Mitzvah 154 קנ״ד
1 א

שלא לאכל בהמה וחיה טמאה - שלא לאכל בהמה וחיה טמאה, שנאמר (ויקרא יא ד ז) את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל והחזיר והארנבת והשפן. ומיני שאר בהמה טמאה לא בא עליהם לאו בבאור, אבל מכיון שאמרה תורה כל מפרסת פרסה ומעלת גרה בבהמה אתה תאכלו. נדע שכל מה שאין בו שני הסימנין יחד הוא נמנע מלאכלו, וזה לאו הבא מכלל עשה, והעקר אצלנו לאו הבא מכלל עשה עשה, ואין לוקין עליו.

To not eat an impure beast or animal: To not eat an impure beast or animal, as it is stated (Leviticus 11:4), "this shall you not eat from those that bring up the cud and separate their hoof, the camel," "and the pig" (Leviticus 11:7), "and the hare" (Leviticus 11:6), "and the daman" (Leviticus 11:5). And a clear negative commandment about the other species of impure beasts does not appear. But since the Torah stated (Leviticus 11:3), "All that separate the hoof and [...] bring up the cud in an animal, it shall you eat," we know that we are prevented from eating anything that does not have these two signs together. And this is a negative commandment that comes from the implication of a positive commandment. And the principle that we have is [that] a negative commandment that comes from the implication of a positive commandment, is a positive commandment, and [so] we do not administer lashes for it.

2 ב

ואמנם נאסרו לנו גם כן שאר בהמה וחיה מקל וחמר שאנו אומרים החזיר והגמל שיש בהן סימן טהרה אחד אנו לוקין עליו קל וחמר שאר בהמה וחיה שאין להן סימן טהרה כלל, שלוקין עליהן. ולשון ספרא (שמיני ג א ב) אתה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. אין לי אלא בעשה, בלא תעשה מנין? תלמוד לומר את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וכו'. אין לי אלא אלו בלבד שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא ומה אלו שיש בהן סימן טהרה הרי הן בלא תעשה על אכילתן, שאר בהמה טמאה שאין בהם סימן טהרה אינו דין שיהא לא תעשה על אכילתן? נמצא הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב, ושאר בהמה טמאה מקל וחמר. ואמנם הוא לגילוי מלתא בעלמא, כלומר שקל וחמר בזה הענין מבאר בכתוב הוא, שאם הזהיר על אותן שיש להן סימן אחד של טהרה, כל שכן על שאין להם סימן טהרה כלל, ולא שיך בכאן כלל לומר אין עונשין מן הדין. ולפיכך כל מי שאכל כזית מבהמה טמאה מאי זה מין שיהיה לוקה מדאוריתא. ופרוש מפרסת פרסה הוא שפרסותיה סדוקות. ופרוש שוסעת שסע כלומר שתהא הפרסה מבדלת לגמרי מלמעלה ומלמטה. אבל אם היתה סדוקה למטה ומחברת למעלה או בהפך טמאה היא. ופרוש מעלת גרה, שמקיאה האוכל מן המעים ומשיבה אותו לפיה לכתשו ולטחנו הדק.

However [the] other beasts and animals were forbidden to us by an a fortiori argument (kal vechomer): As we say that [since] we administer lashes for the pig and the camel which have one sign of purity; all the more so do we administer lashes for other beasts and animals that do not have any sign of purity at all. And the language of Sifri, Shemini, Chapter 3:1-2 is "'It shall you eat' - it is for eating, but an impure animal is not for eating. I only have a positive commandment. From where [do I know it is also a] negative commandment? [Hence] we learn to say, 'this shall you not eat from those that bring up the cud, etc.' I only have these alone. From where [do I know] other impure beasts? It is inferred: And just like these that have one sign of purity, behold, their eating is with a negative commandment; is it not [then] inferred that the eating of other impure beasts that do not have any sign of purity would be with a negative commandment? It comes out that the camel, the hare, the daman and the pig are from Scripture, and the other impure beasts are from an a fortiori argument." However it is only just revealing a matter - meaning to say, that the a fortiori argument about this matter is elucidated in Scripture; as if it warned about those that have one sign of purity, all the more so [is it the case] about those that do not have any sign of purity at all. And it is not relevant here to say, 'we do not punish from an inference.' And hence anyone that ate a kazayit from an impure animal - from whatever species it be - is lashed from Torah writ. And the understanding of "separates the hoof," is that its hooves are split. And the understanding of "completely splits," is meaning to say totally divided from above and below; but if it was split below and attached above, or the opposite, it is impure. And the understanding of "bring up the cud," is that it regurgitates the food from its intestines to its mouth to grate it and grind it fine.

3 ג

משרשי המצוה. מה שכתבנו באזהרת טרפה בסדר משפטים, כי יודע אלקים כי כל המאכלות שהרחיק מעמו אשר בחר, יש בהם נזקים מצויים לגופים שהם כלים לנפשות לפעל בהם ולהתעלות על ידי מעשיהם הטובים. ועל כן הרחיקנו מהם למען יפעלו הנפשות פעלתן ולא ינעלו [דלת] בפניהם רע מזג הגופות וטמטום הלבבות, וכמו שכתבתי שם.

What we wrote in the warning of the 'torn' animal in the Order of Mishpatim (Sefer HaChinukh 73) is from the roots of the commandment - as God knows that all of the foods that he distanced from His people that He chose, have [properties] in them [that] injure bodies, [and] that stop the souls from activating them and elevating them with good deeds. Therefore, He distanced us from them, in order that the souls will make their impact; and that a bad constitution and a blockage of the heart not seal the door in front of them, as I wrote there.

4 ד

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים ע א) שלא חלק הכתוב בבהמה וחיה טמאה בין בשרה לחלבה, שהכל אסור. ובשר אדם אף על פי שנקרא האדם נפש חיה ואינו מעלה גרה ושוסע שסע, אין בשרו בכלל אסור בהמה טמאה לעבר עליו בלאו, ולפיכך האוכל מבשרו או שותה מחלבו, בין חי בין מת, אין לוקין עליו, אבל מכל מקום אסור הוא בעשה, שהרי מנה הכתוב שבעת מיני חיה ואמר בהן (דברים יד ד) זאת החיה אשר תאכלו, מכלל שכל שהוא חוץ מאלו לא תאכלו, ולאו הבא מכלל עשה עשה זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה. (מאכלות אסורות ב ג) אבל הרמב''ן זכרונו לברכה כתב (ויקרא שם יג) שבשר האדם אפילו עשה אין בו, והביא ראיה ממה שאמרו זכרונם לברכה (כדיתות כא ב) דם מהלכי שתים וחלבם, אפילו מצות פרישה אין בו. וכתב הוא זכרונו לברכה דהוא הדין לבשר שמתר כמו הדם, שאם לא כן, איך יהא מתר הדם, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (שם כד א) דם של בין השנים מוצצו ובולעו, והא קימא לן (בכורות ה א) כל היוצא מן הטמא טמא. ומכל מקום, בשר (ישראל) מת, אסור בהנאה. ויתר ראיותיו בספרו ושאר פרטי המצוה מבארים בפרק שלישי מחלין ובמקומות אחרים [הלכות מאכלות אסורות פ''ב]

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Zevachim 70a) that Scripture did not distinguish with an impure beast or animal between its meat and its chelev - as it is all forbidden. And [regarding] flesh of a person, his flesh is not included in the prohibition of an impure beast, to transgress a negative commandment for it, even though man is called a living (or animal) soul and he does not bring up the cud or completely divide [his foot]. And therefore, we do not administer lashes for one who eats from his flesh or drinks from his chelev - whether alive or dead. But it is nonetheless forbidden with a positive commandment, as behold Scripture numbered seven species of animals and stated about them (Leviticus 14:4), "this is the animal that you may eat." And a negative commandment that comes from the implication of a positive commandment, is a positive commandment. This is the opinion of Rambam, may his memory be blessed (Mishneh Torah, Laws of Forbidden Foods 2:3). But Ramban, may his memory be blessed, wrote (Ramban on Leviticus 11:3) that there is not even a positive commandment about the flesh of a man. And he brought a proof from that which they, may their memory be blessed, said (Keritot 21a), "There is not even a commandment of separation from the blood and chelev of those that walk on two [legs]." And he, may his memory be blessed, wrote that the law is the same for flesh, that it is permitted like the blood. As if not, how could blood be permissible - and as they, may their memory be blessed, said (Keritot 22a), "Blood that is between the teeth, he should suck and swallow" - and it is established for us (Bekhorot 5a) "All that comes out of the impure is impure." And nonetheless, the flesh of the dead (Israelite) is forbidden to benefit from. And the rest of his proofs are in his book. And the rest of the details of the commandment are elucidated in the third chapter of Chullin and in other places (see Mishneh Torah, Laws of Forbidden Foods 2).

5 ה

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות. והעובד עליה ואכל כזית בהמה טמאה או שתה רביעית מחלבה במזיד, לוקה, ובשוגג, פטור.

And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and eats a kazayit of an impure animal or a reviit of chelev volitionally is lashed; and inadvertently, is exempted.