים שעושים כן.
And this commandment is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and does not rebuke in the manner that we said has violated this positive commandment; and he is also from the group of evildoers who do this.