חזון ישעיהו בן אמוץ וגו'. א"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה מלך יהודה אחים היו:

the vision of Isaiah the son of Amoz Said Rabbi Levi: We have a tradition from our ancestors that Amoz and Amaziah, king of Judah, were brothers.

אשר חזה על יהודה וירושלים. והלא על כמה אומות נתנבא משא בבל משא מואב הא למדת שאין זה תחלת הספר ולא נקרא הספר על שם החזון הזה וכן שנינו בברייתא דמכילתא, בשנת מות המלך עוזיהו תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר והדברים מוכיחים שהרי ביום הרעש יום שנצטרע עוזיהו נאמר ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו (לקמן ו) ואמר הנני שלחני למדנו שהוא תחלת שליחותו ונבואה זו נאמרה אח"כ ועל זו לבדה נאמר אשר חזה על יהודה וירושלים כשם שאמר על משא כל אומה ואומה משא אומה פלוני אף כאן כתב חזון זה חזה על יהודה וירושלים ולפי שהם תוכחות קושי קראם חזון שהוא קשה מעשרה לשונות שנקראת נבואה כמש"א בב"ר וראיה לדבר חזות קשה הוגד לי (לקמן כא):

which he saw concerning Judah and Jerusalem Now, did he not prophesy concerning many nations, viz. the prophecy of Babylonia (ch. 13), the prophecy of Moab (ch. 15)? Thus you learn that this is not the beginning of the Book, and that the Book is not given its name for this prophecy. So we learned in the Baraitha of the Mechilta (Exod. 15: 9,10): “In the year of King Uzziah’s death” (6:1) is the beginning of the Book, but there is no early and late in the order [i.e., the order of the chapters is no indication of the chronological order. (Others read: There is no early and late in the Book—Parshandatha.] The context proves this point, for, on the day of the earthquake (see Zech. 14:5), the day Uzziah became a metzora (see 2 Chron. 26:19), it was said: “Whom shall I send and who will go for us?” And I said, “Here I am; send me” (6:8). We learn that this was the beginning of his mission, and this prophecy was said afterwards. And concerning this alone, it is stated: which he saw concerning Judah and Jerusalem, just as Scripture says concerning each nation, “the prophecy of such and such a nation.” Here too, Scripture writes: “which he saw concerning Judah and Jerusalem.” Since they are harsh reproofs, he calls them “chazon,” which is the harshest of the ten expressions by which prophecy is called, as is stated in Gen. Rabbah (44:7), and proof of this is the verse (infra 21:2), “A harsh prophecy (חָזוּת) was told to me.”

בימי עוזיהו וגו'. מלכי יהודה ד' מלכים הללו קפח בימיו ביום שנצטרע עוזיהו שרתה שכינה עליו ונתנבא כל ימי המלכים הללו עד שעמד מנשה והרגו (ונבואה זו נאמרה בימי חזקיהו אחר שגלו עשרת השבטים כת"י):

in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, [and] Hezekiah, kings of Judah. These four kings he buried, [i.e. he outlived,] in his lifetime. On the day Uzziah became a metzora, the Shechinah rested upon him, and he prophesied all the days of these kings, until Manasseh arose and killed him. (And this prophecy was said in the days of Hezekiah after the ten tribes were exiled.)