שו"ת בני בנים, חלק שלישי א׳

זימון נשים לעצמן והאם אנשים צריכים לצאת

שמעתי טוענים שגברים צריכים לצאת מן החדר ולא לשמוע נשים המזמנות לעצמן ואיני יודע מנין להם, אבל אם איתא נראה שהוא לפי ספר המאורות במסכת מגילה דף י"ט עמוד ב' שהביא מבעל העיטור שנשים אינן מוציאות אנשים בקריאת המגילה ופרש שהטעם הוא משום פריצותא דומיא דזימון נשים עבדים וקטנים יחד, ובספר ארחות חיים הלכות מגילה אות ב' ובכלבו סימן מ"ה כתבו בשם העיטור שהטעם הוא משום קול באשה ערוה ואינו בספר העיטור שלפנינו. וכתב בספר המאורות, לסברה זו מה שאמרו אשה מברכת לבעלה דוקא לבעלה אבל לא לאיניש דעלמא משום פריצותא שהרי אמרו קול באשה ערוה וכמה הרחקות ראויות לעשות בין אשה לאנשים אחרים אפילו בשאלת שלום כל שכן בדברים אחרים עכ"ל ולפי זה אין לגברים לשמוע זימון של נשים. ומכל מקום תמוה להורות כן כיון שאינו מפורש בעיטור לענין זימון ובספר המאורות עצמו דחה דדוקא בעבדים עם נשים אמרינן דחיישינן לפריצותא וכו' אבל באנשי אחריני לא עכ"ל, והרבה יש לחלק בין קריאת המגילה לזימון, ואפילו בקריאת המגילה רבו החולקים על העיטור וגם בה"ג לא פסל נשים למקרא מגילה אלא מטעם אחר ובספר העיטור שלפנינו הלכות מגילה דף 226 משמע שסובר כבה"ג ועיין בשו"ת בני בנים חלק ב' סימן י'.

ולא נתפרש בראשונים לאסור לאיש לשמוע זימון מנשים אלא דוקא להשלים עמהן לג' אסור. ובריטב"א הלכות ברכות פרק ז' הלכה ב' מפורש להיתר, שכתב אשה מברכת לאיש על ידי זימון וכו' עכ"ל והוא לפי שיטתו שנשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא, ומה שכתב על ידי זימון עכ"ל פי' שכיון שמזמנת מוציאה אותם גם בברכת המזון אפילו לכתחילה מה שאין כן אשה אחת להוציא איש אחד מותר רק אם הוא עם הארץ עיי"ש. וכן כתב הב"ח באורח חיים סימן תרפ"ט שלדעת הראב"ד שנשים מוציאות אנשים בברכת המזון משכחת לן דאשה מוציאה לאנשים היכא דאיכא ג' אנשים ואשה אחת דהאנשים מצטרפים לזימון והאשה יכולה להוציא אנשים בברכת המזון דעיקר הקפידא בצרוף עכ"ל, וכל שכן כשאכלו ג' גברים עם ג' נשים יכולה אחת מהן לזמן עבור כולם לדעה זו הרי שראשונים אלה לא חששו לקול באשה לענין זימון, והגם שאנחנו פוסקים כדעת הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ה' הלכה א' והטור באורח חיים סימן קפ"ו שנשים אינן מוציאות אנשים בברכת המזון והוא הדין בזימון זהו מפני שאינן חייבות אלא מספק, אבל לענין קול באשה גם הם יודו והוא קל וחומר ממגילה שנשים מוציאות גברים לדעת הרמב"ם אפילו לכתחילה למרות שהוא עת שמחה ויש לחוש טפי. ומה שכתב בנמוקי יוסף למסכת מגילה דף ד' עמוד א' שנשים מזמנות לעצמן משום פריצותא דשכיח בסעודה שכרות אבל קריאת המגילה קודם סעודה היא וליכא שכרות עכ"ל ולפי זה זימון אינו קל וחומר ממגילה, שם לא מיירי לענין קול באשה.

ולהלכה קיי"ל נשים מזמנות רשות כי זימון הוא מדרבנן לדעת רוב הפוסקים שלא כהראב"ד הובא בטור סימן קפ"ח ועיין בספר בני ציון על אורח חיים חלק ג' סימן קצ"ה אות א', וחכמים לא חייבו אותן בזימון וממילא האיש לא נתחייב לזמן עמהן אפילו אם הן מזמנות וגם לאו אורח ארעא שאיש יהיה תלוי בנשים, מכל מקום אם רוצה לענות לזימון שלהן מהיכי תיתי שיהיה אסור וכן ראיתי באחד מספרי קיצור דיני נשים בשם הגרש"ז אויערבאך (שליט"א) [זצ"ל] שאם נשים מזמנות יכולים האנשים להישאר שם ולענות לזימון.

ומה שכתוב בספר אחד שנשים רשאיות לזמן לעצמן אבל לא נהגו כן כשנמצאים אתן גברים, אינו מובן כי למנהג הדורות נשים אינן מזמנות כלל כמו שכתב בערוך השלחן בסימן קצ"ט שלא שמע מעולם שנשים מזמנות, ואילו לפי המנהג שחידשו מקצת נשים לזמן אזי מזמנות בין יש שם גברים או לא, וצריך לומר שמיירי באם אכלו ג' גברים וג' נשים שאז מותר לנשים להתחלק ולזמן לעצמן שמכל מקום לא נהגו כן אלא יוצאות בזימון הגברים. והנה המנהג שחידשו נשים לזמן אינו בתורת חיוב לע"ד שהרי בשלחן ערוך סימן קצ"ט סעיף ז' נפסקה ההלכה שנשים מזמנות רשות, אלא הן מזמנות בתורת רשות ונפקא מינה שאינן צריכות לזמן תמיד ומכל מקום אם זימנו ג' פעמים רצופות הוי ככל מנהג וחייבות בזימון ועוד עיין בבני בנים חלק ב' סימן י"ט לענין תפלת ערבית רשות.

ורק יש לבאר באיש שסעד עם ג' נשים האם יכול לזמן להן או שדוקא אחת מהנשים תזמן והוא יענה. הדבר תלוי במחלוקת ראשונים, עיין בריטב"א בהלכות ברכות שם שכתב נשים מזמנות לעצמן וכן יוצאות בברכת האיש שמוציא אותן כשיש זימון בזכרים זולתן וכו' וכן אם אינן יודעות לברך זכר מברך להן שלא בזימון עכ"ל ואלמא רק אם יש זימון בגברים זולתן מה שאין כן איש בודד לא תזמן עבור ג' נשים, ונראה טעמו שסובר דדומה לצרוף לג' כי כיון שהאיש הוא המזמן ולא היה יכול לזמן אלמלא הנשים לכן צרופו ניכר. והריטב"א לשיטתו במסכת מגילה דף ד' עמוד א' ומבואר בר"ן שעל רי"ף שם דף י"ט עמוד ב' והובא בבית יוסף בסימן קצ"ט שאנשים ונשים אינם מצטרפים לג' מפני שעל ידי צרופם יש שינוי במטבע הברכה במה שיכולים לזמן, מה שאין כן אם יש ג' אנשים אין שינוי במטבע הברכה על ידי צרוף הנשים ואין צרופן ניכר, וכאן נהי שאין שינוי בזימון מצד הנשים כיון שהן ג' ויכולות לזמן בלעדיו מכל מקום מצד האיש הוי שינוי כי לא היה מזמן בלעדיהן ולכן לדעת הריטב"א אחת מהג' תזמן ולא הוא. וכן להפך אם אכלו ג' גברים ואשה אחת אזי אחד מהם יזמן ולא היא כי בשבילה הוי שינוי במטבע הברכה אף על פי שנשים מוציאות אנשים מדאורייתא לשיטתו.

ואין כן דעת ספר המאורות במסכת ברכות דף מ"ה עמוד א' אלא שאיש יכול לזמן עבור חבורת נשים, שכתב היכא דהוו עשרה קטנים ואחד גדול עמהם וכן נשים נראה לומר דהגדול מברך נברך אלקינו בשבילם דכיון שהוא אכל עמהן דחייב בברכת המזון יכול לברך בשבילם וכן יכול להוציאם בברכת הזימון עכ"ל ובספר אהל מועד שער ברכות דרך שביעי נתיב א' בדף ק"ז עמוד ב' כתב כן בשם רבי אברהם. והנה ספר המאורות לשיטתו במסכת ברכות דף כ' עמוד א' שברכת המזון בנשים הוא ספק דאורייתא ושלא כשיטת הריטב"א, ובאור מחלקותם הוא כי במשנה שם אמרו נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן עכ"ל פי' שאינם מצטרפים להשלים לג' ביחד עם אנשים, ובברייתא שם עמוד ב' אמרו נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנים עכ"ל פי' שאינם מצטרפים לזימון אפילו אלו עם אלו ובארו בגמרא שהטעם הוא משום פריצותא. ולפי הדעה שנשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא על כרחך טעם המשנה שאינן מצטרפות עם אנשים הוא משום פריצות כמו בברייתא, וכן כתב הריטב"א בהלכות ברכות שם נשים חייבות בברכת המזון מן התורה ולפיכך אשה מברכת לאיש על ידי זימון וכו' אבל אינן מצטרפות עם הזכרים להשלים להם לזימון משום פריצות עכ"ל.

מה שאין כן לפי הדעה שחיוב אשה בברכת המזון הוא ספק דאורייתא או אפילו הוא ודאי אלא שאין ברכותיה שוות לשל איש, במשנה אמרו שאינן מצטרפות עם אנשים כיון שאין חיובן שוה ואילו טעם פריצות לא נאמר אלא בברייתא לבאר למה נשים ועבדים אינם מזמנים אלו עם אלו למרות שחיובם שוה. ועיין במסכת ערכין דף ג' עמוד א' בפרש"י שנשים או עבדים אינם מצטרפים לזימון עם אנשים לפי שיש באנשים מה שאין בנשים ועבדים שאין הנשים אומרות ברית וכו' עכ"ל ופרש באור זרוע חלק ב' סימן שס"ח שסובר שחייבות בברכת המזון מדאורייתא אלא שאין ברכותיהן שוות לשל אנשים, ואילו במסכת ברכות פרש"י בברייתא שאם רצו אין מזמנים שאין קביעותן נאה משום פריצותא בין דנשים בין דמשכב זכור דעבדים בקטנים עכ"ל ונמצא שטעם פריצותא נאמר רק לגבי הברייתא שאסור לעבדים לזמן עם נשים וקטנים. ורק קשה ברבנו יונה במסכת ברכות שהביא גרסה אחרת בפרש"י דנשים אינן מצטרפות לזימון ואפילו עם בעליהן משום דאין חברתן נאה עכ"ל הפך פרש"י במסכת ערכין, ועיין בשיטה להר"א אלשבילי שם ובדף כ' וצ"ע, והאחרונים לא העירו בזה עיין במשנה ברורה סימן קצ"ט סעיף קטן י"ב.

וכן כוונת הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ה' הלכה ז' שאין פריצות אלא בצרוף עם עבדים, שכתב נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם אבל מזמנים לעצמם ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מפני הפריצות אלא נשים לעצמן ועבדים לעצמם או קטנים לעצמם עכ"ל הרי שכתב בב' בבות ודייק לכתוב שלא תהיה חבורה של נשים עם עבדים משום פריצות, מה שאין כן חבורה של בני חורין ונשים שרי משום פריצות ורק אין משלימים אנשים עם נשים לג' כי אין חיובם שוה.

וכן כתב בספר המכתם במסכת ברכות שם, נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן פי' דלא בני חיובא נינהו כאנשים וכו' ספק אם חייבות מדאורייתא או מדרבנן ואנשים חייבות מן התורה עכ"ל ולא משום פריצות. ועוד כתב בספר המכתם דנשים ועבדים אפילו אם רצו לזמן אין מזמנין משום פריצותא כלומ' כדי להרחיק שלא לעשות מסיבה של נשים ועבדים עכ"ל ולפי זה אסור להם לזמן ביחד אפילו אכלו ג' עבדים עם ג' נשים, וכן משמע בספר ההשלמה וכן נראה מלשון הרמב"ם ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וכו' עכ"ל שמשמע בכל ענין וכן כתב המגן אברהם בסעיף קטן ד'. ויש להוכיח כן גם לפרש"י במסכת ברכות דף מ"ה שם, כי מאי איריא פריצותא תיפוק לן שברכות העבדים והנשים אינן שוות כי לשיטתו עבדים אינם אומרים על שהנחלת לאבותינו ונשים אינן אומרות על בריתך שחתמת בבשרנו כמו שפרש במסכת ערכין ולכן אינם משלימים אלו עם אלו לזימון, אלא על כרחך בא להוסיף שאפילו ג' עבדים וג' נשים אין מזמנים יחד משום פריצות. ובאמת כן משמעות הברייתא נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמן נשים עבדים וקטנים אם רצו אין מזמנים יחד עכ"ל שאותם נשים ועבדים שמזמנים לעצמם דהיינו שיש שם ג' נשים וג' עבדים אם רצו לעשות חבורה אחת אינם עושים. ועדיין קשה לפרש"י תיפוק לן שעבד אינו מוציא את הנשים ואשה אינה מוציאה את העבדים כיון שאין ברכותיהם שוות וממילא נשים מזמנות לחוד ועבדים לחוד ולמה הוצרכו לטעם פריצות, וצריך לאמר שכיון שאכלו ג' שברכותיהם שוות מצטרפים עמהם לזימון גם ג' אחרים שאין ברכותיהם שוות ואין הכי נמי כל אחד יברך ברכה שניה כחיובו.

היוצא לע"ד לפי מה שאנחנו פוסקים שנשים חייבות בברכת המזון מספק אם כן לא נאמר טעם פריצות בצרוף אנשים עם נשים ושלא כריטב"א, וכיון שבספר המאורות ואהל מועד התירו בהדיא ולא נמצא מי שאוסר זולת הריטב"א לכן הכי נקטינן שמותר לאיש שסעד עם ג' נשים להוציאן בזימון. העולה לדינא לע"ד, א) אשה אחת ושני גברים או להפך אינם מצטרפים לזימון. ב) שלש נשים שאכלו עם איש אחד או שנים אזי הנשים מזמנות והגברים יכולים לענות או איש יזמן להוציא הנשים. ג) שלש נשים שאכלו עם שלשה גברים יוצאות על ידי זימון הגברים או מתחלקות ומזמנות לעצמן. ד) אשה אחת שאכלה עם ג' גברים אינה מזמנת להוציאם אבל יוצאת על ידי זימון שלהם. ה) עשר נשים אינן מזמנות בשם כפסק הרמב"ם והשלחן ערוך ושלא כספר המאורות וכן איש המזמן עבור י' נשים לא יזמן בשם. ו) נשים מזמנות לעצמן רשות וגם מי שאינה נוהגת כן רשאית לזמן, ואם נהגה כן ג' פעמים רצופות לבד מארוחות שלא היו שם נשים לזמן אזי קבעה עליה כחובה אם לא התנה שמזמנת בלי נדר.