Yoreh De'ah, Teshuva 260 יורה דעה, ר״ס
1 א

שלום רב לידידי הרב הגדול המופלג ומופלא בתורה כבוד מו"ה יעקב ני' ויילר אבדק"ק ביטש יע"א:

2 ב

לרוב הנחוץ אבוא בקצרה ע"ד ס"ת שסיים העמוד בוידבר ה' והניח ב' שיטין פנוי והתחיל עמוד שלאחריו אל משה לאמור זאת אשר ללוים הנה פשוט דה"ל הניח פרשה במקום שאין פרשה שפסול בלא תיקון ומיהו כבר נהגו כל סופרי דוקנא בזמנינו לתקן וכאשר העיד הגאון בספר בני יונה בקיצור ובארוך ר"סי רע"ה ובפ' זו בנידון דידן אין בה שום שם ויתוקן בנקל:

3 ג

ומעלתו האריך מ"ש בטעם קפידא דפרשיות הנה פשוט דאיכא נפקותא לדינא יעיין פסחים וי"ו ע"ב רש"י ד"ה בתרי ענינא וכו' בחד ענינא וכו' וע"ש ובשבועו' ז' ע"א פירש"י ותוס' ד"ה א' לכלל וכו' ע"ש ועוד מי יבוא בסוד ה' ויעיין פירש"י ריש פ' ויקרא מה היו הפסקו' משמשו' ליתן ריווח בין הדבקים להתבונן כו' ולא כמ"ש מעלתו שכך ניתנ' פרשיות פרשיות מהר סיני לא כן דאפי' למ"ד מגלה מגלה ניתנה היינו כל פרשיו' הקרבנו' נקרא מגלה א' ויש בה כמה פרשיו' וש"ס ס"פ הניזקין מפרש מגלת ספר כתוב עלי היינו מגלת בראשית ויש בה כמה וכמה פרשיו' ונקרא מגלה א':

4 ד

ומ"ש לא מצינו פיסקא באמצע פסוק כ"א בפ' פנחס דמייתי ליה מג"א ר"סי קל"ח תימה לי והאיכא בפ' וישלח ומייתי ליה ש"ס מגלה כ"ה ע"ב ורש"י שם ד"ה אל תתרגם אלא אחרון וכו' יע"ש ועוד בפ' דברים מאילת ומעציון גבר ונפן ונעבור וכו':

5 ה

ובמ"ש עוד דלא מצינו פסיק בין ב' תיבו' הנה אם נדון לא תרצח לא תנאף ולא תגנוב כל א' כפסוק בפ"ע כמו שקורין בצבור לכוון עשרה דברות מכוונות כמו שנאמרו בסיני הרי ג' פסוקי בני ב' תיבות ואם נידון שלשתן כפסוק א' כמו שקורין ביחיד הרי ג' פסקיות באמצעיו' פסוקי' זא"ז בפ' יתרו ובואתחנן:

6 ו

ויעיין תוס' פסחי' קי"ז ע"א מ"ש שלא יתכן שיהיה המזמור ב' פסוקי' ר"ל מזמור בתהלי' דוקא אבל פרשה בעלמא אפילו חצי פסוק מצינו כדלעיל ופ' וביום השבת ב' פסוקי ג"כ ודפסוק א' מצינו בש"ס מגלה כ"ד ע"א כי כה אמר ה' חנם נמכרתם וכו' יע"ש ומ"ש דאין מובן לסיים וידבר ה' יותר הו"ל למימר אין מובן להתחיל אל משה לאמר אבל לסיים וידבר ה' אינו רחוק כמו שמסיים פ' נשא וידבר אליו. מ"ש מעלתו שאין להפסיק פרשה אם לא שייסמנו באותו מעמד הנה סוף פ' ויגש ותחלת פ' ויחי אין כאן לא פתוחה ולא סתומה כפירש"י שם. ומ"ש מעלתו מסוגי' דברכו' י"ב ע"ב לסוגי' דמגלה כ"ב ע"א כל פסוקא דלא פסקי' משה וכו' אין הדמיונו' שווים דכל פסוקא לא פסקינין אפילו לשעה א' ורגע א' וצערו של ר"ח קרא יוכיח דלא התירו לו אלא לתשב"ר כמבואר במגלה שם משא"כ פיסוק פרשה לפי שעה הותרה ולא נאסר אלא לקבוע כן לעולם כמו שהיה רוצה לקבוע בק"ש קצת בפ' בלק לקיום עולם כן ויש כאן עיון הדק היטב במ"ש הרשב"א בחי' ברכות י"ד ע"ב ד"ה אר"פ קסבר במערבא וכו' ואין מקום להאריך:

7 ז

ואודות שם הקדוש אלקיכם טעה הסופר וכ' אלקינו אי שרי לקלוף נו ולכתוב בם במקומו הנה בעיקר הדין קליפת השם שכ' רשב"ש מובא בבדק הבית בטוי"ד ס"סי רע"ו שהוא ז"ל איננו מסכים עם הקולפי' כי שמא ע"י כך יקרע הקלף והוה מחיקה או שמא הדיו נכנסה מעיקרא בתוך עובי הקלף וכשקולפו נשאר חצי השם בעובי תחת הקלף וחציו במה שקולף ומכל מקום כ' שלא מחה בסופרים ואמנם ש"כ סי' ער"ה סק"ג אוסר בסתם מ"מ בסמ"ק התיר להדי' ואחר אחרון אני בא שכן התיר מג"א בפשיטות בסי' ל"ב סקכ"ו בסופו ושכן מוכח בתוס' עירוכין וי"ו ע"א אלא שיהי' נזהר שלא לכתוב תיבה אחרת במקום שהיה השם כתוב כי השם קידש כל עובי מקומו וצריך לכתוב שם הקדוש אחר במקומו ואני הבאתי ראי' ברורה מתוס' ב"ב כ"א ע"ב ד"ה סופר מתא וכו' שכתבו דאין זה פסידא דלא הדר דיכולי' להגי' וק' הא אם טעה בשם הקודש אינו יכול להגיה ואפי' יקדור השם וישאר מקומו נקוב או אפי' טולה עליו מטלית מ"מ הוה פסידא דלא הדר דודאי אין ס"ת שוה כ"כ כמו שהיה בלי מטלית אע"כ יכול לקלוף השם ואע"ג דאמרי' פ' הנזקין כל ס"ת שאין אזכרות נכתבות לשמן אינו שוה כלום אע"ג דיכול לקלוף ז"א דלקלוף כל האזכרות בודאי ה"ל כמנומר שהרי כולם נכתבו שלא לשמן אבל לעולם אם מקרה אירע בשם א' וכדומה יכול לקלוף:

8 ח

אך י"ל רש"י חולק מדמפרש סופר מתא כותב וכו' ולא פי' כהתוס' משמע דס"ל ס"ת אין לו תקנה בקליפ' ומי יכנוס ראשו לכתחלה להקל בשם הקדוש ומ"מ אין בידינו כח למחות בהסופרים הנוהגי' כן כיון דמרא דשמעתא הוא הרשב"ש והוא כ' שלא מיחה:

9 ט

איברא כל זה בעצם השם ית"ש אבל הנטפל מאחריו הנה כ' הגאון מו"ה טיאה ז"ל הובא בס' נ"בי ח"א חי"ד סי' ע"ו דהוא רק דרבנן וא"כ החששו' הנ"ל שמא יבוא לידי מחיקה או לידי חילוק השם בעביו הוה רק ספיקא דרבנן ולקולא ובזה הסכים עמו הגאון המחבר שהוא רק דרבנן ולפע"ד הדעת נותן כן דהא עיקר הלאו נפקא לן מקרא ואבדתם את שמם מן המקום ההוא במחיקת השם והדבר פשוט אם מוחק שם הנטפל לע"ז ועצם שם ע"ז נשאר במקומו לא עשה ולא כלום ואם מחק עצם שם ע"ז והשאיר הנטפל הרי קיים מצותו של ואבדתם את שמם וכיון דכתי' לא תעשון כן לה' אלקיכם משמע דאעצם השם קאי ולא על הנטפל וא"כ מה שאסרו ז"ל מחיקת הנטפל הוא רק הרחקה דרבנן:

10 י

ונ"ל דסמכו זה אהא דתנינן רפ"ב דשבועו' א' הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת העזרה פי' דחייב כרת הנכנס לתוספת עזרה כמו שנכנס לעזרה עצמה ובקרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן וגו' והוא אזהרה לנותץ אבן מהמקדש וה"ה אבן מן תוספת עזרה וכתיב לא תעשון כן לה' אלקיכם א"כ לכאורה תוספת השם כמוה אלא מ"מ איננו דאורייתא ממש משום דיש לחלק בין תוספת עזרה לנטפל השם דתוספת העזרה אחרי שהוסיפוהו הרי הוא עצמו כעזרה בכל הלכותיו ואוכלין שם קדשים ושוחטים שם קדשים קלים משו"ה דין הוא שיחייב הנכנס שם משא"כ הנטפל להשם לא יעשה ממנו עצם השם לעולם רק כינוי אלקים שלנו או שלכם ומ"מ אסמכוהו רבנן אהאי וגזרו שלא למוחקו מ"מ כיון דמדרבנן בעלמא הוא אפשר להתיר קליפה מטעם שכ' הגאון מו"ה טיאה ז"ל הנ"ל:

11 יא

אך הגאון המחבר נ"בי נהי שהודה לו במקצת דמשום איסור מחיק' ליכא מ"מ המצי' הגאון ז"ל דאית ביה בזיון טפי מקליפ' השם עצמו כי בשם עצמו אם קלפוהו ולא נמחק ונשבר ונחלק ע"י קליפתו הרי בקדושתו בכל מקום שהוא משא"כ בהנטפל ורוצה לומר דה"ל הורדה מקדושה שמתחילה היה נטפל להשם ועכשיו ע"י הקליפה הורד מכבוד קדושתו ודבר גדול דבר הנ"בי ז"ל:

12 יב

איברא חזינא א' קדוש מדבר הגאון בני יונה מי כמוהו מורה כ' שלדעתו מה שאמרו הנטפל להשם היינו שראוי להיות כן כגון שראוי לכתוב באותו מקום אלקינו ואירע שום קלקול בנו של אלקינו וצריך מחיקה אותו אסור למוחקו שכבר קדשו השם אבל אם הנטפל נכתב בטעות ואיננו שייך להשם והסופר טעה אע"ג שקדשו במחשבתו הו"ל כמקדיש פסולים לגבי מזבח ולא קידשו השם ונמחק להדי' אע"ג שבאיזה תשובות האחרוני' לא משמע כן מ"מ להגאון הנ"ל נראה כן וכ' כן בארוך ובקצור יע"ש:

13 יג

ולפום רהיטא היה נראה לדמות האי דהשם מקדש הנטפל לו לכלי שרת המקדשי' כל הנוגע בהם ומזבח מקדש הנוגע בו וקיי"ל אינו מקדש את שאינו ראוי לו כלל בשום מקום ובשום אופן איננו מקדש עיין זבחי' כ"ז ע"ב וה"נ דכוותי' שהרי במקום הזה שנכתב שם זה בתורה איננו ראוי לו נו כ"א כם ואינו ראוי לו זה הנטפל ואינו מקדש מה שאינו ראוי לו כן היה אפשר לומר אך יש לפקפק מי לא מצינו עכ"פ מזבח הזהב מקדש אפי' מה שאינו ראוי לו כלל וכלל ודינים אלו מבוארים ברמב"ם בהל' פסולי המוקדשי' פ"ג הל' י"ח ע"ש וא"כ אולי יש לדמות קדושת השם להנטפל לו למזבח הפנימי אלא דלכאורה היה ראוי לומר כיון דאזהרה למוחק השם ואזהרה לנותץ אבן המזבח מחד קרא נפקא וכשם שנותץ אבן ממזבח היינו מזבח החיצון שהוא מחובר ולא מפנימי שהוא תלוש כמ"ש מהרמ"פ הביאו מג"א סי' קנ"ב סק"ו וא"כ הוקש השם הקדוש למזבח החיצון שהוא מחובר בבנין ולא לפנימי שהוא תלוש וצדקו דברי בני יונה הנ"ל לכאורה:

14 יד

אלא שכבר כתבתי אני בגליון מג"א שלי שם וז"ל היינו להתיר להסיר ספסלי' מן בית הכנסת ואין בהסרה זו משום נותץ אבן אבל לשבור הספסלי' פשיטא דאית בהו איסור נותץ בין בתלוש בין במחובר כמבואר להדי' במכות כ"ב ע"א עכ"ל על הגליון שם וא"כ נתיצת מזבח הזהב נמי נאסר וי"ל דקדושת השם הקדוש הוא כמזבח הזהב דמקדש אפי' שאינו ראוי לו ונטפל לו אפי' אינו ראוי נתקדש ואסור למוחקו:

15 טו

ולהלכה נ"ל דוואי הנטפל כדינו שלא בטעות אין לקלפו מטעם שהמציא הגאון נ"בי דה"ל הורדה מקדושה ואותו שנכתב בטעות ונטפל שלא במקו' הראוי מ"מ אין למחקו מחיקה גמורה דאולי דומה למזבח הזהב אבל לקלוף אותו שנכתב בטעו' גמור ואין לו שייכו' במקרא זה מותר גמור דממ"נ מטעם ספק מחיקה ליכא כיון שהוא רק דרבנן כנ"ל ומטעם הורדה מקדושה ליכא דהרי גם כשהי' כתוב עם השם לא היה שייכות עמו ולא נקרא עמו ולא נתקדש ע"י השם אלא לענין שיהיה אסור למוחקו אבל לא שיהיה נקרא עם השם ואין שייכות עמו ועוד הוא גורם פסול והורדה לכל היריעה ולכמה שמות הקדושי' אשר כתובים שם ואיה כבודו הלא העלאה היא לגבי' לקולפו בקדושה ולגונזו אותו הנטפל ולכתוב במקומו נטפל אחר הראוי לטפל להשם והגוויל מתעלה בכך שמעיקרא נכתב עליו נטפל בטעות ועתה נכתב עליו נטפל הראוי וכן ראוי להורות לפע"ד וה' יצילני משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות הכ"ד א"נ לנצח: פ"ב יום ב' כ"ו תמוז תקפ"ב לפ"ק:

16 טז

משה"ק סופר מפפ"דמ: