Rashi on Kiddushin 2b:7רש"י על קידושין ב׳ ב:ז׳
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save 'Rashi on Kiddushin 2b:7'
Toggle Reader Menu Display Settings
2b:7ב׳ ב:ז׳

תוס' ד"ה קשו וכו' מיהו היכא דאיכא לשנויי משנינן - ר"ל דלא פריך רק היכא דמצי לשנויי עמש"כ במו"ק (י) ד"ה ממתוחי. וכה"ג לקמן (קידושין ד) מתקיף ליה מר בר"א ולאו ק"ו הוא כו' ואע"ג דגבי תושב ושכיר ע"כ צ"ל מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא.

בודקים את הזב - במאכל ובמשתה, בחולי, במשא, בקפיצה, ומראה, והרהור - שמא מחמת אחד מהן ראה ואנוס הוא וטהור, דרחמנא אמר "מבשרו" (ויקרא טו,ב) - מאליו ולא מחמת אונס. והאשה באונס נמי מטמאה, כדאמר בפרק בנות כותים (נידה לו:) כשהוא אומר כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור.

קשו קראי אהדדי - אע"ג דמצינו כמה דברים שנקראים בלשון זכר ונקבה, דכתיב "יד שלוחה אלי והנה בו מגילת ספר" (יחזקאל ב,ט) וכן "השמש באה" (ברא' טו,יז) "השמש יצא" (שם יט,כג) "המחנה האחת והכהו" (שם לב,ח), וכן בלשון חכמים מצינו גבי נר שכבתה אין זקוק לה (שבת כא.) "נר שכבה" (שם מד.), "הלכה חמורך טרפון" (סנהדרין לג.) "השוכר את החמור והבריקה והוליכה להר" (ב"מ עח.) "לא הספיק בעל הפרה למשוך אתץ החמור עד שמת החמור" (כתובות עו.) וכהנה רבות. מיהו היכא דאיכא לשנויי משנינן ובקראי נמי יש שום דרשה, אי נמי: לפי שראה המשניות ששינו לשונם אחרי שני הפסוקים היה רוצה לתת בהם טעם ודקדוק עליהם.