שו"ת בני בנים, חלק ראשון א׳:א

פעמים כשבקרתי אצלכם הערתי על המחיצה בבית הכנסת שאינה מבדלת רשות כיון שהוילון מרוחק ד' טפחים מהקרקע וגם אינו קשור למטה ואינו עומד ברוח מצויה. לפי הנראה לא קבלתם דעתי ואמרתם לסמוך על פרוש המשנה של הרמב"ם ז"ל לסוכה פרק ה' שטעם התקנה בשמחת בית השואבה היה שלא יסתכלו האנשים בנשים, ופרשתם ותו לא, והרי הוילון אצלכם מונע הסתכלות. איני תמה עליכם היות וראיתי ששאלה זו של מחיצה בבית הכנסת האם צריכה דין מבדלת רשות אינה נדונה כלל ועיקר בין הפוסקים. ואולם גם על זה אין לתמוה, שהרי כל ענין מחיצת עזרת נשים לא נזכר בדברי הראשונים ורק בדורות האחרונים ממש דנו בו להשיב על המהרסים את המחיצה בפרט ודת יהודית בכלל. ואם כן אנחנו באים קמעא קמעא להעלות בכתב מה שלא היה צריך להיכתב כשזמנים כתיקונם.

הרמב"ם בפרוש המשנה הנזכר כתב כנ"ל אולם במשנה תורה לא הזכיר ענין שלא יסתכלו, אלא בהלכות לולב פרק ח' הלכה י"ב כתב כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ובהלכות בית הבחירה פרק ה' הלכה ט' כתב כדי שלא יהיו מעורבבין. ובאחרונים נראה שיש דעות, כאלה תפסו לשון פרוש המשנה כעיקר עיין בשו"ת מהר"ם שיק חלק אורח חיים סימן ע"ז, וכאלה הביאו רק לשון המשנה תורה עיין בערוך השלחן העתיד הלכות בית המקדש סימן י"א וכן בהלכה ברורה על סוכה להגרא"י קוק ז"ל הביא רק לשון היד. ואם נאמר שפליג המשנה תורה על פרה"מ פשוט שההלכה כמשנה תורה, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ז' סימן ח' כתב שאינם חולקים, ובשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א' סימן ל"ט הסתפק בדבר.

ונ"ל שחולקים, ששיטת פרה"מ בסוכה מבוססת על ציור הרמב"ם בפרה"מ במדות פרק ב' וכמו שכתב שם בסוכה וכשאצייר העזרה בכללה במקומה יתבאר לך עזרת נשים וזולתה מן המקומות עכ"ל עיי"ש. ובמדות כתב, וענין חלקה שהיתה פרוצה ואין כותל מקיף לה וכבר נתבאר בסוף סוכה שבה היתה הכניסה לשמחה בימי החג ומיראה שמא יתערבו האנשים בין הנשים הקיפו אותה בשקופים אטומים ועשו בהם כמין מעלות כדי שיביטו מהן הנשים בשעת כניסת ישראל לשמחת בית השואבה שם כמו שבאר בסוף סוכה עכ"ל. הרי בפרה"מ בסוכה תלה במדות ובפרה"מ במדות תלה בסוכה ושניהן אחד.

ואמת לפי הציור במדות לא יכלו האנשים להסתכל בנשים כפרושו בסוכה, שזהו שכתב בלשון שקופים אטומים שהוא לקוח ממלכים־א' פרק ו' ויעש לבית חלוני שקפים אטמים עכ"ל הכתוב, ובמסכת מנחות דף פ"ו עמוד ב' פרשו שקופים בחוץ ואטומים מבפנים עכ"ל כדי שהאור יצא ולא יכנס עיי"ש ובנוסחאות בפרש"י. לכן העמידו הנשים מאחורי השקופים אטומים כדי שתוכלנה לראות ולא להראות דרכם, כמו שבבית המקדש היה האור יוצא ולא נכנס. וכן פרש שעשו בהם כמין מעלות כדי שיביטו מהן הנשים בשעת כניסת ישראל וכו' עכ"ל שעמדו הנשים על המעלות כדי שתראנה דרך השקופים אטומים מעל לראשי האנשים את החסידים הרוקדים באמצע, ואפשר שזהו שדייק לכתוב שיביטו מהן בלשון נקבה ומוסב על המעלות, ועיין בפרה"מ בסוכה שם יום טוב הראשון של חג וכו' שכן דרך הרמב"ם להקפיד בלשון זכר ונקבה בפרוש המשניות, אף שיש לחלק. ומה שכתב בלשון כמין מעלות עכ"ל נראה שבא להוציא שלא היו כמתכונת שאר המעלות שבעזרת הנשים שהיו חצי אמה כל אחת כמו שכתב במדות, כי לא הקפידו במעלות אלה.

ובשו"ת אגרות משה סימן ל"ט הקשה שבפסוק מוזכר חלונות שקופים אטומים ואילו בפרה"מ לא כתב חלונות, ומכוח זה שלל קשר בין פרוש הגמרא במנחות לפרוש הרמב"ם, ויצא בפרוש חדש להעמיד שיטתו שכולי עלמא מודים במחיצה בת י"ח טפחים עיי"ש. אבל אין כאן קושיא לע"ד שבודאי חלונות לא היו שם אבל ענין שקופים אטומים שיוכל האור לצאת ולא להכנס שפיר הוה בציור פרה"מ. ומוכח כן להדיא במאירי במדות שכתב וחלקה היתה בראשונה ר"ל פרוצה בלי כותל מקיפה וכו' וחיפוה כצוצטרא והיא מחיצה כעין שבכה וכו' עכ"ל, הרי פרש כשיטת הרמב"ם שלא היה כותל בתחלה, ופרש כצוצטרא שהיא מחיצה כעין שבכה וזהו ענין שקופים אטומים שדרך השבכה יכלו הנשים לראות ולא להראות. ומכאן לפרה"מ במדות שהיו הנשים מכוסות לגמרי מאחורי המחיצה כתפיסת האחרונים בפרה"מ בסוכה כפשוטו^*(הגה"ה) וכן בפסקי רי"ד לסוכה היו הנשים מוסתרות לגמרי, שכתב חלקה היתה בראשונה עזרת נשים ולא היו זיזין יוצאין מן הכותל ואחרי כן הקיפוה גזוזטרא שהוציאו בה זיזין בכותל העזרה מבפנים סביב סביב או בבנין או על ידי חורין שעשו שם בכתלים ושמו שם קורות ועליהן נסרים שיעמדו עליהן הנשים ויראו השמחה מלמעלה, והאנשים יעמדו למטה ולא יוכלו האנשים להביט בנשים, שהיו לה מחיצות סביב ועשויות כמין סריגי חלונות, שהנשים בפנים רואות מבחוץ ושבחוץ לא יוכלו לראות מפנים עכ"ל. והוא לשיטת רש"י בחלקה היתה לראשונה ולא לשיטת פרה"מ.
ולדעת פסקי רי"ד קלות ראש תלויה בהסתכלות הדדית וקריצת עינים ולא בראיית נשים בלבד, שכתב בראשונה היו אנשים מבפנים ונשים בחוץ והיו באין לידי קלות ראש פי' שהיו האנשים נכנסין ויוצאין על הנשים התקינו שיהו אנשים מבחוץ ונשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש פי' שהיו מסתכלין אילו באילו וקורצין בעיניהן, התקינו שיהו הנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה, עכ"ל., ובודאי דוחק גדול הוא לשו"ת אגרות משה להוציא הלשון ממשמעות הקרא והגמרא ונראה שלא ראה את המאירי.

ומה שבאמת לפי שיטת הרמב"ם בפרה"מ העמידו הנשים מוסתרות כולן מאחורי מחיצה, והקשה בשו"ת אגרות משה וכן בשו"ת שרידי אש חלק ב' סימן י"ד שהלא בכל מקום וזמן אסור לאדם להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה לשם הנאה כמו שהביא הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ב' ואם כן לא היו צריכים לתקן נגד זה בבית המקדש בלבד, ומקושיא זו הביאו סיוע לדעתם שגם בפרה"מ לא התכוון הרמב"ם אלא למחיצה י"ח טפחים גובה. גם זה אינו קשה כלל לפע"ד, ראשית שלשיטת הרמב"ם בפרה"מ מותר להסתכל בפנויה כשאינה ערוה לו ליהנות ביופיה ואין בזה איסור אלא על דרך הצניעות עכ"ל בפרושו במסכת סנהדרין פרק ז' הבא על הזכור וכו' עיי"ש, ואנן בפרה"מ קא עסקינן ולא במשנה תורה שם כתב אחרת. ושנית והיא העיקר, בגמרא במסכת סוכה דף נ"א עמוד ב' תלו התקון שעשו בשמחת בית השואבה בקלות ראש וכן בתוספתא פרק ד' שם, ולשיטת הרמב"ם בכל מקום קלות ראש היא ענין שחוק ומהתלות כמו שכתב בהלכות תפלה פרק י"א הלכה ו' עיי"ש ובהלכות דעות פרק ב' הלכה ז' כתב לא יהיה אדם בעל שחוק ומהתלות וכו' כך אמרו חכמים שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה עכ"ל [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן בפרוש רב האי גאון באוצר הגאונים למס' ברכות עמ' 43]. ולפי זה מובנים הרבה חילוקים בין הרמב"ם לבין פרש"י בכמה סוגיות בגמרא ואכ"מ. ובמסכת ברכות אמרו בדף ל' עמוד ב', אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא וכו' אמר ליה אנא תפילין מנחנא עכ"ל ובהגהות הרצ"ה חיות ז"ל שם ציין לרמב"ם הלכות תפילין פרק ד' הלכה כ"ה שכתב שכל זמן שתפילין בראשו ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ושיחה בטלה ואינו מהרהר מחשבות רעות עכ"ל. ואם כן פשוט, מה שחששו בשמחת בית השואבה להסתכלות בנשים הוה כיון ששעת שמחה היא היא שעת קלות ראש, ושמחה יתרה מביאה להרהורים רעים והסתכלות בנשים מה שאין כן בזמנים אחרים. ומעין חילוק זה כתב בספר עיר הקודש והמקדש חלק ד' פרק י"ד אות ב' עיי"ש. אבל בשו"ת אגרות משה כתב משום התוספות יו"ט שהסתכלות מביאה לידי קלות ראש, ובמח"כ לע"ד ההפך הוא הנכון לשיטת הרמב"ם בכל מקום קלות ראש ושמחה מביאות לידי הרהור והסתכלות כמו שכתבנו. ועוד עיין בענין קלות ראש בשו"ת זקן אהרן חלק א' חלק יורה דעה סימן ס"א.

יוצא לנו שלפרה"מ בודאי היו הנשים נסתרות כולן מאחורי שקופים אטומים שהם שבכה לפי פרוש המאירי בדברי הרמב"ם. ואולם במשנה תורה לא הזכיר ענין זה אלא תפש לשון שלא יהיו מעורבבין כלשון המשנה במסכת מדות ולא היו מעורבין. ולשון זה הוא ענין שנוי רשות ומחיצת י' טפחים, שכן כתב הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרק י' הלכה י"ב נכנס לבית הכנסת עושים לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ורחבה ארבע אמות על ארבע אמות ונכנס ראשון ויוצא ראשון כדי שיהיה מושבו לבדו ולא יעמוד עם העם בערבוב ויטמא אותם עכ"ל. עיין בפרושו במסכת נגעים פרק י"ג שמשם נראה שצריכים לקרוא במשנה תורה לצדדים, שעושים לו מחיצה י' טפחים כדי שיהיה מושבו לבדו ונכנס ראשון ויוצא אחרון כדי שלא יעמוד עם העם בערבוב ויטמא אותם. אבל מוכח גם לפי זה שישיבה אחורי מחיצת י' טפחים נקראת שלא בערבוב, ומכאן ללשון הרמב"ם בהלכות לולב והלכות בית הבחירה שלא יהיו מעורבבין שהוא ענין מחיצת י' והבדלת רשות [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' הלכות קרבן פסח פרק א' הל' ג' ופרק ט' הל' ג' ובכסף משנה, ויש לחלק בין כשמדובר במחיצה או לא]. וא"כ מהיכי תיתי לבנות מחיצה בבית הכנסת שלא יהיה בה דין שנוי רשות כלשון הרמב"ם במשנה תורה.

ועוד נראה דלא פליג הפרה"מ על המשנה תורה בענין זה כלל וגם בפרה"מ מודה שצריכים הבדלת רשות, שהרי לפי ציור הרמב"ם במדות אמת היה שם שנוי רשות בין הנשים לבין האנשים על ידי השקופים אטומים. רק זה לא היה צריך הרמב"ם לפרש ולתת טעם, שהרי גם מקודם כשהיו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ וכן אחר כך כשהיו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ תמיד היה שנוי רשות ביניהם שהיו אלה בחיל ואלה בעזרת נשים כפרש"י בסוכה והוא פשוט, שגם לשיטת הרמב"ם בפרה"מ שלא היתה חומה לעזרת נשים, עדיין היו עזרת נשים והחיל רשויות חלוקות בהבדל שש אמות וחצי גובה בפינות המזרחיות של עזרת הנשים, ונ"ל שהבדל זה היה הולך ונפחת בצדי עזרת הנשים כיון שהר הבית היה משפע ועולה מצד עזרת הנשים שהיתה בשוה עיין במדות פרק ב' וברמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ו', אבל על כל פנים תמיד היתה ביניהם ירידה והבדלת רשות, עיין בתוי"ט במדות וברש"ש שם. ואם כן לא היה הרמב"ם צריך להשמיע לנו שהיו הנשים ברשות אחרת מהאנשים, שתקון זה היה גם לפני התקון הגדול שעשו לבסוף, ורק כתב טעם לעשיית הגזוזטרא שיכלו בה למנוע הסתכלות אנשים בנשים וזה היה בנוסף להבדלתם על ידי שנוי רשויות שהיה מקודם. ממילא שאין מקום לפרש בפרה"מ שמניעת הסתכלות מועילה בלי שנוי רשויות בצדה, אלא כמו שהיו שניהם שם באמת לפי ציורו. ואם כן אתם על מה אתם סומכים.

איברא כבר כתבתי שגם אם לא פליג הפרה"מ על המשנה תורה בענין הבדלת רשות, בודאי פליג המשנה תורה על פרה"מ בענין טעם התקון, שממשנה תורה לא משתמע יותר ממחיצת י' טפחים ושנוי רשות כמו שנראה מהלכות טומאת צרעת ואין זה ענין למניעת הסתכלות. והטעם שחזר בו הרמב"ם לע"ד, כי הנה לפרושו במדות קשה מיניה וביה בפרה"מ גופא בפרוש ענין גזוזטרא. עיין בפרש"י בסוכה שפרש שהיו מוציאים זיזים מן הכותלים ושמים עליהם לוחות, וכן בכל התלמוד גזוזטרא ענינה זיזים וכותלים, וכן בכל מקום בפרה"מ של הרמב"ם עצמו פרש כן, שבמסכת שבת פרק י"א משנה ב' כתב גזוזטראות כצוצריות והוא בנין מעצים יוצא מן הכותל וכו' עכ"ל, ובמסכת ערובין פרק ז' משנה ד' כתב וכצוצרא וגזוזטרא אחד והיא תקרה בולטת מרשות היחיד על רשות הרבים וכו' עכ"ל, ובפרק ח' שם במשנה ח' כתב גזוזטרא כבר בארנו צורתה והוא מקום מקורה יוצא מכותל רשות היחיד וכו' עכ"ל, ובמסכת בבא בתרא פרק ג' משנה י"א כתב וגזוזטראות הם קורות גדולות שיוצאין מן הכותל שיכולין לקבל תקרה ומעזיבה עכ"ל. הרי שלפעמים פרש שגזוזטרא היא הקורה הבולטת מהכותל ולפעמים כתב שהיא כל הבנין של התקרה עם הזיזים, אבל על כל פנים בכל מקום בפרה"מ גזוזטראות הן ענין זיזים וכותלים וכפרש"י.

ואם כן היאך כתב בפרה"מ במדות פרוש אחר שאין בו לא זיזים ולא כותלים, שהרי לפרושו שם לא היה כותל כלל, שאין לאמר שבתקון תחילה בנו כותל ועליו בנו גזוזטרא, שהרי כתב חלקה היתה בראשונה וכו' והקיפוה בשקופים אטומים וכו' עכ"ל ואין הלשון מורה בניית כותל כלל וכן מפורש במאירי שהבאנו. ואין לי דרך לתרצו אלא לדחוק שאף שכתב במקומות אחרים שגזוזטראות וכצוצריות הכל חד הוא וענינן כותלים וזיזים כמו שהבאנו, במשנה במדות גרס גרסא אחרת שאינה משמע לו כן, וקצת ראיה ממה שכתב המאירי בדעתו הקיפוה כצוצטרא והיא מחיצה כעין שבכה עכ"ל ונראה שכן גרס הרמב"ם ואינה לא לשון גזוזטרא ולא כצוצרא. אבל אם כן הדבר קשה מאד, ובערוך כתב שגם לשון כצוצטרא הוא ענין כותל וזיזים וכן הוא באור זרוע ועוד ראשונים, ועיין בחילופי גרסאות במשניות הנ"ל[ הערות ותיקונים: ברמב"ם הלכות ערובין פרק ג' הל' י"ד כתב לשון גזוזטרא וכצוצטרא בהלכה אחת].

לכן שפיר היה מוכרח הרמב"ם לחזור בו במשנה תורה ממה שכתב בפרה"מ, ומדויק כן לשונו בהלכות בית הבחירה שגרס גזוזטרא שהיא לשון כותל וזיזים בכל מקום גם בפרה"מ כמו שכתבנו, ואילו בפרה"מ במדות לא נתפרש לנו איזה לשון גרס ואפשר שגרס לשון המאירי. ונראה לי שחזר בו במשנה תורה גם ממה שפרש במדות חלקה היתה בראשונה וכו' בלא כותל מקיפה וכו' עכ"ל דהא בהא תליא, וחזר לפרש שגם עזרת נשים היתה מוקפת בתחילה חומה ועל החומה הוציאו זיזים וגזוזטרא כפרש"י. וזהו שכתב בהלכות כלי מקדש פרק ז' הלכה ו' תוקעין שלוש לפתיחת שער התחתון והוא שער עזרת נשים עכ"ל ולשון שער משמע שהיתה חומה לעזרת הנשים כמו שהקשה בספר עזרת כהנים ומובא בספר בית המדות פרק ב', וכן הוא בתוספתא פרה פרק ג' כותל מעלות של עזרת נשים וכו' עכ"ל עיי"ש ובהגר"א שגרס כותל של עזרת נשים. ואם כן קושטא מבואר שלרמב"ם במשנה תורה עזרת נשים היתה מוקפת חומה, ובספר בית המדות נדחק הרבה בזה עיי"ש. וראיה מהמאירי במסכת סוכה שאף שבמדות פרש כדברי הרמב"ם בפרה"מ וכמו שכתבנו, אבל בסוכה פרש הענין בלשון כותל וזיזים. והרחיק עוד לכת וכתב שפרשו בגמרא שהיו מוציאים זיזים מכותליה ובונים עליהם גזוזטראות עכ"ל, ולא נמצא כן בגמרא שלנו. ואם לא נאמר שהיה למאירי נוסח אחר בגמרא, נ"ל כוונתו שכיון שבגמרא בסוכה גרס חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא וכו' עכ"ל בלשון גזוזטרא, הוי כאילו נתפרש שהוציאו זיזים מן הכותל שכן ענין גזוזטרא בכל מקום, מה שאין כן באותה משנה במקומה במדות גרס כצוצטרא, וכמו שגם בספרינו יש שנוי נוסחא בין המשנה במדות לנוסחתה במסכת סוכה דף נ"א. ובמשנה במדות פרש המאירי כגרסת המשנה אבל בפרושו לסוכה חזר לפרש לפי גרסת הגמרא, וכן יש לאמר לדעת הרמב"ם בפרה"מ לעומת דעתו ביד.

על כל פנים אין זה משנה בענין שלנו, שבין אם לא חולקים הפרה"מ והמשנה תורה בין אם לא חזר בו וכל שכן אם חזר בו מפרה"מ, בכל מקרה לשיטת הרמב"ם בעי שנוי רשות בין אנשים ונשים וכמו שכתבנו. וכן בכל תפוצות ישראל בכל הדורות לא נמצאת עזרת נשים שלא היתה מובדלת ברשות מעזרת הגברים, וברוב המקרים היו חדרים נפרדים לגמרי או עליות, ולא עלה על דעת מישהו לאמר ששנוי רשות הוא ענין טפל ומניעת הסתכלות בלבד היא העיקר, וכמו שכתבנו שעזרת נשים בביהמ"ק היתה בשנוי רשות מעזרת ישראל ומהחיל ומשם למדו לעיקר עזרת נשים בביהכ"נ. ופשוט שהתופס כלשון הרמב"ם בפרה"מ תופס כן להחמיר ולא להקל, ואם כן אחי אל נא תרעו, אלא תקנו וילונכם והעמידוהו על הדין בפרט שאין בדבר טורח והפסד כלל. ואין לתמוה מה ענין מחיצה מבדלת רשות למחיצות בית הכנסת, שכבר מצינו שהושוו להדדי לכמה ענינים במסכת ערובין דף צ"ב עמוד ב' ועיין בשו"ת מהרי"ט חלק ב' סימן ד', ועוד שיש בענין מניעת יחוד ואין להאריך.

נותר לנו לבאר מה שכתב במהרי"ל בהלכות שבת, שפסק באבי"ה שנהגו להתיר בשבת בשעת הדרשה לפרוש טליתות לחצוץ בין אנשים ונשים לצניעותא עכ"ל וכן כתב המרדכי במסכת שבת סימן שי"א עיי"ש, ומשמע שמיירי בפרישת טליתות בעלמא בלא ענין לשנוי רשות. אבל ממה שכתבו בשעת הדרשה מוכח שאינם עוסקים במחיצה לצורך תפלה שאם כן מאי איריא שעת הדרשה. ואי אפשר לפרש לדעתם שנשים לא באו לבית הכנסת אלא בשעת הדרשה, שהרי כתב במהרי"ל וכן בהגהות מיימוניות בפרק ד' מהלכות תפלה אות ג' כתב בשם ראבי"ה עצמו שנשים נדות נהגו סלסול ופרישה בעצמן לא לבוא לבית הכנסת וכו' עכ"ל ומוכח שנשים שאינן נדות היו באות [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן עיר שכולה כהנים וכו' והשאר יקראו נשים, ובירושלמי מי עונה אחר ברכת כהנים הנשים והטף], והיו להן בתי כנסת של נשים כמו שכתב בשו"ת מהרי"ל סימן נ"ג ובמנהגים בהלכות ראש השנה ובהלכות יום כפור. ואם כן פרישת הטליתות בשעת הדרשה אין לה ענין למחיצות עזרת נשים שהיו קיימות וקבועות, ואפשר שהדרשה כלל לא התקיימה בבית הכנסת. וכן מוכח לשון לצניעותא שהביא המהרי"ל שמשמע שהוא סלסול ורשות שהנהיגו בעצמן, ואם להבדיל עזרת נשים מעזרת גברים מה ענין רשות יש בדבר. ומוכח כן במרדכי שכתב כל מחיצה שאינה לצניעות בעלמא אסור לעשותה בשבת וראיה מפרק בתרא בערובין דף ק"ב הנהו דכרי דהוו בי רב הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתו קמיה דרבינא וכו' והני מילי במחיצה שאינה עשויה לצורך צניעות אבל מחיצה שעושה לצניעות בעלמא מותר כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה בין אנשים לנשים מותר לעשותה בשבת כדאמרינן בפרק כל גגות דף צ"ב לשמואל דעביד לצניעותא בעלמא הוא דעביד עכ"ל המרדכי, והלא במקרה דשמואל לא בא להתיר שום איסור אלא רשות גמורה עשה מחיצה, ואם בלי פרישת הטלית היה אסור לאנשים ונשים לשמוע הדרשה מה ראיה יש משם, ועוד שאינו נופל עליו לשון צניעותא בעלמא ועיין בדברי הרמב"ם בפרה"מ למסכת סנהדרין פרק ז' שכתבנו למעלה. אלא בודאי לא דברו לענין מחיצת עזרת נשים, ואדרבה אסור לעשותה בשבת שהיא באה להתיר תפלה. וצריך להיות בה דין מחיצה מבדלת רשות ולא מחיצה שהגדיים בוקעים תחתיה או שאינה עומדת ברוח מצויה.