Mitzvah 169 קס״ט
1 א

מצות ענין טמאת מצרע - לטמא אדם מצרע. כלומר שמצוה היא עלינו שכל מי שיהיה מצרע שיבוא אל הכהן לשאל על צרעתו והכהן יטמאנו או יטהרנו, והוא יתנהג על פי התורה הכתובה, כאשר יצונו הכהן, ולא יקח הדבר כחלי הבא במקרה, אלא יתן לב עליו וידע כי גדל עונו גרם אותו, שנאמר (ויקרא יג ב) אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים. ומצוה זו כוללת כל משפטי צרעת אדם מה שממנה טמא ומה שממנה טהור, ומה שממנה צריך הסגר ומה שאינו צריך הסגר, ומה שצריך עם ההסגר גלוח או אינו צריך גלוח, כלומר תגלחת הנתק, ומלבד זה דינין הרבה.

The commandment of the matter of the impurity of a metsora: To make a man that is metsora (has a type of skin disease) impure - meaning to say that it is a commandment upon us that anyone who is a metsora come to the priest to ask about his tsaraat, and the priest will render him impure or render him pure; and he will act according to the written Torah, as the priest will command him; and he should not take the thing as an illness that comes by chance, but rather put his [mind] to it and know that the greatness of his iniquity caused it, as it is stated (Leviticus 13:2), "When a man has on the skin of his flesh, etc. it shall be brought to Aharon the priest or to one of his sons, the priests." And this commandment includes all the statutes of tsaraat of a person: that from which one is impure, and that from which one is pure; that from which one requires quarantine and that from which one does not require quarantine; that which requires shaving with the quarantine or does not require shaving - meaning to say shaving of the scab - and many laws besides this.

2 ב

וענין הצרעת הוא שילבין מקום אחד או הרבה מקומות בעור בשר האדם ויהיו אותם המקומות לבנים הרבה עד שידמה הלבן שלהם ללבן קרום ביצה ולמעלה ממנו בלבנינות, אבל כל זמן שיהיה כהה למטה ממראה קרום ביצה, אין זה צרעת אלא בוהק הוא, כלומר חלי אחר שאינו ממין הצרעת כלל אלא כמיני הגרב ושאר מיני נגעים הנעשים באדם. וארבע מראות להן של צרעת הם בעור בשר האדם, השתים הן אבות והן שאת ובהרת, והשתים תולדות להן, כלומר שהן למטה בלבן מאלו השתים שנקראות אבות. וזהו אמרם זכרונם לברכה (נגעים פ''א מ''א) מראות נגעים שתים שהן ארבע, בהרת וספחתה, שאת וספחתה, ופרוש ספחתה כלומר תולדתה, שאין לשון ספחת אלא לשון טפלה. וארבע המראות אלו דמו אותן חכמים אחת לצמר לבן נקי וזהו שאת, ואחת לשלג וזהו בהרת, ואחת לסיד ההיכל והיא תולדת בהרת (מדות פ''ג מ''ד) ואחת לקרום ביצה והיא תולדת שאת. ארבע מראות אלה הם הטמאים ומצטרפין זה עם זה לטמא (נגעים שם מ''ג). וכל שאין מכיר אותן בחלוקיהן ושמותיהן (שבועות ו א) אינו דן אלא על פי מכיר, וכמו שנאמר למטה בדיני המצוה.

And the matter of tsaraat is that one or more places on the skin of the flesh of a man become white - and these places be very white until their white resembles the white of the membrane of an egg and more than it in its whiteness. But the whole time that it is less dark in its appearance than the membrane of an egg, it is not tsaraat but rather a shiny spot (bohak) - meaning to say, a different illness that is not a type of tsaraat at all, but rather like types of rash and other types of [skin] ailments that occur with a person. There are four appearances to the tsaraat on the skin of a man's flesh: Two are primary sources (avot) - and they are the se'et and the baheret - and two are their derivatives. And that is [the meaning] of their, may their memory be blessed, saying (Mishnah Negaim 1:1), "The appearances of ailments are two which are four: Baheret [...] and its adjunct; se'et [...] and its adjunct." And the understanding of its adjunct is meaning to say, its derivative; as the expression, adjunct (sapachat) is only an expression of [being] secondary. And the Sages likened these four appearances: one to clean white wool, and that is the se'et; one to snow, and that is the baheret; one to the lime of the sanctuary, and that is the derivative of the baheret; and one to the membrane of an egg, and that is the derivative of the se'et (Mishnah Negaim 1:1). These are the impure ones and they combine, one with the other, to render impure (Mishnah Negaim 1:3). And anyone who does not recognize them through their differences and their names should only determine them by the mouth of someone who recognizes [them] (Shevuot 6a) - and as it is stated below in the laws of the commandment.

3 ג

משרשי המצוה. לקבע בנפשותינו כי השגחת השם ברוך הוא פרטית על כל אחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב (איוב לד כא) כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה. ולכן הזהרנו לתת לב אל החלי הרע הזה ולחשב כי החטא גרם אותו, וכבר אמרו זכרונם לברכה (ערכין טז ב), כי בחטא לשון הרע יבא ברב ולא נקחנו דרך מקרה, ויש לנו לבוא אל הכהן, שהוא העומד לכפרת החוטאים, ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו עניניו במתון ויפשפש במעשיו (ברכות ה א), ולפעמים יסגר שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי, כאלו תאמר על דרך משל שחשב להחזיר מחצית גזלתו, ואז יחדש בו השם ברוך הוא קצת סימנין שיסגר שנית אולי ישלים תשובתו ויטהר לגמרי.

It is from the roots of the commandment to fix in our hearts that the providence of God, blessed be He, is individualized upon everyone among people, and that His eyes are observing all of their ways, as it is written (Job 34:21), 'For His eyes are upon a man’s ways; all of his steps He sees." And therefore, he warned us to put our [minds] to this bad illness, and to think that it is sin that caused it - and as they, may their memory be blessed, said (Arakhin 16b) that it generally comes from evil speech, and we should not take it [as being] by way of happenstance. And we need to come to the priest, who is the one that is ready [to effect] the atonement of sinners. And in the company of the one who atones, maybe he will contemplate repentance. And he is put in quarantine for a few days, in order that he put his matters into his heart with deliberation, and examine his deeds (Berakhot 5a). And sometimes he is put into two [consecutive] quarantines, lest he contemplated repentance, but not complete full repentance. It is as if you would say by way of illustration, that he thought to return half of his robbery; and then God, blessed be He, renewed some of the signs that he should be quarantined a second time - perhaps he will complete his repentance and purify himself completely.

4 ד

וכל ענין הסגרין אלו יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת. ולפי שהדעות רבות בהשגחת האל על כל ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא והרבה מצות להורות על הענין מהיותו פנה גדולה בתורתנו. שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם יתברך [על כל המינין בפרט בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא] על כל עניני העולם בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו עד שיחשבו כי בנפל עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפל, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר. ואנחנו בעלי הדעת האמיתים לפי מה ששמעתי נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם, יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כלו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר. ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו). וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן. ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החלי הרע, והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשב מיד כי עונותיו גרמו וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרחק מרע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא ויראה אליו נגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו, וזהו ענין ההסגרין כמו שאמרנו.

And the whole matter of these quarantines indicates His providence, blessed be He, on all the ways of man - one by one. And because the opinions are many about the providence of God upon all of his creatures, many verses in Scripture and many commandments come about it, to instruct about the matter - given that it is a cornerstone in our Torah. As there are groups of people that think that the providence of God, may He be blessed, is [individualized upon all of the species - whether people or all other animals. And there are groups that think that the providence of God, blessed be He, is] upon all the matters of the world - whether animals or all other things - meaning to say that no small thing in the world moves without His will, blessed be He, and His decree; to the point that they think regarding the falling of one leaf from a tree, [that] He decreed about it that it should fall, and [so] it is impossible that the time of its falling be even a second later or earlier. And this opinion is very removed from the intellect. And there are evil groups that think that His providence, blessed be He, is not put upon any matters of this lowly world at all - whether upon people or other animals. And this is the opinion of the heretics - it is evil and bitter. And we who have the correct opinion, according to what I have heard, place His generalized providence, blessed be He, upon all the species of animals, such that each and every species that was created in the world, survive in the world - [that] it not completely finish and be lost - as with His providence does everything find existence in the world. But with the human species, we believe that His providence, blessed be He, is upon each and every one individually, and He is 'the One who understands about all of their deeds.' And so [too,] have we received from all of our great ones; and there are also many verses that instruct that the matter is so. And therefore, the Torah warned us that when this bad illness - and that is tsaraat - reach a man, he should not take it [as being] by way of happenstance. Rather, he should immediately think that his iniquities caused [it]. And he should distance himself from the company of people, like a man who is distanced due to the evil of his deeds. And he should associate with the one who can atone - the one who can heal the fracture of the sin - and show his ailment to him. And through his counsel and through his words, and through the examination of his deeds, the ailment will be removed from him - since God, blessed be He, who constantly watches him, will see the act of his repentance and heal him. And this matter is the matter of the quarantines, as we said.

5 ה

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות שם) שאין מראות נגעים אלו שאמרנו מטמאין עד שיראו עמקין מן העור, ולא שיהיו עמקים ממש במשוש אלא שיראו בו בראית העין, כעין מראה החמה שנדמית לרואים עמקה מן הצל. ומה שאמרו (נגעים פ''ו מ''א) ששעור הצרעת הוא כגריס הקלקי, כלומר שאם יראו בעור בשר האדם מאותן מראות כשעור זה נקרא צרעת, אבל פחות מזה השעור אין זה צרעת. והשעור הזה הוא מקום מרבע בעור מחזיק שש שערות רחב ושש ארך שהוא בתשברת מקום שלשים ושש שערות. היה ברחבו חמש שערות אפילו ארכו אמה, אין זה צרעת, דרחב שש שערות בעינן.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Shevuot 6b) that these appearances of ailments that we said do not render impure until they appear deeper than the skin. And it is not that they actually be deeper to the touch, but rather that they appear so with the vision of the eye - similar to the appearance of sunny areas that appear deeper than the shade to viewers. And that which they said (Mishnah Negaim 6:1) that the measure of tsaraat is like [the size of] a Cilician bean - meaning to say that if those appearances like this size appear in the skin of a man, it is called tsaraat. And that measure is a rectangular surface on the skin that holds six hairs across and is six [hairs] long, which in arithmetic is thirty-six hairs. If it [only held] five hairs in its width - even [if] its length was an ell - that is not tsaraat; as we need six hairs.

6 ו

כל מקום שנאמר בתורה בהרת הוא הדין לארבע המראות. ושלשה סימני טמאה הן, שער לבן, מחית בשר חי, ופשיון. כיצד? מי שנולד בו שאת או ספחת או בהרת ובה שער לבן או מחית בשר חי, כשיראנו הכהן יאמר לו מיד שטמא מחלט הוא. לא היה בו שער לבן ולא מחיה, יסגירנו שבעת ימים. ואם פשה הנגע, יחליטנו מיד גם כן, שגם הפשיון הוא סימן טמאה, כמו שאמרנו. לא נולד בו אחד משלשה סימני טמאה בשבוע של הסגר ראשון, יסגירנו בשבוע שני. ואם נולד בו אחד משלשה סימני טמאה אלו, יחליטנו לטמאה ואם לאו, יטהרנו, שאין הסגר לצרעת עור בשר יותר משני שבועות. ואם אחר כך שטהר אותו יולד בו אחד משלשה סימני הטמאה, יטמאנו מיד גם כן, שאותם שלשה סימני טמאה לעולם מטמאין בין בתחלה בין אחר ההסגרין. נגע הצרעת שהיתה לבנה הרבה כמו הצמר הלבן והשלג ואחר כך כהה וחזרה כמראה קרום הביצה וסיד ההיכל אין זה סימן טהרה כלל אלא הרי היא בטמאתה ממש כמו בתחלה, עד שיכהה למטה מלבן קרום ביצה, ואז הוא נקרא בהק וטהור.

Every place that "baheret" is stated in the Torah, the law is the same for the four appearances. And there are three signs of impurity: a white hair; raw flesh; and spreading. How is this? If someone had a se'et or an adjunct or a baheret develop on him - when the priest sees him, he says to him immediately that he is definitively impure. If he did not have a white hair, nor raw skin, he should quarantine him seven days. And if [during that time] the ailment spread, he likewise renders him definitive - since spreading is also a sign of impurity, as we said. [If] none of these signs of impurity develop on him during the week of the first quarantine, he quarantines him during the second week. If one of these three signs of impurity develop on him [then], he renders him definitively impure; and if not, he renders him pure. As there is no quarantining for tsaraat of the skin of flesh [for] more than two weeks. And if afterwards from when he purified him, one of the three signs of impurity develop on him, he also renders him impure immediately; as these three signs of impurity always render impure - whether at the beginning, or after the quarantines. [Regarding] an ailment of tsaraat that was very white like white wool or snow, and afterwards dimmed and returned to be like the appearance of the membrane of an egg or like the lime of the sanctuary, this is not a sign of purity at all. But rather, behold, it is actually in its state of impurity as at the beginning until it dims beyond the white of the membrane of an egg. And then it is called a shiny spot and it is pure.

7 ז

ואם תשאל אם כן מהו שנאמר בתורה (ויקרא יג ו) והנה כהה הנגע בעור וטהרו הכהן? תשובתך, שזה נאמר בשכהה הנגע למטה מקרום ביצה, אבל בקרום ביצה ולמעלה ממנו אין זה כהוי שעדין מכלל מראות הטמאים הוא. ומה שנאמר (שם) ולא פשה הנגע בעור וטהרו יורה, שכל זמן שלא פשה כלל ולא נולד בו אחד משאר סימני הטמאה שאמרנו, אף על פי שלא כהה אלא עמד בעיניו, מכיון שלא פשה, טהור הוא.

And if you will ask - if so, what is that which is stated in the Torah (Leviticus 13:6), "and behold, the ailment dimmed [...] the priest shall render him pure"; your answer is that this is stated about the ailment dimming beyond the membrane of an egg. But with the membrane of an egg and above it, this is not [considered] dimming, as it is still included in the appearances of impurity. And that which is stated (Leviticus 13:6), "and the ailment did not spread in the skin, the priest shall render him pure," instructs that any time it did not spread at all and none of the other signs of impurity that we said developed - even though it did not dim, but rather stayed in its hue - since it did not spread, he is pure.

8 ח

ודיני המקומות שבאדם שאין מתטמאין משום צרעת, ודיני שערי מחיה ופשיון ושער לבן גם כן בכמה מטמא, ודיני נגעי הראש והזקן, וענינו שהוא נפילת השער שבהם מעקרו וישאר מקום פנוי וזהו נתק, ואין נתק פחות מכגריס. ודיני כיצד מגלחין אותן, וסימני טמאתו וטהרתו. ודין מה שאמרו שהכל מתטמאין בנגעים ואפילו קטן בן יומו והעבדים, אבל לא גוים ולא גר תושב. ודין מה שאמרו שהכל כשרים לראות הנגעים, אבל הטמאה והטהרה ביד הכהן, כיצד? כהן שאינו יודע לראות חכם ישראל רואהו ואומר לו לכהן אמר טמא והוא אומר טמא, או אמר טהור והוא אומר טהור. ויתר פרטיה מבארים במסכת נגעים (פרקים א ד ו) [הלכות טומאת צרעת פ''י].

And the places in a person that do not become impure on account of tsaraat; the laws of the measures of how much raw skin, spreading and also white hair [are required to] render impure; the laws of the ailments of the head and the beard - and its substance is that it is the shedding of their hair from its roots and the place become empty, and this is a scab (netek), which is no less than the size of a split bean (kegris); the laws of how we shave them and the signs of its impurity and its purity; the law of that which they said that all become impure with ailments, and even a one-day old child and slaves, but not gentiles nor a resident stranger; the law of that which they said that all are fit to see the ailments but the purity and impurity is in the hand of the priest, how is this - an Israelite sage sees it [for] a priest who does not know how to see it, and he says to the priest [to] say, impure, and he says, "Impure," or he says [to] say pure, and he says, "Pure"; and the rest of its details are elucidated in Tractate Negaim (see Mishneh Torah, Laws of Defilement by Leprosy 10).

9 ט

ונוהגין דיני צרעת בזכרים ונקבות בכל זמן שיהיו כהנים בקיאין רואין אותן. כן נראה מדברי הרמב''ם זכרונו לברכה. (טומאת צרעת יא ו) ואף על פי שאי אפשר להביא קרבן עכשיו, לכשיבנה בית המקדש ויהיה אפשר להביא קרבן בטהרתו מצרעתו, יביא קרבן. וכל מי שנצטרע ולא התנהג על פי התורה הכתובה במצרע אלא שלקח הדבר בדרך מקרה ולא חש לבוא אל הכהן ולהראותה לו, בטל עשה זה, ומן האמת שיהיה ענשו שתדבק בו הצרעת לעולם. ולטובים ייטיב השם יתברך וירפא. וכבר כתבתי למעלה סדר ביום השמיני בטמאת שמנה שרצים מצוה קנ''ט, שהרמב''ן זכרונו לברכה לא ימנה בחשבון המצות דיני הטמאות כלן, כגון טמאת נבילות ושרצים ואכלים ומשקין, נדה ויולדת וזבה וזב ושכבת זרע וצרעת אדם ובית ובגד וטמאת מת וטמאת מי נדה וטהרתן, והוא כתב בספר המצות שלו (עשין צו) ראיות ברורות בזה הענין מושכות כל לב שומען. ועם כל זה, מדרך הרמב''ם זכרונו לברכה לא נטה במנין, כאשר יעדתי בתחלת הבנין (ברוב הדפוסין הענין).

And the laws of tsaraat are practiced by males and females at all times when there are expert priests seeing them. So does it appear from the words of Rambam, may his memory be blessed, (Mishneh Torah, Laws of Defilement by Leprosy 11:6). And even though it is impossible to bring a sacrifice now, he will bring a sacrifice when the Temple is built and it will be possible to bring a sacrifice with the purification from his tsaraat. Any anyone who developed tsaraat and did not act act according to the Torah that is written about the metsora, but rather took the thing [as being] by way of happenstance, and did not concern himself with coming to the priest and showing it to him, has violated this positive commandment. And truthfully his punishment should be that his tsaraat should cling to him forever. But God, may He be blessed, will do good to the good, and he will be healed. And I have already written above [in] the Order of Bayom HaShemini in commandment 159 about the impurity of the eight swarming creatures (Sefer HaChinukh 159) that Ramban, may his memory be blessed, does not count all of the laws of the impurities - such as the impurity of carcasses, swarming creatures, food and drink, the menstruant, the woman who has given birth, the zavah, the zav, semen, the tsaraat of a man, a house or a garment, the impurity of a corpse and the impurity of the sprinkling water and its purification - in the tally of the commandments. And he wrote clear proofs about this matter, that draw all hearts that listen to them, in his Book of the Commandments (on Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Ase 96). But with all of this, we will not swerve in the tally from the path of Rambam, may his memory be blessed; as we set out at the beginning of the structure (in most printed versions, "the matter").