אדם שת אנוש. עזרא כתב ספר היחס הזה על ידי חגי זכריה ומלאכי בתוך י"ח שנה שמאותו זמן שבא לירושלים זרובבל ויהושע הכהן בימי כורש הראשון עד שבא כורש בן אסתר והכל משום יחס דוד המלך, והלוים לשוערים ולשומרים ולמשוררים היאך העמידן דוד על מעמדם והכהנים למשמרותם, לפיכך יחסם מאדם ועד אברהם ולפי שהוצרך ליחס את אברהם הזכיר גם שאר העכומ"ז בניו ובני בניו ומשום בניו צריך ליחס שאר עכו"ם בני כנען להודיע היאך ירש אברהם את ארצם ומאחר שהוצרך להזכיר וליחס תולדות כנען הזכיר על גבם (תולדות) שאר עכומ"ז ומזכירם מעט מעט ומשליכם עד שהגיע לעיקר כדמפרש בבראשית רבה משל לאדם שהיה עובר ממקום למקום ונפלה לו מרגליות ועמד האדם וכבר בכברה העפר עד שמצא מרגליות כך אמר הקב"ה מה לי ליחס שם וארפכשד וכו' ותרח אלא למצוא לאברהם ומצאת את לבבו נאמן (לפניך) ומפני כבודו של יצחק יחס בני עשו וישמעאל ובני קטורה ומשליכן מעט מעט ומניחן ובני שעיר החורי מזכיר על כי בני עשו ירשום וגם ליחס תמנע שנעשית פילגש לבני אברהם להודיע שבחו של אברהם שהיתה בנות נשיאים ואלופים ורצתה להיות פילגש לזרע אברהם דכתיב ואחות לוטן תמנע (בראשית ל"ז) וכתיב ותמנע היתה פילגש (שם) אלא לפי שאמרה אם איני כדאי להנשא לו לאשה אהיה לו פילגש ועוד לכן יחס בני שעיר שהם היו אלופים ומלכים והר שעיר של שעיר היה ובאהבת יצחק נתנה הקב"ה לעשו דכתיב ובני עשו יירשום וישבו תחתם (דברים ב׳:י״ב) ולהודיע קיום דברי הקב"ה שאמר ליצחק להרבות זרעו ולהשליטו בכל ובשביל כבודו של יצחק כתב כמו כן אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגומר (לקמן א'):

Adam, Seth, Enosh Ezra wrote this book of genealogy through Haggai, Zechariah, and Malachi during the eighteen years from the name that Zerubbabel and Joshua the Priest came to Jerusalem in the days of Cyrus I until Cyrus the son of Esther came. All of this [book] is for the [purpose of tracing the] lineage of King David and the Levites for gate sentries, guards, and singers, how David stationed them in their positions, and the priests in their watches. Therefore, he traced their lineage from Adam to Abraham, and since he had to trace Abraham’s lineage, he mentioned also the rest of the nations, his sons and his grandsons, and because of his sons, he had to trace the lineage of the rest of the nations, the sons of Canaan, to let [us] know how Abraham inherited their land. And since he had to mention and trace the lineage of the generations of Canaan, he mentioned together with them (the generations of) the rest of the nations, but he mentions them only briefly and casts them away until he reaches the main ones, as is explained in Genesis Rabbah (39:10) (See also Tanhuma Veyesheb 1). This can be compared to a king who was traveling from place to place and dropped a pearl. The king stood and sifted the sand with a sieve until he found the pearl. So said the Holy One, blessed be He, “Why should I trace the lineage of Shem and Arpachshad and Terach except to find Abraham?” [As it is written] (Neh. 9:8): “... and You found his heart faithful [before You].” And because of the honor of Isaac, he traced the lineage of the sons of Esau and Ishmael and the sons of Keturah, and he cast them away little by little and left them. He mentions the sons of Seir because the sons of Esau inherited them [i.e., their territory]; he also traces the lineage of Timna, who became a concubine to the seed of Abraham, to let us know the praise of Abraham, for she was the daughter of princes and chiefs and wished to be a concubine to the seed of Abraham, as it is written (Gen. 36:22): “... and Lotan’s sister was Timna,” and it is written (ibid. 12): “And Timna was a concubine to Eliphaz the son of Esau,” because she said, “If I am not worthy to marry him, I shall be his concubine.” (Gen. Rabbah 84: 14, Sanh. 99b) Moreover, for this reason, he traced the lineage of the sons of Seir because they were chiefs and princes, and Mount Seir belonged to Seir, but out of love for Isaac, the Holy One, blessed be He, gave it to Esau, as it is written (Deut. 2:12): “... and the children of Esau drove them out, etc., and settled in their place,” and to inform us of the fulfillment of the words of the Holy One, blessed be He, Who promised Isaac that He would multiply his seed and give him dominion over all, and because of the honor of Isaac he likewise wrote (verse. 31): “Now these are the kings who reigned in the land of Edom, etc.”

אדם שת אנוש. פתרונו כמו בני אדם שת ובני שת אנוש ולפי שאינו עיקר היחס מקצרן ומה שלא הזכיר קין והבל לפי שלא העמידו תולדות אבל משת יצאו תולדות נח ואברהם ומאברהם עד דוד:

Adam, Seth, Enosh This is to be interpreted like: “The sons of Adam: Seth, and the sons of Seth: Enosh,” but since they were not the main part of the genealogy, he states them briefly, and he does not mention Cain and Abel because they did not beget generations, but from Seth emerged the generations of Noah and Abraham, and from Abraham to David.