Choshen Mishpat, Teshuva 143 חושן משפט, קמ״ג
1 א

שלום וכ"ט ושמחת י"ט לה"ה הרב המאה"ג החרוץ המופלג שלשלת היחוס כש"ת מו"ה יצחק נ"י סג"ל הורוויטץ:

2 ב

יקרתו הגיעני וראיתיו הנה היא מגלה עפה לוחות כתובים משני עבריהם מעולפת ספירים ממש לא הניח מקום להתגדר כי לא הניח דבר גדול ודבר קטן השייך לאותו ענין וענותו הרבני לחות דעתי גם אני, וה' יורני דבר אמת וענות צדק למען לא אכשל בדבר הלכה ח"ו:

3 ג

שאלה א' ציוה וחילק נכסיו ונתן כל ספריו לשנים מבניו והניח אחריו ס"ת שוה כמה מאות אדומים ונסתפקו היורשים אם ס"ת בכלל ספריו או לא:

4 ד

והנה שאלה זו נפתחה בגדולים ונשאלה לפני הגאון נב"י תנינא חח"מ סי' מ"ג דעת השואל לפשוט מב"ב קנ"א ע"א דעלתה בתיקו אי ס"ת בכלל נכסי' ודחה נב"י בכלל נכסי' ליתי' אבל בכלל ספרי' איתא אדרבה עיקור לשון ספר הוא מה שנכתב על עור אבל ספרינו שעל הנייר נקראי' ספר מלשון מושאל מס"ת אלו דבריו שם. הנה מ"ש ספר הוא עור דבריו תמוהים ספר הוא ספירת דברים וכל גולם שנכתב עליו ספירת דברים נקרא החומר על שם צורתו ספר רק כתבי הקודש היכי שכתוב בספר או הספר רומז על הספר הידוע בהלכה למשה מסיני לכתוב על עור בהמה טהורה דוקא וכל בספר או הספר אהא סמיך וע"כ גבי כריתות דלא כתי' בספר אלא ספר סתם כשר אפילו אעלה של זית וחתימת עדים אשטרות ואפי' אגיטין דנפיק מקרא וכתוב בספר וחתום אע"ג דכתי' בספר מ"מ כיון דשטר לאו מילי דמצוה הוא לא סמיך אהלכה למשה מסיני להיות דוקא חותמים אעור בהמה טהורה אע"ג דכתי' בספר מ"מ כשר כל גולם וחומר המקבל צורת ספירת דברים והדברים מבוררים לכל מבין ודברי הגאון נב"י בכאן אינם מכריעים:

5 ה

אמנם נחזי אנן מאשר הבי' אלינו השואל מש"ס ב"ב קנ"א אי ס"ת איקרי נכסי ולא מפורש שם בש"ס במאי איסתפקו כמ"ש מהרש"ל בחכמת שלמה דהגי' שלפנינו איננו מש"ס אמנם בתוס' שם ביארו הטעם משום שאסור למוכרו איננו בכלל נכסיו וצ"ל אע"ג דוודאי תפיליו א"א למוכרם מ"מ כיון שהם מלבוש הוי בכלל נכסי משא"כ ס"ת שאינו בכלל מלבוש רק מצוה שאינו רשאי לשאת ולתת בו אפשר אינו בכלל נכסי ונראה אפי' להמרדכי והר"ר מנוח דס"ל דס"ת של יחיד נמכר כמ"ש ב"י בי"ד סס"י ע"ד משמם מ"מ העלה שם דעכ"פ אינו רואה סימן ברכה לעולם וא"כ תו הוי ספק אי הוי בכלל נכסי וכ"כ אלי' רבה בא"ח סי' קנ"ג בישוב קו' מג"א שם סקכ"ב. ונ"ל בזה מיושב גם תמיהת רש"י בחולין קל"א ע"א אמתני' דסוף בכורות דפי' רש"י דמותר ליקח מבכורי' ס"ת והקשה רש"י פשיטא וכי גרע מבהמה טמאה וצ"ל דרש"י ס"ל כמרדכי הנ"ל ס"ת של יחיד נמכר דאלת"ה מאי קושי' בשלמא בהמה טמאה אעפ"י שאינו אוכל הוי דבר המביא לידי אכילה ע"י מלאכה ומו"מ משא"כ ס"ת אע"כ ס"ל לרש"י ס"ת של יחיד נמכר ומשו"ה ק' לי' ואפ"ה י"ל כיון שאינו רואה סימן ברכה ה"א דאין לוקחי' ס"ת מבכורי' קמ"ל:

6 ו

אמנם נימוקי יוסף ושאר ראשונים משמע הטעם משום עוצם חשיבות ס"ת מזהב ואבני בדולח שכולם בכלל נכסי אבל דבר חשוב כזה אפשר איננו בכלל סתם נכסי אם לא פירש להדי' וכן מצינו במלך ארם ששלח למלך ישראל שיפקיר לו כל אוצרותיו ונתרצה אך כששלח לו ופירש גם מחמד עיניו שהוא ס"ת לא נתרצה מבואר שאין ס"ת סתמא בכלל אוצרותיו ובית נכותו ע"כ מספקא לש"ס:

7 ז

ונ"ל שזה דעת רשב"א בתשובה דמייתי ב"י סס"י רמ"ח מחודש ד' דמי שאמר מטלטלי איכא לספוקי אי ס"ת בכלל כמו שמסופק ש"ס בנכסיו ולכאורה אינו דומה בשלמא נכסי לא מיקרי כיון שאינו נושא ונותן בהם אבל מטלטל כל שאינו מחובר ומתטלטל ממקום למקום מקרי מטלטל אע"כ ס"ל לרשב"א מחמת חשיבתו איננו בכלל סתם דבריו עד שיפרש ודברי רשד"ם סי' ר"ג לא הבנתי:

8 ח

ונ"ל דנפקא מיני' בין ב' הטעמים אי בע"ח גובה חובתו מס"ת והנה טח"מ סי' צ"ז מייתי בשם ר"י אלברצלוני דגובה מס"ת ודברי ר"י אלברצלוני המה בס' בעל התרומות שער א' ח"א סי' ח' ושם נאמר אם הוא ת"ח מניחי' לו ספריו פי' דלא גרע ממחרשתו אך אם אינו ת"ח פליגי י"א כשם דקאי בתיקו לענין נותן מתנה אם הוא בכלל נכסי ה"ה אין בע"ח גובה והוא סבור דגבי' בע"ח דמעיקרא אדעתא דהכי אוזפי' ומייתי ראי' ממתני' דסוף בכורות דבע"ח גובה מס"ת אע"ג שיש שם פירושים אחרים במתניתן מ"מ זה הפירוש נראה לו דקאי אגביית בע"ח שגובה מס"ת ע"ש:

9 ט

ונ"ל דתלי' בהנ"ל דלמאי דס"ל משום חשיבות אינו בכלל נכסיו מ"מ מה ענין זה לבעל חוב ומאי איכפת לי' לבע"ח בזה אדרבה כל שהוא חשוב יותר נוח לו לגבות חובו מעידי עידיות אך להטעם משום שהוא חפץ שאינו עשוי למכור ולכל הפחות אינו רואה בו סי' ברכה י"ל אין דעת המלוה על זה להלוות על דבר שאם יגבנו לא יהי' יכול למוכרו כרצונו שאינו רשאי למוכרו ועדיין אני אומר מני' כ"ע לא פליגי ממארי רשותך פארי אפרע אך נפקא מני' בששיעבד לו מטלטלי אגב קרקע לטרוף ס"ת מלקוחות דכל חפץ שלא הי' דעת המלוה עלי' נהי דמני' גובה ממשעבדי לא טרוף עיי' ש"ך רס"י קי"ג ולפ"ז לק"מ ממתני' דבכורו' אפי' אי מפרשי דבע"ח גובה מס"ת היינו מני' אבל לא לטרוף ממשעבדי:

10 י

ובזה נתיישב לי דברי מרדכי דב"ב סי' תרכ"ג שדבריו תמוהים לכאורה שכ' בשם ס' החכמה אשה א' תפסה ספרים בכתובתה ובעלה כ' כל נכסיו לבניו מאשתו הראשונה וכ' ספק הוא אם ספרי' בכלל נכסי' או אין ספרים בכלל נכסים שוב מצא פלוגתת ס' הדינים עם רבינו ברוך אי בע"ח גובה מספרים ומייתי ראי' מפ' השולח דגבתה אשה מס' תהלים ומשלי ור"ש דוחה התם ברצונו גבתה ע"ש. וצע"ג דמשמע דס' החכמה ס"ל כהך שיטה דמשוה גביות חוב לנותן נכסי' וא"כ ממנ"פ לא תגבה האשה אי ספרים בכלל נכסי' הרי כבר זכו הבנים ואי אינם בכלל נכסי' אם כן גם היא לא תגבה כתובתה מהם ולפי הנ"ל א"ש דמני' בוודאי גובית כתובתה רק ממשעבדי אלא שצריכי' לדחוק ולומר דס' הדינים דמייתי ראי' מפ' השולח ס"ל דגבתה תהלים וס' משלי בלואים הי' ע"י טריפה דומי' דשלחו להם שיגבו לה המותר והיינו מנכסי' אשר ביד אחרי' שם ה"ה ברישא ור' שמואל דדחי שברצונו הי' ולא דומי' דסיפא ה"ה הומ"ל מני' הי' ואפי' שלא ברצונו כך צ"ל ואל"ה אין פתר לדברי המרדכי הנ"ל:

11 יא

והנה פר"מ רצה להבי' ראי' דס"ת בכלל ספרים בלשון בני אדם ממעשי' בכל יום שאין מגבי' שחח"ז מספר תורה אעפ"י שבשטר לא כ' אלא חוץ מספרים וקרקעות ש"מ ספר תורה בכלל ספרים הוא ואני אומר על הראשונים אנו מצטערי' מ"ט לא תגבה מספרים וכתבו אחרונים הטעם שנקרא שם משפחה טפי על ספרים מבשאר מטלטלי' ואית בי' עגמת נפש והסבת נחלה ועיי' בנחלת שבעה בשחח"ז סי' ו' והנה תינח בימי הראשונים שלא היתה דפוס ואין ספרים מצויים והעשירים שכרו סופרים שהעתיקו ש"ס ותוס' ומפרשי' על קלף ונמצא אחד בעיר ושנים במשפחה וא' השאילו לכל בני העיר והנחילום לבניו ובני בניו והי' שמו עלי' יותר מקרקעות אבל בזה"ז שמדפיסים אלף ספרים וכולם עולים במטבע א' ומצויים טפי מתפילין בי בר חבו מה שם שייך עלי' טפי בספרי' מבשארי מטלטלין איפוך אנא אלא מה נעשה שכבר נהגו לכתוב כך חוץ מספרים אבל עכ"פ ס"ת שוודאי שמו של בעליו עלי' ולא ישתקע ממנו כמה שנים כידוע בוודאי הוא עיקור תנאי שבשטר ח"ז שלא תגבה ואין משם שום ראי' לכאן:

12 יב

ואיידי דאיירי אפרש הירושלמי דמייתי פר"מ בנדרים פ' השותפי' אמתני' איזהו דברים של אותה העיר התיבה והספרים הנה בוודאי ס"ת בכלל והוא העיקור של אותה העיר דלשמיעה קאי ודומי' דתיבה דקאי בצידה לספר תורה אלא מתני' כוללת גם שארי ספרים עם ס"ת וקאמר עלה בירושלמי חד בר נש קידש בס"ת ר' שובתי ור"ח מעלין עובדא קמי דר' יוסי ואמר אינה מקודשת אמר חזקי' אנא קרית אגרתא וכתי' בגוה ולא עוד אמר ר' מנא קושיתי' קמי דר"ח מאי ולא עוד בס"ת של יחיד קידש אמר לן אינה מקודשת אתא מימר לך אפי' בס"ת של רבים קידשה אינה מקודשת והיינו ולא עוד ע"ש בפני משה. ולפי ע"ד דהכי פירושה דהאי גברא בס"ת שבבה"כ שיש לכל הציבור חלק בו ויגיע על חלקו שוה פרוטה והנה יש ב' מיני ס"ת א' של ציבור ממש שקנו בדמיהם ואותו נמכר ע"י ז' ט"ה במא"ה ומשתי בי' שיכרא בממון ויגיע עלי' פרוטה, והשני ס"ת שמסר יחיד לציבור וגם אותו שייך לציבור ואין היחיד יכול לחזור בו כמבואר במהרי"ק והובא בש"ע א"ח סי' קנ"ג ובמג"א ס"ק מ"ג ע"ש ומ"מ אין הציבור יכולי' למוכרו אפי' ע"י זט"ה במא"ה כל זמן שלא נשתקע שמו ממנו כמבואר פ"ק דעירוכין ובטוש"ע י"ד סי' רנ"ט סעי' ג' והשתא קאמר לא מיבעי' אם קידשה בס"ת של יחיד שניתן לרבים שאינה מקודשת שהרי אינו נמכר שלא נשתקע שם בעליו אלא אפי' אם קידשה בס"ת של ציבור ממש שנמכר ע"י זט"ה במא"ה מ"מ כיון שאין בידו למוכרו ולתבוע חלקו אינה מקודשת זה נלע"ד בפי' הירושלמי כי זהו שיטתו פ' בני העיר הל' ב' והיא שיטת הרי"ף ורמב"ם דלא כתוס' פ"ק דעירוכין ואין כאן מקומו:

13 יג

עוד הביא פר"מ ראי' מלשון רמב"ם וטוש"ע ח"מ סי' רכ"ז שיש אונאה אפי' לספרים וכ' סמ"ע לאפוקי מדר' יהודה דס"ל ס"ת אין לו אונאה דאין קץ לדמי' קמ"ל והנה נקטו הפוסקים סתם ספרים ועיקור כוונתם על ס"ת אלו דברי פר"מ, ולכאורה ראי' גדולה היא וראוי לגברא רבא דכוותי' אלא דצל"ע מ"ט נקיט ר' יהודה ס"ת משמע דוקא ס"ת הו"ל למימר ספרים דכולל נביאים וכתובים ואת"ל ר' יהודה מודה בנביאים וכתובים א"כ תקשי אהפוסקים איך שינו לשונו של ר' יהודה ולא פרטו ס"ת ומכ"ש שארי ספרים אבל האמת יורה דרכו הא דאמרי' ס"ת אין קץ לדמי' היינו מפני חשיבתו שכולל כל המצות ודינים וסודות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ועוד אפשר מפני שההוגה ורגיל בספרו קשה לו ללמוד בספר אחר ע"כ שוה למוכר הרבה משא"כ ספרי נביאים וכתובים כמו שפירש"י במגלה כ"א ע"ב ד"ה ובנבי' אפי' שנים קוראי' ע"ש, ותינח בזמן המשנה שהי' לומדי' מס"ת ועדיין לא נכתבה תורה שבע"פ משא"כ בזמן הפוסקים שכתבו ספרים ולא נהיגי להגות בס"ת א"כ הרבותא הוא בספרים טפי מבס"ת וא"ש:

14 יד

בהא סלקינא דלהפוסקי' דטעמא דאיבעיא משום חשיבות ס"ת א"כ ה"נ הוי ספיקא וכיון דהיורשי' מוחזקי' אין להוציא מחזקתם אע"ג דהכא ס"ס ספק כמאן דמפרש טעמא משום דאסור למכור וזה לא שייך הכא ואפי' את"ל כמאן דאמר טעמא משום חשיבות הא הוי ספק תיקו בש"ס מ"מ לא מוציאי' ממון בס"ס ועוד הא כ' הב"ח בח"מ סי' צ"ז נראה דהיינו דוקא לדורות הראשונים שהי' לומדי' מס"ת יע"ש מכ"ש ס"ת כי האי דחשיב ושוה כמה מאות אדומים ומכ"ש אם הבנים האלו ת"ח הם טפי מאחריני הרי קמן כוונת הנותן שהם יעסקו בתורה בהספרים העשוים ללמוד מתוכם משא"כ ס"ת מאי אולמי דהני מהני ע"כ צריך ראי' ברורה להוציא מחזקת היורשי' לפע"ד ואחתום בברכה מרובה כנפש היקרה ונפש א"נ. פ"ב כאור בקר ליום ד' י"א ניסן קצ"ב לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: