Mitzvah 108 ק״ח
1 א

שלא יסוך זר בשמן המשחה - שלא למשח בשמן המשחה שעשה משה אלא כהנים לבד. שנאמר (שמות ל לב) על בשר אדם לא ייסך. ונתבאר בכתוב שמי שמשח (שנמשח) בו במזיד, חיב כרת, שנאמר (שם לג) ואשר יתן ממנו על זר ונכרת. ואם נמשח בו בשוגג, חיב חטאת קבועה. כלומר, שאין חלוק בו בין הדל והעשיר אלא דבר קבוע הוא לכל.

To not rub a foreigner (layman) with anointing oil: To not anoint [anyone] with the anointing oil that Moshe made, except for priests alone - as it is stated (Exodus 30:32), "It must not be rubbed on any person’s flesh." And it is elucidated in the Scripture that one who anoints (is anointed) with it volitionally is liable for excision, as it is stated (Exodus 30:33), "and one who puts any of it on a foreigner, shall be cut off." And if he is anointed by accident, he is liable for a fixed sin-offering - meaning to say that there is no difference between the poor and the wealthy, but rather it is a set thing for all.

2 ב

משרשי מצוה זו. גם כן להגדלת הבית וכל אשר בו, ולכן אין ראוי להדיוטות להשתמש באותו השמן הנכבד שבבית רק הנבחרים בעם לבד, שהם כהנים ומלכים. ובכן בהמנע ההמון ממנו, ייקר בעיניהם עד מאד ויתאוו אליו, כי גדל ערך הדברים בלב רב בני אדם לפי מעוט המצאם אצלם.

It is from the roots of this commandment also [that it is] for the aggrandizement of the [Temple] and everything that is in it. And therefore, it is not fit for commoners to use this precious oil in the [Temple], only the chosen ones of the people alone - and they are the priests and the kings. And likewise in the prevention of the masses from it, it will be become very dear in their eyes and they will desire it. As the great value of things in the heart of most people is according to the scarcity of its being found among them.

3 ג

מדיני המצוה. כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות ו ב) שחיוב הכרת והקרבן אינו עד שיסוך ממנו שעור כזית, ושלא חיבנו הכתוב (שם ה ב) אלא על אותו שעשה משה ולא על אחר שיעשה שום אדם, וקבלה בידינו (שם) שנס נעשה בו שיספיק לעולם. ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם) שאין מושחין בו לדורות כל הכהנים המתחנכים לעבודה אלא כהן גדול ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד, וכל שאר מלכים אינם נמשחין בזה השמן אלא בשמן אפרסמון, והחלוק שיש במעשה משיחת המלך למעשה משיחת הכהן. ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם) שאין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן יש עליו מחלקת, ועל כן נמשח שלמה. ויתר פרטיה מבארים בפרק שלישי [ראשון] מכריתות [פ''א ופ''ב מהלכות כלי המקדש]

From the laws of the commandment - for example, that which they, may their memory be blessed, said (Keritot 6b) that the liability for excision and the sacrifice is not until he rubs the amount of a kazayit of it; that the Scripture did not make us liable except for that which Moshe made, and not for another that is made by any [other] man (Keritot 5b), and it is a tradition in our hands that a miracle happened with it, that it will suffice forever (Keritot 5b); that which they, may their memory be blessed, said (Keritot 5b) that we do not anoint all of the priests for [all] the generations with it, but rather the high priest and the one anointed for war and the kings of the House of David, but all of the other kings are not anointed with this oil but with afarsimon oil; the distinction that there is between the process of anointing a king and the process for anointing a priest; that which they, may their memory be blessed, said (Keritot 5b) that we do not anoint a king who is the son of a king except if there is a disagreement about him, and hence Shlomo was annointed; and the rest of its details - are [all] elucidated in the third [first] chapter of Keritot (see Mishneh Torah, Laws of Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein 1-2).

4 ד

ונוהגת מצוה זו של אסור משיחת השמן בכל מקום שימצא ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה וסך ממנו כזית במזיד, חיב כרת, בשוגג, חיב חטאת קבועה.

And this commandment of the prohibition of anointing the oil is practiced in every place that it is found and at all times by males and females. And one who transgresses it and rubs a kazayit of it volitionally is liable for excision; [and, if] accidental, a fixed sacrifice.