Mitzvah 21 כ״א
1 א

מצות ספור יציאת מצרים - לספר בענין יציאת מצרים בליל ט''ו בניסן, כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח לשם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם. שנאמר (שמות יג ח) והגדת לבנך. וכבר פרשו חכמים, (מכילתא בא שם) דמצות הגדה זו הוא בליל ט''ו בניסן בשעת אכילת מצה. ומה שאמר הכתוב לבנך, לאו דוקא בנו, (פסחים קטז, א) אלא אפילו עם כל בריה.

The commandment to recount the exodus from Egypt: To tell about the exodus from Egypt on the night of the fifteenth of Nissan (the first night of Pesach) - each person according to his own power of expression - to laud and to praise God, may He be blessed, for all the miracles He performed for us there, as it is stated (Exodus 13:8), "And you shall tell your son." [Although the verse doesn't specify when this should be done,] the Sages have already explained (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:8) that this commandment of retelling is on the night of the fifteenth of Nissan - which is the time of the eating of the matsah. And that which the verse states, "[and you shall tell] your son," [does not mean] exclusively one's son; but rather even with any creature (Pesachim 116a).

2 ב

וענין המצוה, שיזכר הנסים והענינים שארעו לאבותינו ביציאת מצרים, ואיך לקח האל יתברך נקמתנו מהם, ואפילו בינו, לבין עצמו, אם אין שם אחרים, חיב להוציא הדברים מפיו, כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדבור יתעורר הלב (עי' סהמ''צ להרמב''ם מ''ע קנז).

The content of the commandment is that one mentions the miracles and the [related] matters that happened to our forefathers during the exodus from Egypt, and how the Almighty, may He be blessed, exacted our revenge from [the Egyptians]. And even one who is by himself - if no other people are present - is obligated to verbally express these matters, so that his heart will be inspired in this matter; for the heart is inspired through verbal expression (see Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Ase 157).

3 ג

משרשי מצוה זו. מה שכתוב בקרבן הפסח. ואין מן התמה אם באו לנו מצות רבות על זה, מצות עשה ומצות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותנו ובתפלותנו זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחדוש העולם, וכי יש אלה קדמון חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנותם, כפי שיחפץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים, ששנה טבעי העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחדשים גדולים ועצומים, הלא זה משתק כל כפר בחדוש העולם ומקים האמונה בידיעת השם יתברך, וכי השגחתו ויכלתו בכללים ובפרטים כלם.

That which we have written about the Pesach sacrifice (Sefer HaChinukh 5) is from the roots of this commandment. And it is no wonder if there are many commandments that came about this - positive commandments and negative commandments - since it is a great foundation and a strong pillar in our Torah and in our faith. And therefore we always say, "in memory of the exodus from Egypt," in our blessing and in our prayers" - since it is a sign and a total proof for the creation of the world and that there is a primordial God that has will [and] ability: He controls all of what exists and it is in His hand to change them according to what He desires at any time - as He did in Egypt when He changed the natural processes of the world for our sake, and made for us novel, great and powerful signs. Does this not silence all that deny the creation of the world and support the faith with the knowledge of God, may He be blessed; and that His providence and power is upon all of the general categories [as well as upon] the particulars!

4 ד

דיני המצוה. כגון הסדר שחיבין ישראל לעשות בלילה הזה בענין סעדתן, והכוסות של יין שחיבין לשתות, ושעורן, ומזיגתן, וסדורן. והנני כותב לך בני הסדר בקצרה, כאשר שמעתיו מפי חכמי הדור בדיוק. בתחלה מביאין מים ונוטלין יד אחת בשביל כוס של קדוש שצריכין לטל. והכי איתא בברכות בפרק כיצד מברכין, (ברכות מג, א) שבכוס מספיק נטילת יד אחת, ואין מברכין על נטילה זו. ואם רצה לטל שתי ידיו לכוס נוטל בלא ברכה. ואחר כך מברך על היין ומקדש ואינו מברך על היין לאחריו. ואחר כך נוטל שתי ידיו ומברך על נטילת ידים, ומטבל בירק (הירק בדפוס וילנא) ומברך עליו בורא פרי האדמה לפניו, ולאחריו אינו מברך בורא נפשות וכו', לפי שימתין עד שיאכל המרור ואז יברך בורא נפשות על המרור ועל הירק. ואין כל מה שעשה בנתים הפסקה, כמו שנפרש. ואחר שאכלו מן הירק בחרסת, מוזגין כוס שני, וקוראין ההגדה עם שני פרקים מן ההלל, ונוטלין היד אחת ומברך אשר גאלנו וכו' על כוס השני, ושותין אותו, ואין מברכין עליו פרי הגפן, ולא לאחריו על הגפן. ואחר ששתו כוס שני, נוטלין לידים ומברכין על נטילת ידים, ונוטלין חצי מצה ומניחין אותה על השלמה ומברכין על החצי המוציא ולאכל מצה. ונוטלין חזרת ומברכין לאכל מרור, ואוכלין ממנו בטבול בחרסת, ואין מברכין עליה בורא פרי האדמה, לפי שנפטר בברכה שברכו בירק תחלה, דהכי מכח בגמרא, (פסחים קג, ב) דלא הוי הפסקה לעולם, שנצטרך לחזר ולברך, אלא אם כן יש בדבר שני ענינים, שיעקר האדם דעתו מן הענין, כגון דאמרי הב לן ונברך, וכיוצא בזה. וכן שלא יהא באפשר לעשות שני הדברים ביחד, כגון מה שאמרו ז״ל (חולין פז, א ורש״י שם) משתי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. ואחר שאוכלין מן המרור בטבול, כורכין ממנו על גבי מצה ואוכלין. ואחר כך אוכלין סעדתן. ואחר כך אוכל כל אחד ואחד מעט מצה, זכר לפסח שהיה נאכל על השבע, ואין אוכלין עוד כל הלילה, שלא לסלק טעם המצה מן הפה. דכתיב (תהלים קיט קג) מדבש לפי, אבל מים ודאי שותין שאין המים מפגין הטעם. וכן שותין גם כן תרי כסי דמצוה, כי לא נדחה מצוה מטעם זה. ואחר כך נוטלין לידים ואין מברכין על נטילת ידים. ומוזגין כוס שלישי, ומברך עליו ברכת המזון ובורא פרי הגפן, אבל לא לאחריו על הגפן (עי' בעל המאור סוף ערבי פסחים). ואחר כך מוזגין כוס רביעי וגומרין עליו את ההלל, ואין מברכין עליו בורא פרי הגפן, אבל אחריו מברכין על הגפן, והוא שלא יהא דעתו לשתות עוד כוס חמישי. נמצא לפי זה, שאין מברכין בורא פרי הגפן, אלא תרי זמני, על כוס של הקדוש, ועל כוס הברכה. ועל הגפן, פעם אחת אחד כל הכוסות. וארבע הכוסות ומצה דמצוה, צריכין הסבה. ויתר הפרטים מבוארים בסוף פסחים (א״ח מסי' תס״ט עד תפ״ב)

The laws of the commandment - for example, the Order (Seder) that Israel is obligated to do on this night in the matter of their meal; the cups of wine, their measurements, their pouring and their order; and the rest of their details - are [all] elucidated at the end of Pesachim (See Tur, Orach Chaim 469-482). And behold, my son, I will write for you the Seder in short - exactly as I have heard it from the sages of the generation: In the beginning, we bring water and wash one hand for the sake of the cup of Kiddush which needs to be held. And this is how it is in Berakhot 43a in the Chapter [entitled] Keitsad Mevarkhin - that with the cup, washing one hand is sufficient. And we do not recite a blessing on this washing. And if he wants to wash two hands for the cup, he washes them without a blessing. And afterwards, he washes both hands and recites the blessing, "upon the washing of the hands," and dips with a vegetable (the vegetable, according to the Vilna edition) and recites the blessing, "who creates the fruit of the ground," before [eating it]. But he does not recite the blessing, "who creates souls, etc.," after it - since he waits until he eats the marror; and then he recites the blessing, "who creates souls," upon the marror and upon the vegetable. And everything that he did is not an interruption, as we will explain. And after they ate from the vegetable in charoset (a thick sweet dip), we pour a second cup and read the Haggadah with two chapters of Psalms and recite the blessing, "who has redeemed us, etc.," upon the second cup, and we drink it. And we do not recite the blessing, "who creates the fruit of the vine," upon it, nor "upon the vine," after it. And after they drink the second cup, we wash our hands and recite the blessing, "upon the washing of the hands." And [then] we take half of a matsah and we place it on the complete one and recite the blessing upon the half, "who brings forth" and "to eat matsah." And we take bitter herbs and we recite the blessing, "to eat marror," and eat from it dipped in charoset; but we do not recite the blessing, "who creates the fruit of the ground," upon it, since he is exempted by the blessing that he recited upon the vegetable at the beginning. As this is how it is concluded in the Gemara (Pesachim 103b) - that it is never [considered] an interruption unless there is [one of] two things: That he removes his thoughts from the matter - for example when they say, "Let us bless (say Grace after the Meal)," and similar to it. And also that [he be engaged in something else, such] that it not be possible to do the two things together - for example that which they, may their memory be blessed, said (Chullin 87a and Rashi there), "Drinking and blessing together is not possible." And after we eat from the marror with the dip, we wrap some of it on top of matsah and eat a little bit, in memory of the Pesach sacrifice that was eaten upon satiation. And we do not eat more the whole night, so as not to remove the taste of matsah from the mouth; as it is written (Psalms 113:103), "than honey to my mouth." But we can certainly drink water, since water does not spoil the taste. And we also drink the two cups of the commandment, as we do not push off the commandment [on account of] this reason. And afterwards, we wash our hands, but we do not recite the blessing, "upon the washing of the hands." And we pour the third cup and recite the Grace after the meals and "who has created the fruit of the vine" over it; but not "upon the vine," after it (see Baal HaMeor on the end of Arevei Pesachim). And afterwards, we pour the fourth cup and finish Hallel over it. And we do not recite the blessing, "who has created the fruit of the vine," upon it; but we do recite the blessing, "upon the vine," after it. And that is if he does not have in mind to still drink a fifth cup. It comes out according to this that we only recite the blessing, "who has created the fruit of the vine," twice - on the cup of Kiddush and on the cup of the Grace. And [we only recite the blessing,] "upon the vine," once, after all of the cups. And the four cups and the matsah of the commandment requires leaning.

5 ה

ונוהגת בזכרים ונקבות (פסחים לו, א קטו, ב) בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה, בטל עשה.

And [it] is practiced by males and females (Pesachim 36a and Pesachim 115b) in every place and at all times. And one who transgresses it violates a positive commandment.