6:7ו׳:ז׳
1 א

ויאמר ה' אמחה את האדם. הוּא עָפָר וְאָבִיא עָלָיו מַיִם וְאֶמְחֶה אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר לָשׁוֹן מִחוּי:

ויאמר ה' אמחה את האדם AND GOD SAID I WILL BLOT OUT THE MAN — He is dust and I shall bring water upon him and blot him out: that is why this root מחה is used (it expresses the idea of sponging out by means of wet or dampness) (Genesis Rabbah 28:2).

2 ב

מאדם עד בהמה. אַף הֵם הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם (בראשית רבה). דָּבָר אַחֵר הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל אָדָם וְכֵיוָן שֶׁהוּא כָלֶה מַה צֹּרֶךְ בְּאֵלּוּ:

מאדם ועד בהמה — FROM MAN, TO BEAST — These also corrupted their way (Genesis Rabbah 28:8). Another explanation is: All things were created on man’s account; when he ceases to be, what need of them? (Sanhedrin 108a)

3 ג

כי נחמתי כי עשיתם. חָשַׁבְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת עַל אֲשֶׁר עֲשִׂיתִים:

כי נחמתי כי עשיתים means for I have thought out what to do because I have made them. (Cf. this with Rashi’s second explanation of וינחם 5:6).